פרוטוקול מנאומו של מר בגין "אסיפת-עם"

פרוטוקול מנאומו של מר בגין "אסיפת-עם"

מר מ. בגין

ידיד ויריבי, אזרחיות ואזרחים, גבירותי ורבותי!

זו היא הפעם הראשונה שאני מרצה במישרין בפני הצבור על מה שנודע בישראל ובעמים: "הפרשה", ובניתי את הרצאתי כפי שהפרשה עצמה התפתחה שלבים שלבים.

השלב הראשון: שנת 1954. בימים ההם נתנה לקבוצת אנשים הוראה אשר מקבליה ומבצעיה לא יכלו אלא לראות בה הוראה מוסמכת שבצועה הוא באינטרס העליון של האומה. בצועה של ההוראה ההיא עלה בחיי אדם, ולפני שאמשיך בהסברותי עלי להשמיע הזהרה באזני האומלל באזרחים: הצנזור, לבל ינסה מכל דו"ח על דברי היום להוציא את המילים: "בחיי אדם". השתמשתי באותם המילים עצמם בכתב לפני כ-5 חדשים והצנזור מצא לנחוץ למחוק אותם לבל תגענה לידיעת הצבור מתוך השערה שפרסומן עלול לפגוע בבטחון האומה. מה תמהתי כי בשובי ארצה מצאתי את אותם המילים עצמן נמסרות לידיעת העם ולידיעת כל עמי תבל במסמך שאין רשמי ממנו, הוא מסמך ההתפטרות של ראש הממשלה לנשיא המדינה. שקוליו של הצנזור נעלמים הם. עכשיו מותר לדבר על כך שבצוע ההוראה עלה בחיי אדם. אבל אם כך, בקשתי שטוחה לפניכם ידידים ויריבים כאחד, אזרחיות ואזרחים מכל השכבות, עשו יחדיו מאמץ למען מחוק מן המילון הישראלי בטוי אחר והלוא הוא הבטוי "עסק ביש". את הבטוי הכניס למילונינו לא אחר אלא מי שהתפטר מראשות הממשלה. הבטוי הזה עורר אי הבנות חמורות ביותר, ואני במו אזני שמעתי על כך. פנו אלי ושאלו: "אדוני, האם אין הכוונה לכך שבשנת 1954 בהיות מר לבון שר הבטחון, ארעה מעילה כספית גדולה?". אין פלא, אצל יהודים עסק ונוסף על כך ביש, בודאי לקחו כסף, והרי ההוראה היתה תלויה בחיי אדם! כדי להטיל צנזור זה או אחר על מאן דהו, הוטל הבטוי האומלל לתוך חיינו הלאומיים ומאז במסמכים רשמיים, בנאומים, בכנסת ומחוצה לה הכל מדברים על "עסק-ביש" כאשר המדובר הוא בשכול וביתמות, באבל ובדמע. מכל החרפות שהיו מנת חלקנו בימים אלה, הרי זו בושה כאשר המדובר הוא בשכול וביתמות, באבל ובדמע. מכל החרפות שהיו מנת חלקנו בימים אלה, הרי זו בושה כאשר מדברים על חיי אדם ואבדנם, להשתמש במונח "עסק הביש". הבה ונעשה יחד מאמץ – כפי שקראתי עוד לפני חדשים מספר מעל במת הכנסת – למחוק, לבטל את הבטוי הפוגע הזה ונקרא לענין כפי שהוא ראוי להקרא: "הענין המדאיב" למען כבוד הומה ולמען זכרם של האנשים אשר מתוך תודעה כמשרתים את האומה נתנו את חייהם בבצוע ההוראה ההיא.

מאחר והיא נתנה, החל דיון מי נתן אותה. לפני חמש שנים שמעתי, בתוקף תפקידי, את שתי הגרסאות וכל האנשים ללא הבדל השתייכות מפלגתית המוכנים לטעון שועדת החוץ והבטחון של הכנסת איננה מסוגלת כביכול לטפל בפרשה ולהגיע לאמת, שכחו בודאי כי עוד לפני חמש שנים לא ועדה אחרת אלא ועדת החוץ והבטחון של הכנסת היתה הראשונה ששמעה את שתי הגרסאות מי הוא האחראי בתכלית. בתוקף תפקידי, שמוע שמעתי אז את שתי הגרסאות, האחת מפיו של שר המכונה בבית ישראל: הקצין הבחיר, ואוכל לגלות לכם היום אזרחיות ואזרחים, שכבר אז בשומענו את שתי הגרסאות מבלי שהיו בידינו המסמכים, העובדות, העדויות וההוכחות אשר נתגלו כעבור חמש שנים, אמרתי לידידי: הרושם הוא ששר הבטחון דאז מר לבון אומר את האמת ומי שניצב נגדו, את ההפך.

ועדת החוץ והבטחון שמעה את שתי הגרסאות, בפניה דרשו אנשי מפא"י ממר לבון שיגיש התפטרותו ובינתיים ובאותו זמן עצמו מינה ראש הממשלה דאז מר שרת ועדה לחקר הבעיה מי נתן את ההוראה ענין המדובר. היא היתה מורכבת ממי שמכהן כיום כנשיא בית המשפט העליון וממי שהיה ראש המטה של צבא ישראל, וועדה זו של שני אנשים הגיעה למסקנה שאין היא יכולה ל גיע למסקנה ברורה מי נתן את ההוראה. בה מסתיים השלב הראשון של הפרשה.

כעור חמש שנים, איך פועלת האמת, איך מופעל הצדק בדרכים נסתרות איש לא יכול לומר, הועמד לדין אזרח, קצין בצבאנו רם דרגה שתפקידו רב אחריות על פשע שאין חמור ממנו מבחינת האומה, בטחונה ועתידה, בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים העיד הקצין לאחר שנדון על הפשע החמור הזה כי אמנם הוא נתדרדר, אבל מי שהוא דחף אותו אלי התהום המוסרי שלתוכה נפל. הממונים עליו, כך אמר העד בפני בית המשפט, למדוהו למסור עדות שקר, להטעות וכתוצאה מהשפעה הרשמית הזו, הוא בהמשך הזמן התדרדר לכך, והכונה היתה לעדויות שנמסרו בפני אותה ועדת השניים של נשיא בית המשפט העליון ומי שהיה ראש המטה של צבא ישראל בשנת 1954-1955. אותו קצין שנדון על פשע שאין חמור ממנו הודה כעבור חמש שנים שהוא בהופיעו בפני ועדת השניים מסר עדות שקר אבל לא זו בלבד, אלא שהממונים עליו אמרו, הורו, יעצו, הדיחו אותו למסור את עדות השקר, והוא אף השתמש בשמו. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שהעדות הזאת היא מהימנה. במילים אחרות, אם אותו קצין המכונה היום "האדם השלישי" אמר ב-1960 שהוא שקר ב-1954, הרי הוא אומר את האמת. עדות זו על מסקנתו של בית המשפט הובהרה לשר הבטחון דה-היום ובינתיים חזר שר הבטחו דאז ארצה ישראל והוא הלך אל מי שקדם לו ואל מי שבא אחריו ב-1955 ואמר לו: הלו הומצאו עובדות חדשות, בית השפט בירושלים קבע שמישהו העיד נגד עדות שקר ולא זו בלבד אלא שהממונים עליו שהם שניים, הדיחו אותו לעשות כן, הרי יש להסיק מסקנה שאני לא נתתי את ההוראה

מבחינה משפטית עלי לומר אזרחיות ואזרחים אין זו הוכחה סופית. מבחניה מוסרית, אף מבחינה הגיונית יש בכך הוכחה רבת משמעות. מי שטען ב-1955 בפני ועדת החוץ והבטחון של הכנסת ובפני ועדת השניים שהוא קבל את ההוראה משר הבטחון, אם האמין בצדקתו משום מה היה עליו להדיח לעדות שקר? משום מה היה עליו להשתמש בעדויות כזב, ומאידך גיסא שר הבטחון דאז אשר טען שלא נתן את ההוראה הוא לא השתמש לא בעדות שקר ולא בעדי כזב. השכל הפשוט, ההגיון, גם ההרגשה בלב אומרם שזו היא הוכחה רבת משמעות כי כאן נעשה עווןל לאד יהיה אשר יהיה הואשם לשוא, ואני אומר את המילים האלו ביודעי שאתם יודעים מה הם היחסים ביננו לבין מה לבון. הרי אך לפני שנה וחצי הוא השמיץ את תנועת החירות כפי שמעטים השמיצוה ואז בא מנהיגה של מפא"י ולא אמר לו: "עליך ללכת, לא לא אשב אתך במחיצה אחת". להפך, מנהיגה של מפא"י ניגש אליו, לחץ ידו בחמימות ואמר לו: "כך צריך לדבר, זהו הנאום שצריך להדפיס אותו ולהפיץ אותו בכל רחבי הארץ נגד חירות. כזה הוא מר לבון ביחסיו אתנו, אבל האם בעיה של צדק יוכולה להיות קשורה עם יריבות מדינית או אישית?

גבירותי ורבותי, צדק בדרך כלל נחשב למושג מופשט אם כי לפי הכרתנו אין גם מושג ממשי ממנו, עליון ונשגב. הכל באמת. הן זוכרים אתם את הפרוש האדיר של רש"י והכהן מוילנה בשפה עתיקת היומין: האמת מורכבת מ-3 אותיות וזה הוא ההסבר. הכל באמת: א' האות הראשונה, האות האחרונה ת' ובאמצע אות מ'. הכל באמת, ההתחלה האמצע והסוף. צדק, משפט ואמת נחשבים כדברים מופשטים אם כי הם ממשיים מאד. אבל בא היום וכל המושגים האלה מתרכזים סביב אדם אחד ועובדה אחרת, יהיה אשר יהיה.

מה הוא צדק במובן השפוט, הישיר והממשי ביותר? לתקן עוול. מה הוא עוול במובן הפשוט, הישיר והממשי ביותר? להאשים אדם שהוא עשה את אשר לא עש, להטיל עליו האשמה שבשקר ובעלילה יסודה, והנה כך קרה ואף על פי כן, למרות שנתנו ההוכחות האלה עדיין נאמר: "אינני יודע אם אפשר בכלל להגיע לחקר האמת, בכל זאת נתמנתה ועדה מיוחדת ע"י שר הבטחון דהיום מורכבת ממי שהיה היועץ המשפטי לממשלת ישראל במשך הרבה שנים והים מכהן כשופט בית המשפט העליון, מ-2 קציני צבא רמי דרגה. הם חקרו את הקצינים, הם חקרו את המסמכים, שמעו עדים ופרסמו את מסקנותיהם והנה המסקנה הבולטת ביותר: שבשנת 1955 בהופיעו בפני ועדת השניים מסר עדות שקר, נכון הדבר שהוא מסר עדות שקר. הממונה עליו קצין בדרגה יותר גבוהה, אמר לו למסור את עדות השקר, הורה לו, הסיח אותו אם להשתמש בשפת המשפט למסור עדות השקר והקצין הבכיר משניהם, אותו קצין אשר התדיין בשעתו עם שר הבטחון – מר לבון, הלך לשקר. בשפת השפט קואים לכך קשר. אין אצלנו בחוק הפלילי הגדרה מיוחדת לעוון ששמו קשר. יש סעיף 34 המדבר על מי שקושר קשר לבצוע פשע. יש סעיף 35 המדבר על מי שקושר קשר לבצוע עוון. יש סעיף 36 המדבר על מי שקושר קשר כדי לגרום נזק לגופו או שמו הטוב של כל אדם. אולם בתורת המשפט ישנם הגדרות מדוייקות מה הוא קשר ואחד מחכמי המשפט כך אמר: "קשר הוא עבירה ברשות עצמה ומגדירים אותה כהסכם של שני אנשים או יותר שתכליתו כל מטרה בלתי חוקית". והנה ועדת כהן וועדת השלושה הגיעו למסקנה ששלושה קציני צברא קשרו קשר: האחד למסור עדות כזב, השני לומר לו למסור עדות כזב והשלישי ידע על ההדחה ועל עדו ת הכזב עצמה. זהו קשר במובן הקלסי של המושג המשפטי ולכן עדים אנו כי לא זו בלבד שנמסרה עדות שקר ומישהו הדיח, אלא היה קשר מוחלט למסירת עדות שקר ולהדחה ולמסירתה.

באותם הימים לאחר שדו"ח ועדת כהן נמסר לראש הממשלה ולשר הבטחון דהיום, הוא הופיע בתוקף תפקידו כמנהיגה של מפא"י בישיבת מרכזה והנה שומו שמים ושמעו שמים מה אומר בן אדם בהחזיקו בידו דו"ח כזה של ועדת כהן. הוא אומר בישיבת מרכז מאפיי: "אני מסופק אם אפשר לגלות את האמת באשר לפנינו שני אנשים, כל אדם שווב בני האמת". שני אנשים מר לבון והקצין הבכיר. ועדת כהן שנתמנתה ע"י אותו ראש ממשלה ושר בטחון אמר ה לו והוא קרא מילה בילה שהקצין הבכיר ההוא ידע שמי שהיה תחתיו הדיח את מי שהיה תחתיו למסור עדות שקר, הסכים, סמך ידו אם לא לדבר על יעוץ והדחה, והוא עדיין אומר ששני אנשים אלה הם שוים בפני האמת. אדם שקשר קשר למסור עדות שקר בפני ועדה שנתמנתה ע"י ראש ממשלה בישראל, הוא בפני האמת שוה עם אדם אשר עדות שקר השתמשו בה נגדו כדי להטיל עליו האשמת שווא. אבל אין זה סוף פסוק וראש הממשלה ושר הבחון אומר במרכז מפא"י: " אני לא הייתי מציע חקירה מחדש". הוא קבל בועדת כהן הודעה ומסקנה שהיתה עדות שקר, הדחה לעדות שקר, קשר להדחה לעדות שקר והוא אומר, לאחר שקרא את המילים האלה: "לא הייתי מציע חקירה מחדש", הייתי משאיר את השקר על כנו, את הקשר בתוקפו, את הכזב במסירתו, את הרס המוסר כפי שנהרס. לא היה מתחיל בחקירה, היה משאיר את האשמת הכזב שהוטלה בחברו אשר רק לפני שנה וחצי לחץ ידו באומרו: יפה דרשת! נגד תנועת החירות מה שאתה יותר משמיץ, יותר גבור, והנה הוטלו האשמות שווא בחברו ונמסרו כל העובדות ע"י ועדת חקירה שנתמנתה על ידו והוא אומר לחבריו במפלגתו במרכזה; אני בכלל הייתי לא מציע חקירה מחדש. באותם הימים חקרה א הפרשה ועדת החוץ ובטחון. מר לבון הופיע בפניה, הוא אמר בין השאר שאין לו הכוחות כי שני אנשים אחרים מחוץ לשלושה היו שותפים לקשר, אבל הוא משער שהם קפצו על העגלה כדי, זו היתה התוצאה, להדיח אותו מתפקידו כשר בטחון. שני אנשים אלה שהוא הזכיר אותם במפורש הלו הם – והדבר פורסם בעתונות – מי שהיה ראש המטה דאז ומי שהיה מנהל כללי של משרד הבטחון, מר דיין ופרס. האם תתכן האשמה חמורה יותר מאשר מי שמילא תפקיד של ראש מטה, קפץ על עלת קשר, השתמש בעדויות שקר כדי להשיג מטרה מסוימת. מאחר שנמסרה עדות כזו, אנו אמרנו שיבואו ויוכיחו אחרת. פרס הופיע אמר מה שאמר, דין עד עצם היום הזה לא הופיע ואיננו רוצה להופיע ואנו עוד בהמשך הדברים נשוב לבעית אי הופעתו.

בינתיים התפתחה הפרשה לשלב נוסף, מאחר שראש הממשלה ושר הבטחון דהיום אמר בישיבת מרכז מפא"י ראשית שאי אפשר להגיע לחקר האמת ושנית שהוא עצמו, לו הדבר היה תלוי בו, בכלל לא היה מתחיל בחקירה מחדש. הוא פרסם מסמך הודעה בפומבי שהועדה שהיא כבר השלישית בסדרה שנתמנתה ע"י המשלה מתוך מטרה אחת ויחידה להוציא את החקירה מידי ועדת חוץ ובטחון ולמה? משום שבועדה זו יושבים אנשי האופוזיציה והישיבה נתכנסה כתוצאה מדרישתה שלתנועת החריות וציונים-הכללים, ואני בוטח אזרחיות ואזרחים שכל עם ישראל ללא הבדל השקפה והשתייכות מפלגתית חייב תודה לידידי, חברי ועדת החוץ ובטחון מטעם תנועת החירות על אשר יזמו את קריאתה של ועדת החוץ והבטחון כדי לחקור במה שנקרא "פרשה", אחרת האמת לא היתה מתגלית והכזב, ועדויות השקר עדיין היו טמונות בארכיונים של הממשלה והאמת חייבת לנצח. מאחר שנתמנתה ועדת חקירה ממשלתית כדי להוציא מועדת החוץ והבטחון את עצם מהלך החקירה, היא ישבה והיא הגיעה למסקנה שלבון לא נתן את הוראה. צאו וראו! ועדה אחת לא הגיעה לשום מסקנה. ועדה שניה חקרה בעדות בפני בית המשפט המחוזי לפיה היתה עדות שקר והיגעה למסקנה שאכן היתה עדות שקר. בית המשפט המחוזי לפיה היתה עדות שקר והגיעה למסקנה שאכן היתה עדות שקר. ועדת החוץ ובטחון חקרה והגיעה למסקנה ע"י רב מכריע של חבריה שמר לבון לא נתן את ההוראה. ועדה מורכבת מ-7 שרים מכל המפלגות הגיעה למסקנה שלבון לא נתן את ההוראה, וראש הממשלה ושר הבחון מפרסם מסמך בפומבי, לעיני העם ולעיני העולם כולו לפיו כל מסקנות האלו בנויות – ואני מביא את דבריו – על חצאי אמת, משוא פנים ועוות דין. הוא דורש ועדת חקירה משפטית ועלי להבהיר היום בפעם הראשונה בפני הצבור כי עצם המושג ועדת חקירה משפטית מטעה את הצבור. אין ועדה כזו. הממשלה יכולה למנות ועדה, הכנסת יכולה למנות ועדה. אין ועדת חקירה משפטית. גם לו בועדת חקירה היו יושבים 3 שופטים, בשבתם בועדת חקירה הם אינם עוד שופטים, הם חבריה. השופט הנו שופט רק כשהוא יושב על כס המשפט כשהוא מטפל בענין על פי דיני ראיות, על פי הנוהל הכתוב בחוק. ברגע בו שופט יושב על כס המפשט והוא מתמנה ע"י הראשות המבצעת או המוקקת להיות חבר בועדת חקירה, אין עוד מפשט ויש ועדת חקירה בעלת סמכויות, אבל אין עוד משפט. עלחקירה כזו אין חלים דיני הראיות, לא חל הנוהל המקובל בבית המשפט, על מסקנות כאלו אין ערעור. כלומר, אין שום יסוד מן היסודות הקובעים את מהלך הדברים בבית המשפט, ואם ראש הממשלה משתמש בכונה במושג ועדת חקירה משפטית, אין זו אלא כוונה להטעות את הצבור כי אין ועדת חקירה משפטית ואילו כל העובדות הקשורות בפלילים נקבעו במפורש דוקא ע"י מוסדות משפטיים כמו בית המשפט המחוזי בירושלים.

 נקבע שהיו עדויות שקר והדחה לעדויות שקר, מי קבע?ועדת חקירה שנתמנתה ע"י שר הבטחון עצמו שבראשה שופט בית המשפט העליון את העובדות שהיו מסמכים מזויפים מי קבע? היועץ המשפטי לממשלה. על פי פניה של ועדת השרים הוא יצא לפריז וחקר אשה צעירה והאשה הצעירה הודתה בפניו שבשמשה מזכירתו של הקצין הבכיר ובהעתיקה מסמך – אחד המסמכים המכריעים בפרשה – היא הוסיפה במסמך את המילים שלא היו בו ואלו המילים: "על פי ההוראה של שר הבטחון". זה המפתח. היא על פי פקודת הממונים שלה, כך אמרה, הוסיפה את המשפט הזה וכך נעשה הזיוף הנורא ביתר בקשר עם הפרשה. כאשר אשה צעירה זו חזרה לאץ, היא גם חזרה בה מעדותה הפריזאית, אבל יכולים אתם לשער לעכם מה קרה אתה בינתיים, אתה ועם האחרים. ההפרש בין עדותה בפריז לבין זו שבמדינת ישראל, הוא בדיוק כהפרש בקילומטרים בין פריס לתל-אביב. קשה להבין מה קרה בינתיים, מי נפגש אתה, מי שכנע אותה, שדל והשפיע או אולי גם מי לחץ. אף אחד מאתנו לא היה נוכח בשיחות הללו אבל השכל הישר מחייב, לא בפני אדם אחר אלא בפני היועץ המשפטי לממשלת ישראל מוסרת אזרחית של מדינתנו עדות שהיא במו ידיה זייפה, ואחר כך משהיא באה הנה היא אומרת: "לא כך חשבתי".

במסמך ההוא של חמשת אלפי המילה אין רק האשמות בחצאי אמת, במשוא פנים ובעוות דין. מי הם המואשמים? שר המשפטים בישראל אשר עוד לפני מספר שנים היה עומד בדחילו והיתה מספיקה תנודת עין אחת כדי שיקבל דעתו של ראש הממשלה. מי עוד? שר האוצר, חברו במפלגתו, שר הפנים מנהיגה של הפועל המזרחי ועדו שרים מכל הסיעות המשתתפים בקואליציה והם – כך אומר להם ראש הממשלה – חטאו בחצאי אמת, במשוא פנים ובעוות דין. כל כך למה? משום שהם הגיעו למסקנה שלמרותה כל, לבון בהיותו שר הבטחון לא נתן את ההוראה.

כתוצאה מהתפתחות זו מגיעים לשלב השלישי שהוא: הדחה והתפטרות או להפך. מאז פורסמו המסקנות של ועדת השרים, החל מנהיגה של מפא"י להשמיע שהוא מתפטר. הוא כתב מכתב, לא שלח אותו, החזיק אותו במגירה. שבוע שבועיים, כל יום אמר: "אני מתפטר", המכתב במגירה. לבסוף הוגשה הצעת אי אמון ע"י ידידי והציונים הכללים הצטרפו בכנסת ובצדק. איזו ממשלה היא זו הממנה ועדת חקירה שבעקבותיה אומר ראש הממשלה שהממשלה כולה חטאה בעוות דין ובחצאי אמת. לדוגמא, כשחצי אולם מלא, הפסימיסטים אומרים שהאולם היה ריק למחצה והאופטימיסטים אומרים שהאולם היה מלא למחצה. בכל אלה הוא האשים את ממשלתו, את כל חברי ממשלתו, אז איזו ממשלה היא זו. ביוזמתנו הוצעה הצעת אי אמון בכנסת והצטרפו עליה הציונים הכלליים. מובן מאליו שלא קבלה רב, אבל אנשי הקואליציה אמרו את שאמרו. למחרת היום המכתב הוצא מן הגירה ישר לנשיא: אדוני הנשיא אני מתפטר... נמוקים נוספים על חצאי אמת ועוות דין: פגיעה במדינת חוק, פגיעה ביסודות מדינה דמוקרטית, פגיעה בהפרדה בין הרשות המבצעת ובין הרשות השופטת. חטאים כאלה ומי חטא בהם? לא אנו אלא השרים, לא אנו אנשי תנועת החירות המשרתת את עניניה באופוזיציה, השרים, חברי הממשלה ממשלתו של מנהיגה של מפא"י את כל אלה עשו ואחר כך באה ההדחה של שלבון. לא עניננו הוא רבותי, להתדיין עם אנשי מפא"י איך הצביעו והחליטו, אבל ממה שספרתי לכם יוצא כי מפא"י החליטה בלחץ מנהיגה להדיח את לבון ממשרתו כמזכיר הסתדרותה עובדים, נהגה כאילו בתורתנו לא היה כתוב: "צדק, צדק תרדוף", אלא היה כתוב: "צודק, צודק תרדוף". לבון זוכה ע"י ועדת כהן, ע"י היועץ המשפטי, ע"י ועדת השרים, ע"י ועדת חוץ ובטחון, ע"י כל הממשלה. כולם הגיעו למסקנה שלפחות הו אלא נתן את ההוראה וכתוצאה מכך הוא צריך לבוא על עונשו, אסור לו להיות מזכיר כללי של הסתדרות העובדים בשם מאפיי. ובקשר לכך אמר מי שהיה אז ראש הממשלה מר שרת מילים מענינות ביותר שכדאי שכל אזרח בישראל, גם חברי מאפיי, יחרטו אותן על לוח לבם. אמר מר שרת: "זה מכבר אני רואה בתכונן – כלומר בתוך מאפיי – בשיקולינו, בתגובותינו, בהחלטותינו כי לא הכבוד והצדק משמשים נר לרגלנו, כי אם הפחד והחשבון". לו לפני 15 חדש אחד מידידי או אני היינו באים אליכם תושבי תל-אביב, ואומרים לכם שמפא"י איננה נוהגלת על םפי הכבוד והצדק אלא על פי הפחד והחשבון האם לא היו נמצאים מלחכי הפנכה, חנפני החנפנים הרצים לפני המרכבה ולא היו אומרים: איזו האשמות, לא היו מנסים להפשיע על הקהל ולומר: מי אמר את הדברים האלה? לא לפני 15 חודשים, לפני שבועיים, לא ידיד, לא אני אלא מי שהיה ראש ממשלה ושר חוץ, מי שהוא המועמד השני ברשימת מפא"י בכנסת. מר שרת הוא שאמר דברים אלה. חבל רק שלא הוסיף למילים: "..כי אם פחד וחשבון", את המילה צבעיות. למה? משום שאותו מרכז מפא"י, אותה מזכירות מפא"י בהחליטה להדיח את לבון שצדק בפרשה, החליטה להודיע שהוא היה מזכיר הסתדרות מצויין, שהוא הרים את קרן ישראל, שהו אהחדיר אחריות ממלכתית בקרב צבור הפועלים, שעשה גדולות למען הסתדרותה עובדים, והאם משום כך אסור לו להיות מזכיר הסתדרות?

לאחר שראש הממשלה התפטר, הוא אמר להקים את אותה ממשלה שהוא פטר ע"י התפטרותו, אותה הממשלה שפגעה בדמוקרטיה, במשפט, חטאה בעוות דין וחצאי אמת. אותה הממשלה והוא מוכן לעמוד בראשה. איפה המצפון? הרי הוא טען שהתפטר בגלל סיבות מצפוניות גרידא הוא לא יכול היה לסבול את חצאי האמת, הוא איננו יכול לשבת עם אנשים שעושים עוול, איננו יכול להמצא במחיצה אחת עם אנשים שפוגעים ועושים משוא פנים, הלך והתפטר. הלך והתפטר, חזר ואמר: "עם אותם האנשים אני מוכן לשבת בממשלה שאני אעמוד בראש, רק הם צריכים להסכים". היכן ועדת חקירה, שהוא קורא לה משפטית, שכחנו חקר האמת, שכחנו. איך ההרגשה בלב? לא אכפת. היכן המצפון? לאן נעלם, אך הוא עף, איך הוא יצא?

אני חייב לומר לכם, ידידי ויריבי, אזרחיות ואזרחים, כל בית ישראל, במה דברים אמורים. לוא ראש הממשלה ומנהיג השל מפא"י היה מתפטר לחר שהממשלה החליטה להקים את ועדת השרים והיה אומר: זה ערבוב התחומים, היינו יודעים למה כוונתו אבל הוא יכול היה לטעון – המצפון.

 לוא היה מתפטר לאחר שהממשלה אשרה את המצאים של ועדת השבעה, יכול היה לטעון – המצפון.

אבל, הממשלה בחרה בועדת השרים, הוא ישב. ועדת השרים פרסמה מסקנותיה, הוא הוסיף לשבת. הממשלה אשרה את המסקנות, הוא הוסיף לשבת ולא התפטר. רק לאחר שהוגשה הצעת אי אמון ורק לאחר שהקולות במפא"י היו שקולים להדיח או לא להדיח, הוא ץ להתפטר בגלל מצפונו ומיד לאחר התפטרותו הוא מוכן לשבת בראש אותה ממשלה עצמה. בשלושת המקרים הראשונים היה לומר: יש מצפון בהתפטרותו; במקרה הרביעי חייבים לומר: יש התפטרות מן המצפון. לאחר שהתפטר הוא מתחיל להסביר לשותפיו בקואליציה שיש מצב בין לאומי קשה, התקבלו החלטות בקזבלנקה נגד ישראל, נשיא צעיר וחדש - אדם העושה רושם רב כפי שאני יכול להעיד בהקשיבי לו במישירין באמריקה – קבל את הנהלת עניני ארה"ב ועל ידי כך גם של העולם החופשי כולו שישראל, לפי מלוא הכרתנו, היא חלק בלתי נפרד ממנו, יש נאצר וסכנות באופק ואיך אפשר לעשות משבר. עכשיו הוא שואל: איך אתם יכולים להשאיר את המדינה בלי ממשלה תקינה. הוא התפטר, הוא עשה את השבר, הולא יכול לסבול זכויו של לבון, הוא התפטר ממצפונו ועכשיו הוא שואל: מה נעשה בלי ממשלה תקינה. מה זה מזכיר לנו? פורסם לפני מספר חדשים ספר של האלוף מיינכהגן שיהה בשנת העשרים יועצו הפוליטי של הגנראל ואחר כך קולונל אלנבי. בספור זה של האלוף מיינכהגן האנגלי יש גלויים רבים, במיוחד על חלקה של המחתרת העברית בהקמתה של מדינת ישראל ובשנוי מעמדו של כל העם יהודי ברחבי תבל. אין לי זמן לקרא בפניכם את כל המבואות ואביא רק שניים. האלוף מיינכהגן כותב בימונו בין ה-21 ליולי 1942 כי הוא השתתף בישיבה בבית הנבחרים הבריטי להקמת כח לוחם יהודי בא"י, אבל הוא מוסיף ואומר: הממשלה הבריטית ב-1943 דחתה את הרעיון בגלל 3 סיבות. שתי סיבות פוליות גרידא, והאחת היא שבלונדון אמרו: " לא, היהודי איננו אדם לוחם".כך הוא כותב ביולי 1+42, אבל ב-19 ביוני 1946 כותב האלוף מיינכהגן, לאחר מבצע מסוים של הארגון הצבאי הלאומי באיי,: "הטרור היהודי בא"י בטל פעם לתמיד את הכתם שהוטל ביהודים כי הם לא ילחמו. היהודים תמיד היטיבו להלחם למען ענין צודק ומבצעיהם האחרונים מוכיחים כי הם אמיצי לב בפרטיזנים בכל מקום בעולם". ב-28 ביולי 1946, שוב לאחר מבצע של הארגון הצבאי הלאומי בא"י, הוא כותב: "הטרור היהודי מחק פעם לתמיד את האשמה כי היהודי איננו אדם לוחם. הוא הוכיח כי יש ביכלתו לעמוד נגד החייל הבריטי לא רק באומץ לב אלא גם באינטליגנציה". מזל טוב! רק מילים ספורות לפרוש הדברים. ההבדל הוא בתקופה של 4 שנים. ב-1942 היהודי איננו אדם לוחם, ב-1946 היהודי הוכיח שאין כמותו לאדם לוחם למען ענין צודק. היהודי הוכיח שהוא יכול לעמוד נגד החייל הבריטי לא רק באומץ לב אלא גם באינטליגנציה. מאה אלף חיילם, כמה אלפי אנשי מחתרת. בוסף דברי אשוב עוד לבעיה, אבל כדאי שתחרטו על לוח לבכם איך המחתרת הזו שנרדפה על צואר לא רק ע"י המשעבדים אלא ע"י כל אלה ששתפו עמם פעולה על פי פקודתו של מנהיגה של מפא"י, שנתנה ממדו של היהודי ברחבי תבל מנרמס ללוחם, ממשפל למורד וזה הוא השנוי הכריע בתולדות הדור. אבל אלוף מיינכהגן, לאחר שפתחתי את הסובריים, מספר לנו משהו מנסיונו האישי בעירק. הוא היה בשנות העשרים האחרונות היועץ הצבאי למשרד המושבות בריטי ובתוקף תקפידו יצא לראות את האויריה החדשה של הבריטים בעירק וראה כיצד מעמיסים מעמסות על האוירונים ושאל את מפקד חיל האויר בעירק: " אינך חושש שהמסעות כבדים מדי?" , השיב לו: " אנו חוקרים לאחר שהאוירון נפל".

הנה מה שקרה עם התפטרותו של מנהיגה של מפא"י. הוא שושה את המשבר ולחר שתפטר הוא אומר: אבל עכשיו צריך לחשוב אם מותר לנו לעשות משבר. לאחר שהאוירון נפל. זו דרך ממלכתית. ועוד, ביו-יורק טיימס פורסמו דבריו של מנהיג מפא"י במרכזה בקוראו את המסמך, תחת הכותרת – ואני מצטט: "ב.ג. קורא ללבון שקרן ומשויץ". ושאלו אותי אמריקאים יהודים ולא יהודים: "הסבר לנו, זאת היא השפה שמשתמשים בה אצלכם במדינת ישראל? שקרן? ראש ממשלה כך מדבר אצלכם? ". כן, כך מדבר דברים כאלה רבותי מגססים את חיינו, מגססים לא על משקל גסיסה אלא גסות, דברים כאלה מחממים את מדינתנו, מחממים לא על משקל חום, אלא שמו השני של נח. כך מדבר ראש ממשלה, אבל הפעם לא על ראשי האופוזיציה אלא על חבריוועל מי שהיה שר הבטחון בישראל.

מן השלב השלישי של הפרשה נעבור למשבר. השאלה היא מה הוא המוצא. הנה כי כן מה קרה? מפ"ם לא מוכנה להשתתף בממשלה בראשותו של מנהיגה של מפא"י, אחדות העבדה לא מוכנה, הפרוגרסיבים למעשה אינם מוכנים. לפני מספר שנים לא שמעתם אותואורמ: אתם לא אשב, אחר כך ישב. עכשיו הם אמרים: אתו לא נשב. האמינו לי ידיד אין שמחה לאד, אבל בכל זאת האמת היא שיד נסתרת פועלת לעשות צדק בישראל. כמה זמן אפשר לזלזל, להשמיץ להתנשא עד שבא יום והמושפלים והמזולזלים אומרים: אתך לא נשב. האם גם הפועל המזרחי יאמר זאת? אינני יודע. איך אמר שפירא: " אם לא יהיה מאחורי רוב גדול לא אקפוץ לאז זאת". שפירא היקר, אם המדובר באש, רב לא יעזור לך. אםתקפוץ לאש תכוה, אפילו אם יהיה רב גדול מאחוריך. זו משמועתה של אש. אבל צאו וראו, לשבת עם מנהיגה של מפא"י בממשלה אחת בלי שותפים נוספים זו אש. הזהרו אזרחים אפשר להשרף. לאן הגענו. אבל מנהיגה של מפא"י אומר לפני הנשיא: אני רוצה לברר במשך 4 ימים אם רב חברי הכנסת עומד נגד רצוני להכיב ממשלה. הוא צריך לחכות, לא ברור לו. אני אעשה לו את החשבון. יש 47 חברי כנסת של מפא"י. כדי השיג רב שייצג א את האומה העברית בישראל דרושים לו עוד 14 חברי כנסת. מאין יקח אותם? תנועת החירות, אינני רציך להסביר את עמדתה כלפי ממשלת מפא"י. הציונים הכלליים, לפני 15 חדש בקשו להכנס עם מפא"י, היום הם אומרים: בשום פנים לא. מפ"ם ואחדות העבודה,ף לא הפרוגרסיבים לא, אגודת ישראל לא. מי נשאר אם כן? נדארים פועלי אגודת ישראל שהם שלושה אבל העתונות מודיעה שיש אצלהם דעות שקולות, חצי בעד וחצי כנגד. שלושה קשה לחלק לשניים, אבל כך אמרו העתונים. נשארים גם הפועל המזרחי שהם שנים עשר והעתונות אומרת שהדעות קולות. שפירא אומר: "אני רוצה רב גדול", ונניח שיהיו ששה. אם נסכם: 6+47+חצי משלושה, גם אז אין רב ואפילו אם נוסיף את חמשת חברי הכנסת הערביי, שמבחינה פרלמנטרית זכות מלאה להוסיפם, ם כי הם בעצם ממונים יותר על הממשל הצבאי מאשר נבחרי האוכלוסיה הערבית, גם אז עדיין אין רב. כמובן שאחרת הוא אם יחליט הפועל המזרחי קפוץ לאש כי א כל 12 חברי הכנסת יצביעו עבור הממשלה וכן הדבר ביס לפועלי א"י. אבל אין אני מדבר מבחינה פורמלית אלא מבחינה מוסרית מתנגדות כל המפלגות האחרות... אין לך רב מנהיגה של מאפי, למה אתה מתעקש? אתה לא צריך לחכות חמישה ימים. התפטרת פעם אחת, תוכיח שהתפטרת באופן רציני. דברים רבים עוד לא ישונו במדינה. אולי שוב תקום ממשלה בראשותה של מפא"י, דבר אחד יהיה אפשר לומר בהכרה מלאה, פחות שנאה, פחות קנאה, פחות זלזול, פחות בטויי השמצה, הרבה פחות מכל הרגשות השליליים האלה וזה טוב משום שלנו דרשה מעל לכל אהבת ישראל ומי שנושא בעקר האחריות עובר החדרת השנאה בקרב כל השכבות ישראל, זו האמת וכל כן נאמר אותה, הלו הוא מנהיגה של מפא"י. אם הוא לא יעמוד בראש הממשלה, תהיה פחות שנאה, זלזול והשמצה. זו תהיה אומה אשר תדע לכלכל עניניה בשול ובשקט ומתוך יחס של אהדה וכבוד.

אולם גבירותיו רבותי, ודאי הוא שהפתרון היחידי הוא לשאול את פי העם, לא משום שמנהיגה של מפא"י התפטר. שאלו אותי באמריקה: "זאת היא התפטרות באמת?" הם כבר יודעים שם. לא, הסיבות יותר עמוקות. כיצד הוצג בפניכם מנהיגה של מאפיי לפני 15 חדושים? כזקן נחמד שצריך לומר ו כן. עתה אומר המועמד השני ברשימת מפא"י על אותו זקן נחמד:" ...ובינתיים היו תגובות ובין התגוות היו כאלו אשר לפי עומק הכרתי, אולי לפי חריפות הכרתי, היו בהם עדויות בטויים, התפרצויות שהורידו את קרן המוסד ששמו ראשות ממשלת ישראל. אני ראיתי בזה חוסר ריסון, הרגשה רדודה של אחריות ממלכתית, חוסר כל התחשובת בתוצאות בהקפן הרחב ה ממלכתי הלאומי והבין לאומי".

מי אמר דברים אלה? לא אני, לא אחד מידידי. המועמד השני של מאפיי, מי שהיה ראש ממשהל, מר שרת. "...חוסר ריסון, התפרצויות שהורידו את קרן המוסד ששמו ראשות הממשלה שלכם ההוא מדי פעם בפעם זורק פצצה?" מי הוא יהודי. אנו קיימים כעם קרוב לארבעה אלפי שנה, תמיד ידענו מי הוא יהודי. קם מנהיגה של מאפיי ושאול מי הוא יהודי והוא ישיב. לא שאלנו ידענו, מששאלנו לא ידענו תשובה. פצצה נוספת: היהודים הגרים בחו"ל הם מחוסרי אלוה. שואל אותי: "למה כל כך הרבה פצצות, עם ריח מסוים? מה קרה?"ץ. והנה אומר מר שרת: "אחיות רדודה, הרגשה רדודה של אחריות ממלכתית. הרגשה נמוכה, מ קטנה של אחריות ממלכתית. אין זה הסוף. חבר כנסת אחר אומר על אותו זקן חביב: "ביחס ליצרים של איבה ונקמה ב.ג. הוא בן-אדם רגיל". בזה טעה, דובקא ביחס ליצרים אלה הוא אדם מאד בלתי רגיל. יצרים של איבה, אומר אותו חבר כנסת, שמעתי כי צוות משפטנים מחטט כעת במסמכים מטעם ב.ג. למען בנינו ושרו את השיר התקוה למען ארצנו. סגור ומסוגר ואתם מתארים לכם מה שמתרחש בחצר. בכונה תחילה סגרו את המקום, לשכוח, לבל ידע הנוער, למחוק. אנו אנשי המחתרת מוסרים כבוד לכל איש שלחם ועשה משהו. אם אתם רוצים אנשי ההגנה ללכת, תבוא הברכה עליכם, אבל אנשי המחתרת ישבו שם שנים, עלו שם לגרדום. איך אתם זוכרים את העבר הזה? מבצר עכו שצריך היה להיות שבית נכות לאומי שיבואו צעירים וזקנים והיו באים לאלפים למסור כבוד לקבוצה שהקדישה את העם, את שם שמים ואת שם כל אחד מבני העם הזה מימי קדם ועד עצם היום. איך אתם סובלים את העוול הזה? איך תקראו לו? האם קרה כדבר הזה בתולדות עם אחר אשר בניו חיו, נלחמו, מתו והקריבו את חייהם למענה, לחרותה ומה עשיתם במקרה הראשון? ררב העם עבר לסדר היום והחנפנים החניפו. מה עשיתם במקרה השני? רב העם עבר לסדר היום והחנפנים החניפו. מה עשיתם במקרה השלישי? רב העם עבר לסדר היום והחנפנים החניפו.

ועתה המקרה הרביעי. ב-1936 כאשר מנהיגה של מפא"י עדיין התלהב בקרב העמים וצעק שאסור להקים מדינה יהודית, שלא תקום מדינה יהודית וכך אמר בקנוגרס היהודי והכל כתוב, בימים ההם כתב ז'בוטינסקי צוואה וכתב: אם אני אמות בחו"ל, תקברוני במקום מותי ואל תביאו עצמותי לא"י אלא אם כן הממשלה היהודית של אותה ארץ תתן את הסכמתה לכך. 12 שנה קיימת מדינה יהודית, 12 שנה שלטת ממשלה יהודית, הצוואה ידועה לכל איש, 12 שנה נמצא ז'בוטינסקי בגלות לאחר שהזרים הגלוהו והוא נמצא בגלות לאחר מותו משום שיהודים? לא יהודים, זו אמת, אחד אחד החליט לא להרשות להביא את עצותיו על אף הצואה. אמרו לי, יש לכך הסבר שכלי, הגיוני? יש הסבר אנושי? יצרים של איבה ונקמה? יש מילה אחת לכל זה – רשע. מה עשה רב העם? עבר לסדר היום. דבר לא עזר, בני ברית פנו, הסתדרויות ציוניות פנו - וכלום. אדם אחד בגלל ירצים של נקמה ואיבה איננו מתיר למורה הדור אשר תודות לעמלו וכוחותיו ולמלחמת תלמידיו, קמה המדינה. עכשיו הגעתם לכך. רב העם, על כל מפלגותיו, עבר לסדר היום על עוול, על אי צדק, על רשע, החרשתם, שתקתם. למה? משום שזה נגע בנו, ב זאב ז'בוטינסקי, עכשיו נוכחתם לדעת, גם אנשי מפא"י וגם מפלגות אחרות, תסיקו את המסקנה. לפני שאנו מחליטים ללכת אל העם אולי מוטב שהעם ברובו יתיחד עם מצפונו האמיתי.

על אף הכל, כמו שאמר גלילי, היא מסתובבת והיא פועלת. יד הצדק פועלת והאמת סופה לנצח, שהנה כי כן הטעו את העם רק לפני שנה ומחצה. היום אתם רואים כזו היא מפא"י, לא הכבוד והצדק אלא החשבון והפחד. כזה הוא מנהיגה, צודק צודק תרדוף. עוול, רשעות ומשום כך כל זה יוצא עתה לנגד עיני העולם כולו ולכן מותוך אמונה מלאה בעתיד, אין דבר נתגבר על המשבר המוסרי, תצמח טובה ממנו, טהור יותר יהיה העם. נקים הנהגה ראויה לשמע, נלך עוד לקראת ימים טובים, ימים גדולים מתוך אהבת ישראל. זו אמונתנו כי האמת סופה לנצח.