צוואתם של מורדי הגטאות
צוואתם של מורדי הגיטאות
עברים!
לפני שנתיים, ב-%19& לאפריל יצאו אחינו בגיטו ורשה למלחמת- יאוש נגד רוצחי עמנו. טהורים נגד טמאים; מעטים נגד רבים; ידוע ידעו, כי מלחמתם היא מלחמה למוות, יותר מאשר לחיים הכן הבינו, כי האויב האכזרי, שהסתער עליהם בטנקים ואוירונים ותותחים, ישמידם ללא רחם. ואף על פי כן, הרימו את נס המרד ועמדו, בפצצותיהם "הביתיות" ובאקדחיהם המעטים, נגד שריון ואוויריה.
הם הניפו את הדגל לא רק נגד יליד השטן, שבא להכרית את עם ישראל. הם הניפוהו, כפי שהודיעו בעצמם בקריאתם האחרונה, גם נגד "העולם הנאור", שידע על מסע ההשמדה, אך לא הציל ולא ניסה להציל. כחול-לבן היה דגלם של מורדי הגיטו: אך כשהעלוהו מעל החורבות, טבול היה בדמם של מאות אלפי יהודים, שנשרפו, נחנקו ונטבחו. ו"זעק" הדגל הזה: אני מאשים!
בזכרנו את גבורי הגיטו, נזכור גם את זעקתם האחרונה. כי היא לא חלפה. אלה שהכריחו את אחינו להשאר בבית-הכלא, שהפך לבית-מטבחים, באירופה; אלה שנעלו, באכזריות ובערמה, את שערי המולדת בפני ה"סטיכיה" של שיבת ציון; אלה שאיפשרו לתליינים הנאצים לעשות את מלאכתם - ממשיכים גם היום בתעלוליהם וגוזרים כלייה על השרידים באירופה ועלינו בציון.
לפיכך נדע ביום הזכרון; המורדים הגלמודים ציוו עלינו במותם:
קומו והלחמו; התאחדו והלחמו; קחו נשק וצאו לקרב - למען העם המושמד, הנצחי; למען המולדת, המשועבדת, היחידה!
הארגון הצבאי הלאומי
בארץ-ישראל