צריפין
צריפין
הבריטים היו מעונינים מאד, שבתקופת הדיונים של "ועדת החקירה" ישרור בארץ שקט. על כך יעידו, מלבד פניותיהם ואיומיהם של המיניסטרים שלהם, הדברים, שהופיעו ב"יורקשייר-פוסט", בעתונו של אנתוני אידן, מראשי שונאי ישראל ושונאי ציון בבריטניה. לאחר שהעתון הסביר במאמר מיוחד את האינטרסים המנוגדים של "שני הצדדים", כלומר של היהודים ושל הערבים (לאנגלים כידוע, אין כל אינטרס בארץ הקודש), באה פניה חסודה אל העם העברי, שירשה ל"חקירה" לעבור באווירה של שקט וכבוד. "הדבר הזה יהיה בלתי- אפשרי, כל עוד הקיצוניים היהודיים ישתמשו במעשי אלימות או באיומי אלימות כבמכשיר של מדיניות".
מבוקשם זה של המשעבדים הצבועים לא ניתן להם. כוחות ההתנגדות העברים עברו לסדר-היום על החקירות המבויימות שתפקידן לזרות חול בעיני העולם. דווקא בתקופת ה"חקירה" הלכו ותכפו פעולות ההתקפה על שלטון הדכוי והגיעו לשיאן בהתקפה על האובייקטים החיוניים ביותר שלו: על שדות התעופה הצבאיים. וגם ביום בוא הוועדה לארצנו היא נתקבלה על-ידי המחתרת העברית בברכה היחידה המתאימה לה: באש הקרב בצריפין.
בצהרי היום ההוא חדרו חיילי הארגון הצבאי הלאומי למחנה המרכזי של הצבא הבריטי, לצריפין, בה חונה, בין היתר, הדיוויזיה הששית המוטסת. חיילינו התגברו על כל המשמרות ובעמדם תחת מטר של אש ובהשיבם אש, הוציאו ישר מתוך "לוע הארי", מכונית מלאה נשק ותחמושת. וגם "כרטיס ביקור" השאירו לבריטים המבוהלים: מחסן, שהכיל מ-10 עד 15 טון תחמושת, הופצץ והושמד.
המבצע היה כה נועז וכה מפתיע, עד שברדיו לונדון הגיבו עליו בצורה, שלא היה לה תקדים. פה בלונדון - אמר הפרשן הבריטי - אין משיגים, כיצד קרה הדבר, שאחרי כמה חדירות מוצלחות של הטירוריסטים העברים לתוך מחנות צבא ואחרי כל אמצעי הזהירות בהם נקטו השלטונות, בוצעה התקפה, עם גניבת נשק, על המחנה הגדול ביותר בארץ-ישראל. ה"תמיהה" הזאת גררה אחריה מסקנות. יומיים אחר-כך הודח ממשרתו המפקד הראשי של הצבא הבריטי בארץ, הגנרל ההוגינוט, ד'ארסי.
גנרל הולך וגנרל בא. אין זה משנה הרבה. אולם אנו מבטיחים לבריטים, כי עוד פעמים רבות ייאלצו להחליף את מפקדיהם בארץ- ישראל ועוד פעמים רבות ימלמלו פרשנים: בלונדון אין מבינים... עד שיבינו, כי ארץ זו ארץ העברים היא.
