קול האמת
קול האמת
"קול העם" הקומוניסטי, המופיע בחסות החוק הבריטי, טוען, כי אנו משתדלים בזמן האחרון להשכיח מלב ההמונים, שעלו על דרך המלחמה, את צור מחצבתנו. אנשי ה"אף-על-פי" וה"רק כך" - כותב העתון - מצטטים היום את לנין, מעריצים את טיטו ומסתירים, מי היה מורם האמיתי.
יש לנו הזדמנויות נדירות להתווכח עם הקומוניסטים היהודיים, שעצם הימצאותם בארץ-ישראל הוא דבר משונה, באשר הם תמיד ראו בשיבת ציון תנועה קונטר-רבולוציונית. לו ההזדמנויות היו רבות יותר, היינו מזכירים לקומוניסטים שלנו את אשר סיפר אחד ממפקדי המשטרה הבריטית, ששירת בארץ בשנות העשרים. השוטר ההוא פיזר הפגנת קומוניסטים ברחובות ירושלים ואסר כמה ממנהיגיה. מיד הודיע על פעולתו למיודענו רונלד סטורס, ששימש אז כמושלה של ירושלים. קצין המשטרה היה בטוח, כי הממונה עליו ישבחהו על מרצו ועל מילוי תפקידו. לתמהונו, שמע מפיו דברי רוגז ומרירות: "למה אסרת אותם? אם יהיה צורך, נוכל את כולם להכניס מאחורי סורג ובריח, אולם בינתיים הם עוזרים לנו, וכי אין אתה יודע שהם מתנגדים לעליה יהודית, למדינה יהודית וכו'?"
כך דיבר סטורס. דבריו אינם העדות היחידה, המלמדת, את מי משרתים למעשה, מבחינה אובייקטיבית, הקומוניסטים היהודיים בארץ-ישראל. אפשר היה להזכיר להם הרבה דברים אחרים, אך, כאמור, אין לכך הזדמנות.
בכל זאת, השב נשיב לטענותיו האחרונות של "קול העם", באשר אין אנו מעונינים, כי שתיקתנו, ביחוד ביחס לטענה השלישית, תתפרש כהודיה.
מה שנוגע ללנין, נכון הוא שאנו מצטטים אותו ולומדים ממנו. אך אין אנו עושים זאת, כדי למצוא חן בעיני מישהו, כי אם מפני שכל מי שעוסק במלחמה מהפכנית יכול ללמוד הרבה ממנהיגיה של המהפכה הרוסית. ועורכיו של "קול העם" יכולים לרשום לפניהם, כי אנשי ה"אף-על-פי" קראו את יצירותיו של לנין לא פחות מאלה שרונלד סטורס ראה בהם את עוזריו.
ענין אחר הוא טיטו. אין זה נכון שאנו "מעריצים" את טיטו. נכון, שהערכנו מאד את מלחמתו הפרטיזנית נגד גרמניה הנאצית, אם כי אנחנו, אנשי המחתרת העברית, רשאים לומר, שאף טיטו לא הראה "נסים" גדולים מדי; מאחוריו עמדה מעצמה אדירה שסיפקה לו - שלא כמו במקרה של המחתרת העברית - את כל מה שהיה דרוש לניהול המלחמה. אבל מהערכה נכונה עד להערצה המרחק הוא רב. אולי המרחק הוא קטן מזה המבדיל בין "קול העם" הקומוניסטי לבין קול העם העברי, אך המרחק קיים. וכל מי שאינו רוצה להתכחש לאמת, אסור שיעלימו.
והאמת דורשת ש"קול העם" יחדל מלספר בדותות על כך, שאנשי ה"רק-כך" משתדלים, כדי למצוא חן בעיני גורם זה, או אחר, להסתיר מי היה מורם ורבם. ירשמו בפניהם המחברים הקומוניסטיים, וכל שאר הגורמים בעם ובעולם, כי הננו תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי; כי הננו רואים בזאב ז'בוטינסקי את מורה הדור כולו; כי למדנו ממנו לא רק את תורת התקומה העברית ולא רק את דרך ההתקוממות, אלא גם את תורת החופש (חופש אמיתי). ובפשטות: אין לך דבר בעולם, עליו אנו גאים, כאשר גאים אנחנו על הזכות, שנפלה בחלקנו לצקת מים על ידיו של זאב ז'בוטינסקי וללמוד מפיו תורה.
מוצא חן, או לא מוצא חן - כך הוא הדבר.
