שיא הדימורליזציה
שיא הדימורליזציה
אילו סימני דימורליזציה לא ראו עינינו בשנים האחרונות בקרב הציבור והנוער העברי? ראה ראינו את טובי הנוער עוסקים במלאכה הבזויה ביותר, בבילוש אחרי חיילים עברים, ובהסגרתם הישירה בידי הבולשת של האויב. ראה ראינו אז מנהיגים עברים, ניצבים על במות ציבוריות גבוהות ומברכים את הידים: טובה המלאכה שאתם עושים, המשיכו, המשיכו. וגם מנהיגים אחרים ראינו, מנהיגים שלבם לא היה שלם עם ההלשנות וההסגרות - הם היו "רק" בעד חטיפות - ובאמרם "אנו מתנגדים", הוסיפו לראות במחזה המחפיר ולשתף פעולה עם "משתפי הפעולה".
דימורליזציה ממין אחר ראינו אשתקד, החל מן הראשון בנובמבר הידוע, במשך השנה ההיא עשו חברי השומר-הצעיר - בתור חברים למסגרת אחרת - מעשים מסויימים. בלילה עשו ובבוקר קראו, מה-? אחרי כל מקרה ומקרה היו כותבים מנהיגי השומר-הצעיר, כי המעשים הם מעשי הרס ואבדון, ובגידה. אז שאלנו כולנו: היתכן? ממה נפשך: או שחברי השומר-הצעיר יחדלו לעשות, או שמנהיגי השומר- הצעיר יחדלו לכתוב, או שאלה ייפרדו מאלה. אבל כך להמשיך, הרי זה הרס המוסר והמצפון בקרב הנוער האומלל.
עתה נדמה, כי הגענו לשיא הדמורליזציה, לשיא באיכות ובכמות. "המוסדות העליונים" כפו על הנוער הנשמע להם "הפוגה במאבק". מה הן הסיבות הפוליטיות של הפוגה זו? על כך ישיב שם כל איש: אין סיבות. להיפך, המצב דורש המשכת המלחמה ואפילו את הגברתה. אם כן למה הנכם שותקים? וכי בצו פורמאלי אפשר לאנוס הכרה פנימית? על כך אין תשובה.
אבל תהום הדמורליזציה היתה יותר עמוקה, ממה שנדמה לנו. האמת היא, כי ישנן סיבות פוליטיות להפוגה. והסיבות ידועות היום לכל איש שורה. הסוכנות הציעה את תכנית החלוקה. היא רוצה בשקט, כדי להשיג את החלוקה, כשם שהיא רוצה בחלוקה, כדי להשיג את השקט. והנה המחנה מלא וגדוש מתנגדים עקרוניים לחלוקה. "חלוקה היא אסון"; "חלוקה היא בגידה"; "מי שמסכים לחלוקה אינו רשאי לטעון עוד למרות לאומית" וכו' וכו' - דברים כגון אלה אפשר לשמוע מפי מאות ואלפים. אם כן, כיצד אתם משלימים עם השקט שנכפה עליכם - שהוא כשלעצמו אסון גדול - ומוביל לאסון היסטורי? גם על כך אין תשובה.
אכן, זהו שיא של דמורליזציה. כך לשבור את חוט השדרה המוסרי של הנוער יכולים רק אנשים, המאמינים, כי מותר האדם מן הבהמה אַין. ההבדל העיקרי בין האדם לבין הבהמה הוא בזה, שהאדם יודע ומתמרד. מוח לו, מצפון לו, והוא יודע לומר ברגע מסויים: לא אעשה עוד שקר בנפשי, אלך באשר אלך, אבל אהיה נאמן לאמת שלי. לאמונה שלי. ואילו הבהמה אינה מתמרדת אפילו על סף ביח המטבחיים...
ומהו הנוער, לזרמיו, בקרב ה"הגנה"? הצודקים מנהיגיו בהנחתם שהוא לעולם לא יתמרד, אלא ילך אחריהם תמיד אפילו לבית המטבחיים?
