שיחה עם קומוניסטים

שיחה עם קומוניסטים

בבית הסהר התוכחתי עם קומוניסטים אחדים. רמתם התרבותית של אלה לא היתה גבוהה ביותר רק אחד מהם ידע את התורה הקומוניסטית. כל השאר למדו אל נכון רק את המליצות הקומוניסטיות. לפיכך לא היה לי, במשך היממה הראשונה חשק להתוכח אתם ; מתוך נמנום הייתי מקשיב לפטפוטיהם על ספרד, איטליה, גרמניה וא"י.

התיחסתי לשיחתם באדישות גמורה, רק שאלה אחת ענינה אותי : מדוע אין הם מדברים אל רוסיה הסוביטית? אולם זאת היא קושיא, שנתנת בנקל להתרץ ועל כן לא הצגתיה.

פתאום התחילו לדבר על רעיון הצה"ר. תוך כדי שיחה הצביע אחד הקומוניסטים היהודים עלינו בידו ואמר לחברו הגוי : "אלה הם בלי ספק אנשים מותעים : אילו ידעו, כי הריביזיוניזמוס הוא הפשיזם היהודי, כי ה"דוטשה" שלהם שונא מעמד הפועלים הוא, הרי בודאי לא היו מפגינים ליד בית הצירות האנגלית, אלא במקומות אחרים לגמרי".

החלטתי להכנס בשיחה. האמת ניתנה להאמר : לא חשבתי כלל להשפיע על הקומוניסטים היהודיים, אולם אסור היה להרשות, שהקומוניסט הפולני יקבל רושם שכאילו הננו באמת "קרבנות" של תעמולה מתעב וכי אנו, בניגוד לו וחבריו, יושבים בבית הסהר מבלי לדעת על מה ולמה. רציתי, כי הוא, המתנגד הישר, אם כי חסר הידיעות יקבל ידיעות נכונות על תנועת השיחרור היהודית, כי בהשארו שונאנו יבין, כמה רצינית היא התנועה הזאת, בקשתי את רשות הדיבור ואמרתי:

-          הרשו לי להסביר לכם את דרכנו האידיאולוגית. אין בכוונתי לשכנע אתכם. ברצוני רק למסור לכם אי-אלו ידיעות אוביקטיביות: אולם בראש ובראשונה הנני נאלץ להתעכב על האפיטיטים, בהם זכה אותנו חברכם. "פשיזם יהודי"? האין זו מליצה ריקה מכל תוכן? האם לא הסבה את תשומת לבכם העובדא, כי מספר המליצות מסוג זה עולה בלי גבול, וכי המליצות האלו נעלמות, כאשר מתברר שאין חפץ בהן לתעמולה? הזכרו נא, במטותא מכם, את המליצה "סוציאל-פשיזם" : בלי ספק השתמשתם בה על חשבון הסוציאל-דמוקרטים הפולניים. אולם היום, הלא תודו, כי "שם התואר" הזה אינו קיים יותר. דימיטרוב צוה לארגן "חזית עממית" ומאותו הרגע ואילך חדל בלום להקרא סוציאל פשיסט... האין זה אופיוני? האין זה מוכיח, כי יוצרים, לפי הצורך, מליצות ידועות, בכדי לבלבל את מוחות ההמון. הנני נאלץ להעביר השואה, אשר אולי תעליב אתכם, אך חבריכם מכריחים אותי לכך. ההשואה היא כזאת: הריאקציה הימנית חושבת את כל אלה, אשר אינם נוטים להסכים לעוני החברה ולרעב ההמונים, ל"בולשיביקים". ולעומת זאת אצל הריאקציה השמאלית, כל אדם, אשר אינו עונה אמן למשטר הרוסי ולמיטודות של האינטרנאציונל השלישי, בשם "פשיסט" יכונה. תודו נא, כי רק דברי הסתה הם אלה וכי צוה הלב להתבונן, כי גם אדיאליסטים נתפסים לשטות זו, כי אליבא דאמת זהו הלך-מחשבותיהם של האנטישמיים מהמין היותר גרוע, המאשימים כל מתנגד האנטישמיות בזה, שהוא הנהו "זשיד" או לפחות "זשידובסקי פאכאלעק". אם באמת ובתמים מרקסיסטים אתם, ואם ברצינות בעיות חברתיות תחקרו, הרי עליכם לזכור, כי בין הפשיזם והבולשביזם יש חלל ענקי, אשר בו יכולים להמצא כל מיני כוונים ושאיפות חברתיות ולאומיות. והרי הפשיזם כהבולשביזמוס, שתיהן באופן יחסי, תנועות צעירות הן, ולפניהן התקיימו הרבה אדיאולוגיות ושאיפות אנושיות. מרקס, למשל, נלחם בסוציאליזם האוטופי – בהוכחות; אתם, לעומת זאת, אל נכון לאוען, גם לפוריר וגם לסט. סימון – "פשיסטים". וחוץ מזה למדנו כלנו, כי לפני כמה עשרות שנים היו מלחמות-שיחרור לאומיות של עמים משעובדים, מלחמות, שאתם בעצמכם, בהסתמכם על שיטת לנין הצדקתם עליהן את הדין. ואם כן, מדוע אתם מכנים אותנו בשם פשיסטים, אע"פ שאנו רוצים לשחרר אומה נדכאה? במה זכו לוחמי החירות הסיניים (בשנת 1925גם טשאנג-קיי טשעק) להקרא מתקדמים ואנו ריאקציונרים ?

הפולני שתק. גם הנואם הקודם השתתק. אולם כאן התערב הקומוניסט היהודי המלומד ויאמר;

-          הנני מודה, כי הנוער הריבזיוני הוא ישר ואידאליסטי. נלחם ומקריב קורבנות עבור האידיאל, אשר הוא חושב אותו לנכון. בכל זאת הנני חושב אתכם לשונאי מעמד הפועלים, בכל זאת אגיד ולא אבוש, כי הנכם מתנגדים אוביקטיביים להתקדמות האמתית. הציונות בכללה הרי ריאקציונית היא : רוצה לסובב את גלגלי ההיסטוריה אחורנית. היהודים מפוזרים בכל קצוות התבל, אבדו את שפתם האחידה ומסופקני, אם רשאים אנו לדבר על לאום עברי. והנה הציונות רוצה – אחרי אלף ותשע מאות שנים שנים – להוביל את היהודים חזרה לארץ ישראל, ותוך כדי כך מרחיקה אותם מהחזית על המקום: האין זו ריאקציה במלוא מובן המלה? ומה עושה הציונות בארץ ישראל? הן, לא תכחישו כי הציונות התקשרה עם האימפריאליזם האנגלי? הן לא תגידו לי, כי הצהרת בלפור נתנה אך ורק הודות השפעתם הפרטית של כמה ממנהיגי הציונות, או כי הממשלה הלונדונית תומכת "סתם" ב"אקספרימנט" הציוני המשוגע, מבלי להשיג ממנו תועלת אימפריאליסטית. ידוע לכל, שהציונים מסייעים להכנעת ההמונים הערביים המשועבדים לעול הבורגנים. לולא הציונים היו בא"י, כי אז היתה הארץ חופשית כמו...

-          כמו איראק?

לא! למה לנו ההשואות? ברור כשמש בצהרים, שהציונות התקשרה עם האימפריליזמוס האנגלי וחוץ מזה היא מנשלת את הפלחים הערבים מאדמתם ואת האומנים הערבים מסדנאותיהם. אינני זוכר כרגע את המספרים המדויקים, אולם ידוע לכל בר בי רב, כי רבים מאוד מוכרחים היו לעזוב את הקרקע, כי במקומם באו "הכובשים" היהודיים. שאלתי היא על כן : האין זאת ריאקציה? הנני נאלץ להביע גם את תמהוני, כיצד מסוגלים היהודים, אשר בעצמם כה הרבה סבלו, לנגוש וללחוץ אחרים. וכאשר ארצה לבאר לעצמי את ההופעה המוזרה הזאת, יש בפי רק תשובה אחת: - פשיזמוס! הפשיזמוס הבין-לאומי הוא אכזרי וגם הפשיזמוס היהודי, אשר אתם מיצגיו, אינו מתחשב במאומה; ולפיכך רוצים אתם, הרביזיוניסטים, לגרש את הערבים מארץ ישראל; לפיכך אתם דורשים צבא משלכם,  כדי שתוכלו להתנפל על פלחים ערבים המתעוררים לתחיה; על כן מכריזים אתם על מדינה עברית, כדי שתוכלו ביתר שאת לנגוש את ההמונים הערביים. בקיצור: הציונות ובראש וראשונה הרביזיוניסטית היא אויבת מעמד הפועלים היהודי וגם הערבי; הציונות היא, במובן החברתי והן במובן ההיסטורי, תנועה ריאקציונית או יותר נכון, מהוה חלק בלתי נפרד של הפשיזמוס הבין-לאומי.

בשעת הנאום התבוננתי אל פני הפולני: הם הביעו לפרקים, שביעות רצון; פעמים אחדות הפליט מפיו: "כן, כמובן! בודאי ככה". קומוניסטי – המליצה היהודיים הריעו בשמחה. הביטו עלי מתוך רחמנות וקראו: האין זה נכון? אנוכי "טיליתי" ועניתי:

-          שוב פשיזמוס... כמדומני שאתם ככל חבריכם ממאנים הרפא ממחלה זאת, ועל כן אינני רוצה לשוב לנושא זה. ברם, כיום הזה הנני לא רק "תלמידו" של מוסוליני, אלא גם חברם של זינוביאב, קמיניב, רדק וליב דוידוביץ' טרוצקי. והנני מודה לאל העליון, על כי עודני רביזיוני צעיר ולא מנהיג של מהפכת אוקטובר, כי על כך הנני לפחות "איש פשיסטי" ולא "כלב פשיסטי".

-          זהו ענין אחר לגמרי...

-          כן, ידוע לי למפרע, כי ענין אחר הוא ולא תרצו עליו לדבר; נוכל על כן להמשיך את שיחתנו על הציונות. לדעתכם, מסבה א"י את תשומת לב הפועלים ממלחמתם ב"מקום", אולם מדוע מתנהלת תעמולה בליטה, ברוסיה הקרפטית ובמקצת גם בפולניה לטובת ההגירה לבירו ביזד'ן? אחת משתי אלה, או בירו-ביזד'ן סגורה ונעולה בפני יהודי חוץ לארץ, או "הקהלה היהודית" מוכנה לקבל את ההמונים היהודים הנדכאים. במקרה הראשון יש להגיד את זה בגלוי, כדי לשים קץ לאילוזיה נוספת, אולם במקרה השני הנכם הלוא ריאקציונרים כמוני, כי "אתם מרחיקים את ההמונים הסובלים מרעיון מלחמתם על המקום". ואם כבירו בידז'ן הכתוב מדבר, הרי הנני נאלץ להגיד לכם, כי רעיון החבל היהודי ברוסיה הוא הצדקה היסטורית של הציונות, ואם תרצו הרביזיונות משמעתה רק אחת: רכוז ההמונים היהודים בארץ אחת. רואים אתם: המשטר הסוציאליסטי אינו מועיל: "פרודוקטיביזציה" (של מיליוני אנשים) היא בלתי אפשרית: היהודים מוכרחים להתרכז שוב בארץ אחת. את כל זה ידענו מכבר, אולם אתם הגעתם עכשיו לידי הבנת הדבר בקשר עם בירו-ביזד'ן אבל, באם ריכוז ההמונים תלוי בהתפתחות ההיסטורית, מדוע הוא לא יקום בארץ ישראל? מדוע זה לא ישוב היהודים לארץ תרבותם העתיקה או – אשתמש במלה פופולרית מאוד ברוסיה – למולדתם העתיקה?

-          אבל בארץ ישראל גרים הלוא ערבים?

-          כן, גרים בה ערבים ואיש לא ירצה לגרשם. התאבון, שרציתם למצוא אצלינו איננו קיים. ואם תרצו לעשות חשבון גיאוגרפי פשוט תודו, כי בל שטחה של ארץ ישראל יוכלו להתישב עוד מיליוני יהודים, אשר לא יהדפו את ילידי הארץ ממקומותיהם.

ובאמרי זאת, הנני יודע, כי אני חוזר על אמת מוסכמת, על "טרואיזמים" ידועים מכבר. אבל אתה מכריח אותי, בשאלותיך ובנימוקיך, להתוכח גם על "טרואיזם" יותר גדול: על שאלת הזכות הלאומית לארץ ישראל. והאם אינך יודע, כמה קרקע יש לעם הערבי וכמה – לעם העברי? האם "הצדק הסוציאלי" שאתה אחד מלוחמיו, דורש, כי אחד יהיה עשיר (בקרקע) והשני אביון?

אוכל גם להשיב לכם על שאלת האימפריליזמוס הציוני-בריטי. אגיד לכם בגלוי, כי הציונות מוכרחה להיות שותפה של אנגליה. אולם אין זו חרפה כלל. כל העמים, אשר נלחמו על חירותם התקשרו עת מדינות אחרות. האמיריקאים התקשרו עם הצרפתים, האיטלקים כרתו ברית עם נפוליאון השלישי וכו' וכו'. אולם למה לספר היסטוריה? מוטב להזכיר לכם, כי רוסיה הסוביטית התקשרה עם צרפת, שהיא למרות הכל, מדינה רכושנית ואימפריליסטית. מדוע מותר לסטלין להתקשר עם האימפריליסטים הצרפתיים, ולנו אסור להתקשר עם אנגליה?

ולבסוף אל נא תדברו על אכזריות, כי תאלצני להתחיל להתעמק בסבך אותם המשפטים הרוסיים, שאין כדוגמתם בתולדות המשפט האנושי. והרי אינך רוצה לדבר על "הדברים האחרים" האלה.

ובאם אתם נסמכים בוכחת התיזה שלכם על הסבל ההיסטורי של היהודים, אשאל אתכם: מתי יגיע הסוף לסבל ההיסטורי הזה? מדוע מוכרח העם העברי לחיות תמיד בתנאים כאלה "ולנהל את המלחמה בחזית המקומית". מבלי כל תקוה לגאולה?

כאן הפסיקני הקומוניסט הפולני וינאם נאום די ארוך. הרבה מהדברים, אשר הגיד לא עמדו כלל בקשר עם הנושא שלנו. כמו כן אינני זוכר בדיוק, מה אמר על ענינינו. רק משפט אחד שבו נגמרו וויכוחנו נחרת בזכרוני והוא:

-          במדה מרובה אתם צודקים, אבל למרות הכל אתה פשיסט.

באותו רגע קראו אותנו לשיר אל המשורה. במסדרון חשבתי על ההבדל בין קומוניסט-גוי לקומוניסט-יהודי; ותוך כדי מחשבה אמרתי לעצמי:

הקומוניסטים בכלל הנם כיום, מנקודת ראות אידיאולוגית, רפי-אונים. הציונות הממלכתית יכולה להלחם בהם ואף לנצחם. סטלין נעשה לאגיטטור היותר גדול נגד הקומוניזמוס. רוסיה הסוביטית חדלה מלהיות מלת-קסם והפכה להיות למלת-פחדים. רק כח אחד נשאר לקומוניסטים, כח הרדיפות, כח האגדה של גבורים, המקריבים את עצמם על מזבח הרעיון.

הציונות תוכל לנצח את הקומוניזמוס, באם הנוער העברי ידע לשבת בבית- הסהר בשביל ציון.

והלוא סוף סוף אין במצב הנוכחי כל ברירה אחרת.