פרשת דב גרונר

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ד שבט התש"ז, 4 בפבואר 1947
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 339-342
נושאים:
מחתרות - אצ"ל, המנדט הבריטי. אישים - דב גרונר. שלמות המולדת - ירושלים
בכרוז זה מתאר בגין בהרחבה את פרטיה של פרשת דב גרונר ותוצאותיה.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

פרשת דם גרונר

בעוד דב גרונר עומד בצל התלייה, אין באפשרותנו לפרסם את כל העובדות, הנוגעות למלחמתנו להוצאתו מידי התליין. גם בימים הבאים היינו בוחרים בשתיקה מוחלטת. אולם מאחר שקטני רוח, ואנשי האנוכיות הטמאה, מפיצים שמועות, הפוגעות בכבודו של דב וגם מסכנות במישרין את חייו, הרינו מוצאים לחובתנו למסור לידיעת הציבור את אותן העובדות, שאפשר עתה לפרסמן:

א. דב גרונר הוא חייל המחתרת העברית, שנפל בשבי האויב אחרי מילוי תפקידו המלחמתי. בתור שכזה דחה דב גרונר כל הגנה משפטית בפני המוסד המכונה "בית-דין" צבאי בריטי, לא הכיר בסמכותו של מוסד זה ואף הסביר לחבריו את הסיבות החוקיות והמדיניות, שחייבו והצדיקו אי-הכרה עקרונית זו. דב גרונר ראה את עצמו, כשאר חבריו למלחמה ולסבל, כשבוי מלחמה, שחייו הם קודש.

ב. "בית-הדין" הצבאי הבריטי דן את דב גרונר למיתה בתליה.

ג. הארגון הצבאי הלאומי אינו נוהג להפקיר את חבריו לחסדם של המשעבדים הבריטיים, או להשפעתן של בקשות חנינה מצד אישים ומוסדות. כאשר שני חייליו האחרים, אשבל ושמחון, נידונו למוות בקיץ אשתקד, אסרנו, למחרת היום, 6 קצינים בריטיים; והתוצאות - ידועות [1] אף על פי כן, לא עשינו, במקרה של דב, פעולה מידית, מפני שנאמר לנו מכל החוגים, כי ביטול "פסק-הדין" הוא בטוח.

ד. אולם הגנראל הנאצו-בריטי ברקר, צמא הדם, אישר את פסק- הדין הבלתי-חוקי, שהוצאתו לפועל נקבעה ליום ג', ז' בשבט תש"ז, בשעה 08.00. על כך הודיע, אור ליום ו, מנהל בית-הסוהר לדב גרונר, בהוסיפו, כי יש לו אפשרות לערער בפני המוסד, המכונה המועצה הפרטית של המלך האנגלי.

ה. ביום ו, ג' בשבט תש"ז, הגיעתנו הידיעה על אישור פסק- הדין ועל תאריך ביצועו ועל סירובו המוחלט של דב לחתום על ערעור כלשהו בפני מוסד בריטי. עמדת אחינו, אם כי הצדיקה גאווה עליו, לא היתה אלא טבעית בעיניו. כך ינהג כל חייל שלנו, אם יימצא במצב דומה. כי אנחנו איננו נתינים בריטיים. אנו נלחמים בשלטון הבריטי, ואיננו מכירים לא בחוקיותו ולא במוסדותיו. "מועצת המלך" היא בשביל נתיני המלך, ולא בשביל מורדי יהודה.

ו. החלטנו לפעול. ביום א' עצרו חיילינו את המג'ור קולינס בירושלים, וביום ב' את השופט ווינדהם בתל-אביב. הפעולה הביאה את התוצאה המבוקשת. ביום ב' אחרי הצהרים נודע בירושלים, כי מפקד צבא הכיבוש דחה לזמן בלתי מוגבל את ההוצאה לפועל של פסק-הדין.

ז. אז בא האולטימטום של שלטון הכיבוש [2]. אנחנו, כמובן, איננו נשמעים לאולטימטום של האויב. וגם המוסדות הציוניים, שנבהלו מאד, אין בכוחם לכפות עלינו את החלטותיהם, אולם את העצורים הבריטיים החלטנו, לאחר שהושגה מטרת מעצרם, לשחרר - בזמן שאנו קבענו - מפני שלא היה, לפי שיקולנו, טעם להוסיף ולהחזיקם במעצר.

ח. אף על פי כן נוצרו ע"י פעולתנו כל התנאים לביטול פסק הדין. שלטון הכיבוש הועמד על ידינו, מבחינה מוסרית, במצב קשה ביותר. מאידך, הוכחנו לו, כי ביצוע הפשע עלול לעלות לו במחיר יקר מאד.

ט. את זאת לא הבינו - לא רצו, או לא יכלו להבין - המוסדות הנפחדים. על כן ניסו בכל מיני דרכים להוציא מדב את החתימה על "הערעור" בפני מועצת המלך הבריטי. הלחץ לא הועיל. דב עמד בסירובו העקרוני, כשהכרעה חפשית בידיו.

י. אז השתמש מי שהשתמש במרמה. הודיעו לדב, כי אנחנו, הדורשים ממנו לחתום. דב הוא איש ההקרבה העילאית; דב הוא גם איש הנאמנות והמשמעת. כשנאמר לו, שמשפחתו הלוחמת - "יחד עם כל הישוב" - דורשת ממנו לחתום, נתן את הסכמתו המותנית. ואף זאת עשה, כפי שהעידו עדי ראייה, בלב כבד ובדאגה חמורה.

יא. למחרת היום התברר לו, כי הוא רומה, וכי מצדנו לא היתה כל הוראה: לא לחתום ולא לא לחתום. והוא חזר מיד לעמדתו העקרונית.

יב. אחריות רבה לקחו על עצמם אלה, שהשתמשו בדרך הנלוזה. כדי להטעות את דב. אין זו שאלה של עקרון בלבד, שעליו מוכן כל אחד מאתנו לתת את נפשו. אך גם חייו של דב סוכנו ע"י התעלולים הללו.

יג. עמדתנו היא ברורה. לא לדב, ולא לשום שבוי אחר, לא ניתן הוראה לפנות ל"מועצת המלך" לבקש חנינה. ישנם דברים בחיים, היקרים מן החיים עצמם. אך מאידך, גם לא אסרנו על דב לחתום על מה שהציעו לו לחתום. הוא הוא שהכריע על דרכו מן היום הראשון ועד עצם היום הזה. ועמדתו נובעת לא מ"פקודה" - שאין לתתה בנסיבות כאלו - כי אם מהכרתו הפנימית, שעליה גאוותנו.

ועל מעמד של שבויי מלחמה לא נוותר - ויהי מה!

הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל


[1] כזכור, בוטלו פסקי דין ההם.

[2] לשחרר את העצורים הבריטיים ולא - יוטל מצב צבאי.