רמאות וחוסר אחריות

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"א אייר התש"ז, 1 במאי 1947
מתוך:
במחתרת כרך ג' ע"מ 107-108
נושאים:
מדינות - בריטניה, ברית המועצות (רוסיה). אישים - דוד בן-גוריון, חיים ויצמן, משה שרת. מחתרות - הגנה, המנדט הבריטי. תפוצות - הסוכנות היהודית, הקונגרס העולמי. שלמות המולדת - ירושלים. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בכתבה זו אשר נכתבה בעיתון חרות "הלא חוקי" מבקר בגין את ההנהגה וטוען כי אותם מנהיגים יהודים אשר הבטיחו לחדש את המאבק המדיני בבריטים כעת תומכים בתכנית החלוקה. אחד מהם אפילו הרחיק לכת (דוד בן גוריון) ואף מוכן שהמדינה העברית תשמש כמצודה של אנגליה נגד רוסיה. כרוז זה פורסם בסביבות סוף חודש מאי 1947.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 רמאות וחוסר אחריות

כל מי שיסקור ויזכור את דרכם הפומבית של "מנהיגינו" יזדקק להגדרה מאד לא נעימה: רמאות. המנהיגים רימו את ההמונים עת קראום למאבק למען עצמאותנו והבטיחו לא לנוח ולא לשקוט עד אשר היא תושג. הם רימו עת הבטיחו, כי "ההפוגה" אינה אלא הפסקה זמנית למען חידוש הכוחות. הם רימו עת קראו להמונים להצביע בעדם בבחירות לקונגרס הציוני הכ"ב בסיסמת המאבק. הם רימו עת הבטיחו לחדש את המאבק מיד אחרי שכלונה של ועידת לונדון. הם רימו עת הבטיחו "מאבק בלתי מזוין", מרי אזרחי. הם רימו שעה שהתחייבו לנהל "מאבק צמוד" ולהגן, בכל התנאים, על העליה.

אך מלבד הרמאות הפומבית, חטאו המנהיגים ברמאות גרועה ממנה: בחדרי חדרים.

הם - וויצמן, שרתוק, בן-גוריון ואחרים - נועדו ל"שיחה סודית" עם ריצ'רד קרוסמן, המשחק תפקיד של "ידיד הציונות" קרוסמן זה, סוכן בריטי טפוסי, רשם לו היטב את כל מה שאמרו לו המנהיגים בארבע עינים, ורק חיכה להזדמנות נוחה, כדי לפרסם את דבריהם ולגלות לעיני כל, כי אין להתיחס ברצינות לדרישותיהם הפומביות של מנהיגי הסוכנות. אפשר ואפשר להסתדר אתם-זוהי המסקנה שיסיק כל גוי, הקורא את גלויו של קרוסמן. וויצמן, למשל, היה מוכן לקבל גם את תכנית מוריסון, או כל תכנית בריטית אחרת, אך הוא מפקפק אם יספיק כחו לשכנע את ההמונים שיש להשלים עם תכנית כזו. על כן הוא מעז לבקש חלוקה.

שרתוק מה הוא אומר?

הוא מבטיח לשכנע את "ההגנה", שיש להשלים עם החלוקה. גם זה, כפי הנראה, לא יהיה פשוט, אך שרתוק מבטיח "בכל האחריות" להוכיח להמוני הנוער, כי מצוה היא לוותר על ירושלים...

מכולם הגדיל לפטפט בן-גוריון. בבקר ישב לפני תריסר גויים ורעם: "תנו לנו את הארץ. היא כולה שלנו". ובערב ישב עם אחד הגויים הללו ולחש לו על אזנו: הדרישה הפומבית שלי איננה בת-ביצוע. תנו לנו חלוקה. השטח אינו חשוב. נתפשט ונכבוש את כל המזרח התיכון. נכבשהו לא בכח הנשק, כי אם ברעיוננו. ונהיה מצודה של אנגליה נגד רוסיה.

ישב לו קרוסמן והאזין למנהיג, שאזניו אינן שומעות מה פיו מדבר ועיניו אינן רואות עם מי הוא מדבר. ישב לו קרוסמן ורשם. "השטח אינו חשוב". טוב מאד. אין איפוא גבול לוויתורים של ההנהגה היהודית. "בעזרת רעיוננו נתפשט בכל המזרח התיכון. מצויין. את זאת נספר במצרים, בארם נהרים, בסוריה ובלבנון. "נהיה מצודה נגד רוסיה". נהדר. את זאת נשמיע באזני גרומיקו. בדיבור אחד, נשניא אותם על כולם בבאת אחת ומסיבות שונות.

הנה לפניכם שעור לדוגמא של ה"מדיניות" הנעשית בידי מנהיגיכם. לכם הם מבטיחים להעלות את "התכנית המלאה" של הקונגרס הציוני ובחדרי חדרים מוכרים בהבל פיהם את מרבית שטחה של המולדת. ועל המקח והממכר מוסיפים את הפטפוט הבלתי אחראי ביותר: על מצודה של אנגליה נגד רוסיה ועל התפשטות בכל המזרח התיכון...