רבנות, ממשלה ומפלגות
אם נכונה הידיעה שנתפרסמה אתמול לפיה עלול לפרוץ משבר ממשלתי על רקע בחירת רב ראשי לישראל אין היא באה אלא להוכיח, באיזו מידה הסתבך המשחק, המתנהל, זה חודשים מספר, סביב הבחירה, והעלול להשפיל את הכהונה הרמה ולערער את מעמדה בעיני חלק גדול של העם היהודי. מה לממשלה ולרבנות? מה לרבנות ולמפלגות פוליטיות? כלום לא ינתן לחבר הבוחרים המוסמך לקבוע, ללא לחץ פוליטי כלשהו, מי ילבש את האצטלה של ראש רבני ישראל?
חובה לציין, כי הממשלה עשתה את הצעד הראשון להתערבות בלתי רצויה בעניין לא לה. התקנות, שפורסמו על ידה, והמשנות את סדרי הבחירה של רב ראשי, היו שרירותיות במהותן, אך כוונתן שקופה בתכלית. אנו כותבים על תקנות, שפורסמו על ידי הממשלה ולא על ידי אחד מחבריה, הלא הוא שר הדתות. כי על פעולה כגון זו חל העיקרון של האחריות המשותפת של הממשלה, ולא, באורח פרדוכסלי, על הצבעתן של סיעות בכנסת, אשר בפניה, על סיעותיה, נושאת הממשלה, על שריה, באחריות משותפת על פעולותיהם.
אין אנו יודעים, אף אין זה מעניינו לדעת, כיצד הוחלט על פרסום תקנות אלו. האם שר הדתות יזם אותן? האם יוזם היוזמה הוא מי שמתיימר לשאת באיזו "אחריות עליונה", גם לענייני דת ואמונה בישראל? תהיה התשובה לשאלות אלו אשר תהיה. ברור, כי הממשלה כולה אחראית על התערבות ללא לקחים בבחירת נושא כהונה רוחנית, החייב להיות, לפני בחירתו כלאחריה, בלתי תלוי ברשות. רב ראשי בישראל צריך להיבחר, לא להתמנות. והממשלה, בהתערבותה המוקדמת, יצרה רושם, כאילו היא רוצה, למעשה, למנות את ראש הרבנים. זהו רושם שלילי, מזיק – לכל.
את אשר אמרנו על הממשלה, חל, באותה מידה, על המפלגות הפוליטיות, כגון המפלגה הדתית-לאומית. גם מפלגה זו חייבת להינזר מלחץ כלשהו על בחירת הרב הראשי, שאיננו יכול להיות רבה של הממשלה או רבה של מפלגה, אלא הוא חייב להיות רבו של העם. ובכך גדולת הכהונה והשפעתה.
כפי שנמסר, התעוררו חילוקי דעות סיעתיים בקרב המזרחי והפועל המזרחי, ביחס למועמדים מסוימים לכהונת הרב הראשי, ובעוד שתי "הסיעות" מגלות פעילות רבה, איש אינו יודע לעת עתה, ידה של איזו מהן תהיה על העליונה. אף זו תופעה חמורה. כלום בחירתו של רב ראשי תהיה תלויה ממשלה, מפלגה, או בסיעה בתוך מפלגה?
אנו מייעצים לכל אלה, הרואים את עצמם "נוגעים בדבר", לאסוף את ידיהם ממעשה הבחירה החשוב של רב ראשי. אם ישנם מועמדים מספר לכהונה זו, החשים, כי ידיעותיהם והליכותיהם, כישרונם וכושרם מזכים אותם להציג את מועמדותם – יציגוה ללא מכשול;וחבר הבוחרים המוסמך יבחר ביניהם. ההכרה, כי הבחירה חופשית הייתה, מלכתחילה ובשעתה, מכל לחץ, פוליטי או מפלגתי, או אישי, היא שתעניק לנבחר, בעיני האומה כולה, את מעמדו הרוחני והמוסרי הנעלה.
