צירי לידה של ליכוד

 צירי לידה של ליכוד

(מעריב, 31.8.1973)

א.

בדיונים על הקמת הליכוד הושגו סיכומים טובים ביחס לפרק המדיני, שייקרא: הזכות לארץ ישראל והזכות לביטחון ולשלום. על דעת גח"ל, הרשימה הממלכתית והמרכז החופשי החלטנו להביא בפני הציבור את העקרונות הבאים:

בפרק הזה נותרו עוד מספר סעיפים, הנוגעים לאיחודם, או שילובם, הכלכלי של שטחי ארץ ישראל, אבל הרושם הכללי היה, כי בלי קשיים מיוחדים, אפשר להגיע לסיכומם המוסכם. הוא הדין ביחס לפרקים על בעיות חברה, משק, חינוך, יחסי עבודה, חקיקה סוציאלית, שיבת ציון, קליטה, ביטול העוני, מיסוי, שיכון לזוגות צעירים, איכות החיים ועוד. הכינונו, לקראת הדיונים החשובים האלה, חומר כתוב; ושוב התרשמות כללית היתה זו כי, בעבודה שקדנית, אפשר למצוא מכנה משותף וניסוחים מוסכמים.

איש מבנין הנושאים והנותנים, לא התעלם מן העובדה, כי ישנן בעיות, אשר ביחס אליהן קיימים ביניהם חילוקי דעות. כדי להתגבר על קושי זה, הציע גח"ל דרך נאותה ומציאותית כאחת: אין כופין, במילים מפורשות, אין חטיבה אחת דורשת מרעותה לקבל עיקרון, שאין לה; ואין חטיבה אחרת תובעת מחברתה לוותר על עיקרון, שיש לה. והכל יהיה פתוח לדיון בסיעת הליכוד, לאחר הבחירות, בכנסת השמינית.

ב.

נתבונן במספר בעיות מיוחדות מסוג זה, בחירת ראשי ערים. בכנסת השביעית הציע גח"ל, כי ראשי עיר ומועצה ייבחרו, בשלב ראשון, על ידי הרוב של הבוחרים, כלומר על ידי למעלה מחמישים אחוזים של מטילי הפתקים. אם שום מועמד אינו משיג רוב כזה, תהיה הבחירה, בשלב נוסף, בין שני המועמדים אשר קיבלו את מספר הקולות הגדול ביותר. לכל הדעות, זוהי הבחירה הדמוקרטית, על ידי רוב הציבור. מפלגת העבודה, בגלל חישובים משלה, אשר אין לומר עליהם, כי אינם מפוכחים, הציעה בחירה, בשלב אחד, בארבעים אחוז בלבד. אם זיכרוני אינו מטעני, הצביעה סיעת הרשימה הממלכתית בעד הצעתה של מפלגת העבודה, ואילו סיעת המרכז החופשי תמכה בהצעת גח"ל, אך היתה מוכנה, לאחר ההצבעה, לשוב ולהצביע בעד הצעתה של מפלגת העבודה.

כיצד להתגבר על מכשל זה? הצענו, בנוסחה מפרטת, לשקף בנאמנות את העמדות שהובהרו לעיל, על פי הכלל הטוב, שאין כופין, מי לרוב מוחלט, ומי לרוב הקרוי יחסי. הצעתנו לא נתקבלה. ביקשנו, אפוא, ניסוח כולל, שיכול לספק את כל הצדדים, בלא ביטול עמדותיהם. אחר שקילת הנוסחאות הנגדיות, הצענו לכתוב, כי ראשי הערים והמועצות המקומיות ייבחרו על ידי הרוב של הבוחרים.

לעניין שיטת הבחירות לכנסת. גח"ל הציע לומר: החטיבות (או המפלגות), הנימנות עם הליכוד, מקיימות את עמדתן בהתאם להחלטות ועידותיהן הארציות; סיעת הליכוד תקיים דיון על נוש זה אחר הבחירות לכנסת השמינית. התיתכן קביעה הוגנת מזו? אין איש בתוך הליכוד, או מחוץ לו, הזכאי לדרוש, כי נציגות פרלמנטרית של מפלגה דמוקרטית תתכחש להחלטת ועידתה. אבל כלל זה חל על כל המפלגות, על כל הוועידות והחלטותיהן. מובן מאליו שאי אפשר גם לתבוע התכחשות להסכם בין שתי חטיבות, הלוא הן אלו שמהן מורכב גח"ל, המופיע במשא ומתן בשלמות.

חוק חלוקת המנדטים, או סעיף 81 לחוק הבחירות תשל"ג, או חוק בדר-עופר, או, כפי ששמעתי לאחרונה, חוק בגין-ספיר (כל השמות הללו טובים בעיניי, בתנאי שלאחד מהם יסכים שר האוצר). סיעת גח"ל בכנסת תמכה בחוק זה פה אחד ומוסיפה לראות בו תיקון צודק. ע"מ והמרכז החופשי נלחמו בו בחריפות ומוסיפים לראות בו עוול. איך מתגברים על חילוקי דעות כאלה? גח"ל הציע לקבוע, כי לשתי החטיבות שמורה הזכות להביא בפני סיעת הליכוד הצעה לדון בנושא זה, והסיעה תקיים את הדיון המבוקש. אין זה סוף פסוק. לשתי החטיבות יהיה שמור חופש ההצבעה, בעניין זה, אם סיעה אחרת בכנסת תגיש הצעת חוק לביטול סעיף 81 בחוק הבחירות. זאת ועוד. לכל אחת מהן תהיה הזכות להגיש הצעת חוק בנידון גם מיוזמתן שלהן. שוב מבקש אני לשאול, התיתכן גישה סבירה יותר לסוגיה עליה חלוקות הדעות? כמובן, מי שסבר, כי אפשר לכפות על גח"ל עמדה לא לו, עליו להודות, כי הוא חולם באספמיא.

שמנו לב, כי הצעתנו, אשר נקלה באהדה, עדיין לא הוסכמה. הצענו, אפוא, אלטרנטיבה. לא ייאמר דבר, במצע המוסכם, על סעיף 81 לחוק הבחירות. החטיבות המתנגדות לו, יודיעו מצידן, בשמן, כי הן יפעלו בכנסת השמינית לביטולו. נראה, איזו משתי הצעותינו תתקבל. לכל הדעות, יש היגיון בשתיהן.

כך התקדמנו, צעד לאחר צעד לקראת הסכמה גם בשאלות, אשר ביחס אליהן קייות דעות שונות, מוצהרות, ידועות.

ג.

איש לא התעלם מן הבעיה של הרכבת רשימה משותפת של מעומדים לכנסת. אם בתוך כל מפלגה לחוד קיימים קשיים בפתרון שאלה זו, קל וחומר בגוש של מפלגות. אבל שוב נהג גח"ל לא רק בהגינות אלא גם ברצון טוב.

בכנסת היוצאת יש לגח"ל 26 נציגים, לרשימה הממלכתית שלושה, למרכז החופשי שניים. מאז החלטנו להקים את הליכוד, הסכימו הכל להזמין אנשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה להשתתף בו. היה ברור, כי יהיה צורך, לדעתי, גם רצוי, לתת להם נציגות בכנסת. כך אנו מגיעים, בסך הכל, ל-32 מנדטים. במספר זה לא ביקש גח"ל לעצמו תוספת אפילו של מנדט אחד, אם כי הוא קיבל, לפני ארבע שנים, אלפי קולות יותר מכפי שהיו דרושים לסיעה של 26 חברים.

הקושי העיקרי התעורר מצד סיעת המרכז החופשי. כבר בראשית הדיונים המשותפים, תבעו דובריה, כי מפלגתם תוצב, בסדר השמות, במקום השני ולא אחרי הרשימה הממלכתית. נציגי ע"מ הודיעו מיד, כי אין להעלות על הדעת שהם יסכימו לכך. מה היה על דוברי גח"ל לעשות? במשא ומתן חופשי, אין מצביעים; הכל משתדלים, או צריכים להתאמץ, להגיע להסכם.

הפתרון היחיד, במקרה כגון זה, הוא לקבוע מהו היסוד, שעליו יוקם הבניין. כלל גדולה וא, כי המוציא מחברו עליו הראיה. אם סיעה בעלת שני נציגים טוענת, כי היא קודמת לנציגות של שלושה, ההוכחה היחידה היא במבחן של בחירות. אבל מבחן כזה עדיין לא היה. אמנם, ההזדמנות ניתנה, עמדה בשער. ב-11 בספטמבר תתקיימנה הבחירות להסתדרות, בהן משתתפת כמחצית בעלי זכות הבחירה במדינה. אבל המרכז החופשי סירב בעקשנות להשתמש בהזדמנות קרובה זו, כדי להוכיח, כי אכן כוחו הציבורי גדל בהשוואה לבחירות קודמות. ונהפוך הוא. סיעה זו דרשה באורח אולטימטיבי להשתתף כליכוד בהסתדרות, ולא היא תפרוש מן המשא והמתן על הליכוד בכנסת באין מבחן, אין שום יסוד אחר לקביעת סדר הייצוג אלא ביחסי הכוחות בכנסת היוצאת.

אני שב ומזכיר את המספרים. עד 32 מנדטים אין לגח"ל אלא מה שיש לו. רק מעליהם מוצע, כי לכל אחת משתי חטיבותיו יתווסף מנדט אחד, במקומות 33 ו-34. במקום ה-35 מוצע מנדט נוסף למרכז החופשי. במקום ה-36 מנדט אחד נוסף לגח"ל כולו ובמקומות 37 ו-38 שוב מנדטים נוספים לע"מ ולמרכז החופשי.

זוהי הצעת גח"ל. עדים קוראיי, אשר שוחחו אתי על נושא זה, והם אינם אנשי גח"ל, כי הביעו בפני דעה שלא תיתכן כלל הצעה הוגנת מזו. הם גם השתמשו במילה "נדיבה". אני נמנע מלהגדיר כך את הצעתנו. בגלל רגישות אנושית, שאני מבין לה. לאחרים מחותר, לא לי. אבל אופיינית היא העובדה, כי כל אנשי שיחנו מחוגים שונים, עיתונאים וחברי מפלגות, שיבחו את ההחלטה של הנהלת גח"ל, אשר נתקבלה בה, אחר בירורים ודיונים ממושכים, פה אחד, על דעת כל חבריה, ללא יוצא מן הכלל.

אפשר, כמובן, לא לקבל גם הצעה הוגנת, או "נדיבה", אבל מי שמדבר על נוקשות של גח"ל, או על "תכסיס" מכוון, כדי להכשיל את המשא ומתן (הא, הא, אמרנו לכם...) חוטא לא רק לאמת אלא ללשון אנושית פשוטה. יסלח נא לי עורכו של העיתון, שהנני אורחו, אני בפירוש מכוון את דבריי גם אליו.

ד.

סיעת המרכז החופשי טוענת, כי היא כבר הכפילה את כוחה. כל כך למה? משום שסקרים נותנים לה עתה לא שניים אלא ארבעה מנדטים. אם לקבל במידה של רצינות את ה"כבר" הזה, אפשר היה להציע לבטל בחירות. נערוך, כולנו יחד, סקר ולפיו נקבע את נציגויותינו בכנסת. היינו חוסכים הרבה כסף וטרחה – ונאומים! (במערכת בחירות אני אומר לא רק ברוך השם יום-יום, אלא גם ברוך השם ערב-ערב, אבל המלאכה, האמינו לי, אינה קלה).

אם להסתמך על סקרים כעל ראיה חותכת, אי אפשר להתחשב בכמה מהם ולהתעלם מאחרים. עובדה היא, כי במשך כל שלושה שנים האחרונות נותנים כמעט כל הסקרים תוספת לגח"ל משניים עד תשעה מנדטים. אף על פי כן אין אנו תובעים למעננו, כאמור, אפילו מנדט אחד נוסף ברשימה משולבת של 32 מועמדים. כי אם קובעים קריטריון, חייבים הכל להתחשב בו. זהו ההיגיון, וגם ההגינות.

אולם סבורני, כי סיעת המרכז החופשי אינה צריכה להיחפז בתרועה על הכפלת הכוח. התפארות יש בכך. ספק, אם יש בה בגרות. פקפוקי נובע מן העובדה שבכנסת השישית היו לסיעה זו 4 מנדטים, 3 מהם שנלקחו מתנועת החרות ואחד מן המפלגה הליברלית, במבחן הבחירות התברר, כי רוב המנדטים האלה לא היו שייכים כלל למרכז החופשי, והראיה – הוא לא קיבל, בבחירות לכנסת השביעית, אלא שניים מהם. האמת השלמה היא, כי על פי מספר הקולות, קיבלה סיעה זו מנדט אחד ועוד "רבע" ממנו. מכל מקם, מתוך 4 נציגים חזרו לכנסת שניים בלבד. עכשיו מצפה סיעה זו לשוב ולקבל 4 מנדטים. הלכך ייקרא הכפלת הכוח?

משל למה הדבר דומה? אם למישהו יש עשר לירות והוא מפסיד באיזה משחק חמש מהן, ולאחר מכן הוא זוכה בחמש לירות, ספק אם יעלה על דעתו לטעון, כי הוא "הכפיל" את רכושו. אך העיקר הוא, כי אם סיעה כלשהי מצפה לעלות מ-2 נציגים ל-4, הרי זו הכפלת החולשה, לא הכוח. אי לשכוח, בין השאר, כי הכנסת, בהיבחרה, מונה 120 חברים. אבל גם צפייה זו עדיין לא עמדה בשום מבחן ציבורי, ממשי. הזדמנויות היו, לא היה שימוש בהן.

יכולתי לכתוב על דברים נלווים, שונים, אשר חברי גח"ל, על שתי חטיבותיו, וברובם המכריע, מביעים עליהם התמרמרות עמוקה. אבקשם לכבוש אותה. נוכח הניסיון של ארבעת השבועות האחרונים מזהירים חבריי וידידיי מפני הקשיים שיהיו מנת חלקנו. הם אומרים: מנת חלקך – אחר הבחירות. הנני שותף להערכתם. איך אנו רגילים לומר בנימת הומור, שאינה עוזבת אותנו גם לעת קשיים: אל דאגה, צרות לא תחסרנה. מוכן אני לכל הצרות החזויות, וליותר מזה, כפי שאמרתי לידידיי במסיבות האינטימיות ביותר. אף על פי כן , הנני מוסיף לרצות בליכוד, כפי שהחלטנו עליו, מתוך התגברות על לבטים רבים.

אני מסיים את השורות האלו בצוהרי יום הרביעי לשבוע. הן תראינה אור ערב שבת. נקווה, כי עד אז יסוכמו הדיונים בחיוב, בתנאים מכובדים לכל.