פסק דין שאושר
פסק דין שאושר
אמרנו וחזרנו: שליטי ארצנו ומשעבדיה חרצו פסק-דין מות על עם ישראל. זוהי ההגדרה היחידה, ההולמת את המציאות. כדי להבין אותה, עלינו להבחין בין התפקיד של בית-דין קטלני לבין זה של התלין. את התפקיד הראשון קיבלו על עצמם שליטי אנגליה; את התפקיד השני מילאו הרוצחים הגרמניים. ואין זה חשוב, מבחינת המציאות העברית, אם התלין הוא, כמקובל, עושה דברו של השופט, או אויבו בנפש. עובדה היא, שמן היום, בו הוחלט בקבינט-סתר בריטי, כי למרות ההבטחה וההתחייבויות, אין להחזיר את ארץ-ישראל לעם ישראל, ולפיכך אסור להכניס את גולי העם למולדתם - עובדה היא שביום זה נידונו בני העם העברי לכלייה. השאלה היתה שאלת זמן בלבד. היטלר הופיע כתלין "נבחר" והשמיד במשך שנים ספורות מיליונים יהודים, שהוכרחו, ע"י השליטים הבריטיים, להשאר בתחום הסתערותו. אך גם בלי הנאציזם, היה תהליך ההשמדה מתרחש, אם כי לא "במהירות בזק" זו. הוא מתהווה, בגלל גזילת המולדת, גם היום בארצות מהן גורש הצבא הגרמני. הוא עלול להתהוות, אם לא תשוחרר המולדת, בארצות אחרות וגם בארץ-ישראל. פסק-הדין הבריטי קיבל עתה אישור נוסף מטעם ראש הממשלה האנגלית. מר ווינסטון צ'רצ'יל, המתימר להופיע "כידידה של הציונות" הקדיש, בסקירתו הארוכה על המצב הבין-לאומי לאחר ועידת קרים, מלים ספורות ליהודים ולארץ-ישראל. די לבחון את הפרדת הנושאים, ואת קשירתם לבעיות אחרות, כדי להבין, כי לדברי צ'רצ'יל אין משמעות אחרת, אלא זו. יהודים, חדלו לקוות! מר צ'רצ'יל הודיע לפרלמנט, כי, "כפי שמוסרים", נטבחו ע"י הגרמנים שלשה וחצי מיליון יהודי פולין. מצפונו הטהור לא הניעו, כמובן, להזכיר את האחריות האנגלית לטבח זה; הוא, פשוט, קשר אותו לא במעמדו של העם העברי - במעמד שנכפה על דורנו בכוח ובערמה ע"י שליטי אנגליר - אלא בבעית פולין ויחסיה הבין- לאומיים. בעברו, במצפון שקט, מאירופה, מבית הקברות של כל יהודיה, למזרח התיכון, מצא בו מר צ'רצ'יל בעיה גדולה של העולם הערבי, ועל ידה, שאלה קטנה, אם כי מטרידה, "של האוכלוסיה היהודית בארץ-ישראל". בשיחות עם מלכי ערב לא נמצא פתרון לשאלות אלו; ומר צ'רצ'יל דחה אותו עד לאחר המלחמה (עם מי?), זאת אומרת לזמן בלתי מוגבל. אנו יודעים, וגם מר צ'רצ'יל יודע, מה פרושה של הדחייה בשביל יהודי אירופה, שלא נטבחו, ולא זכו להזכר בסקירתו. ה"סטטוס קוו" של הספר הלבן המחייב, כמובן, עד להשגת ה"פתרון", יש לו משמעות אחת ויחידה: מאות אלפי יהודים חייבים לגווע מתוך תקוה, כי בגמר המלחמה העולמית יובטח פרוגרס ושלום לעולם הערבי ולמזרח התיכון בכלל. יוצרי העולם החדש מוסיפים, איפוא, חטא על פשע. על מיליונים היהודים שהושמדו, בידי הגרמנים, מפני שלא הוכנסו למולדתם, צריכה להליות שארית הפליטה, שתרד שאולה מרעב ומחלי מפני אותה סיבה עצמה. אבל מר צ'רצ'יל אינו מסתפק בכך. הוא מרחיק לכת בידידותו הקטלנית לעם העברי: הוא גם מרחיק ראות ביחס לעתידו. לא זו בלבד שהוא דהה כל פתרון של השאלה הארצישראלית, ביודעו, כי בהחלטה זו כרוך פשע פלילי: הוא גם הגדיר אותה בצורה, שאינה משתמעת לדו-פנים. "ידידנו", ראש המיניסטרים הבריטי לא מצא באחת הארצות של המזרח התיכון את המולדת העברית, שצריך להחזירה לעם ישראל כמולדת חפשית, שלמה ועצמאית; הוא גילה בארץ זו "שאלה של האוכלוסיה היהודית" הנמצאת בה, שאלה הטעונה פתרון בעזרתו של המלך איבן-סעוד. במלים אחרות, לפי מר צ'רצ'יל קיימת בארץ-ישראל בעיה יהודית מקומית, כפי שהיא היתה קיימת, (אך כבר "נפתרה") בפולין, כפי שהיא קיימת ברומניה, הונגריה, ארגנטינה וכו'. עתה הננו יכולים להבין משום מה נשם לרווחה הלורד סטרבולג'י בשמעו, כי עדיין לא הושג כל פתרון של השאלה הארצישראלית; כי אם זוהי השאלה לפי דעתו של "הידיד הגדול" מר צ'רצ'יל, אפשר בנקל לנחש, מה יכול היה להיות פתרונה, כפי שאפשר בבטחה לומר, מה הוא עלול להיות בעתיד. יהודי העולם - זועק מר צ'רצ'יל מעל במת הפרלמנט האנגלי - שכחו על ארץ-ישראל ומחקו ממלונכם את המלה "תקוה"; יהודי ארץ-ישראל - שכחו על עמכם ומחקו ממלונכם את המלה "חופש". בסבך השאלות הגדולות, הקשורות בשליטתה של אנגליה במזרח התיכון, קיימת גם שאלתכם המקומית וברוב חסדנו נפתור אותה, בצורה זו או אחרת, כתום המלחמה. זהו הדין; ועל כולכם לקבלו. הנקבלו? הננו מציגים היום את השאלה הגורלית להמוני הישוב והנוער. כולנו למדנו מן החיים את השעור האחרון של ההיסטוריה העברית. כולנו יודעים, כי דין זה פרושו לא רק כלייה של רבבות אחינו באירופה, לא רק שעבוד נצחי של המולדת על תושביה העברים, אלא, בסופו של דבר, כליון מוחלט של עמנו הן בגולה והן בציון. היתעורר איפוא אינסטינקט החיים בקרבנו? האם לא נשוכנע ע"י ההגיון המחריד של מצבנו וקורותינו? הנחכה, תוך פסיביות פושעת. לגורל, שמכינים לנו משעבדינו, גורל עבדים וטבוחים? הנוסיף להתנחם באופטימיות גלותית? הנפנה עורף, למען חיי שעה, לאמת ההיסטורית? האם לא נסיק ממנה את כל המסקנות? לא באנו לזרוע יאוש. אמנם, התמונה שציירנוה, בהתאם למציאות, היא שחורה מאד. אין ספק, כי הבגידה האנגלית תעלה עוד לעמנו בקרבנות אין ספור. אבל אנו מאמינים באמונה שלמה כי יש לאל ידנו להמיר את הדין. לא מר צ'רצ'יל יקבע, בחשבון ההיסטורי, את גורל עמנו וארצנו; יקבעו אותו בני המולדת - בידיהם, בנשקם ובדמם. אך התנאי הוא, כי לא נתמהמה לעלות על הדרך היחידה, העומדת לפנינו, היא דרך המלחמה הממשית. התקוממות הישוב תקרע, בלי ספק, את גזר הדין הפושע. ועל הישוב כולו להתקומם נגד מכריתי תקותנו; כל עוד לא אחרנו את המועד, כל עוד לא הגענו למצבם של מורדי הגיטאות...
