עשור
עשור
עשור
המשגה ומחירו
חלפו עשר שנים מיום פרוץ מאורעות הדמים בארץ-ישראל.
המחשבה השגרתית, שמקורה חוסר מחשבה, כפתה עלינו, במשך שנים, את ההסבר, שלפיו פרצו המאורעות בעטיה של אינטריגה אנטי- בריטית מצד הציר הנאצו-פאשיסטי. המחשבה השגרתית, שמקורה השני היא תעמולה אויבת מחושבת, היטעתה את העם. עתה ברור, כי מקורם של המאורעות האחרונים, כמקורם של הקודמים, שפרצו בטרם היה ה"ציר", הוא באינטריגה אנטי-יהודית, שנרקמה ע"י סוכנים בריטיים הם היו המעוניינים הראשונים בהתנפלויות הערבים על היהודים והם שיזמון וארגנון. אמנם, מאורעות דמים לא תמיד מתפתחים לפי הקו שנמתח מלכתחילה ע"י מושכי החוטים הנסתרים יש להם, למאורעות, "הגיון" פנימי, המעקם לפעמים את הקו. לעתים קורה, שהמוסתים מרחיקים לכת ומפנים את חציהם לכיוון בלתי רצוי; כן קורה, שמישהו אחר, אשר גם לו סוכנים וזהב ואינטרסים אפלים, מנצל אותם לטובתו. אין ספק, שסוכני גרמניה, איטליה או מעצמה אחרת הוסיפו, במרוצת הימים, שמן, או זהב ואבק שריפה, למדורה, והמריצו את הערבים שימשיכו בהתנפלויות גם לאחר שהבריטים היו כבר רוצים להפסיקן. אך כל זה אינו משנה את העובדה העיקרית, כי את הדחיפה הראשונה לגלגל המאורעות נתנה ידה המכוונת של בריטניה.
בתקופה שבין עלות היטלר לשלטון לבין התחלת המלחמה העולמית - בתקופה שהיתה מכרעת והכריעה את גורלה של יהדות אירופה - היו הבריטים מעוניינים, ביחס לעמנו ולארצנו, בשלושה דברים. הם רצו, קודם כל, להוכיח לעולם, כי ארץ-ישראל היא הר- געש פוליטי ואין היא מסוגלת לקבל את רבבות היהודים, שהחלו לנהור ציונה לא רק מגרמניה כי אם מאירופה כולה. הם רצו להוכיח, כי שיבת ציון זו. ההמונית והסטיכית, נתקלת בהתנגדות מזויינת של האוכלוסיה המקומית, ו"הטפיל היהודי" אינו רשאי לדרוש, שלמענו ישפכו הבריטים את דמו של חלק מן העולם המושלמי הגדול. הם רצו, שנית, להפחיד את היהודים עצמם ולשכנעם, כי בצאתם מאירופה לארץ ישראל הם עתידים ליפול מן הפח אל הפחת. ושלישית, היתה ה"התמרדות" הערבית, בתנאי שתהא ממושכת, "כיסוי" אידיאלי אלטרואיסטי והומניטארי, לריכוזו של הצבא הבריטי בארץ הקשר של שלוש היבשות. ואת המטרות הללו השיגו הבריטים ע"י ארגון התנפלויות של המון פרוע, מודרך ע"י אינסטינקטים פרימיטיביים, ומצוייד בכלי זין פרימיטיביים מאד, על מושבים יהודים עמלים ועל תושבים שלווים בלתי מזויינים.
העוורון הפוליטי, ששלט בימים ההם בכל פינות הארץ ובתפוצות הגולה גרם לכך, שהמזימה, על אף היותה כבר בולטת, לא הובנה. ומפני שהיא לא הובנה, נקט הישוב העברי שיטה של איבוד עצמו לדעת, שכונתה ע"י ממציאי המליצות הנאות "הבלגה". במקום לדכא את המאורעות באיבם; במקום להראות ליפו מהי תל-אביב; במקום להוכיח לפרובוקטורים הבריטיים, כי גם הם יתנו את הדין ולא יינקו - במקום כל אלה הכרזנו בקולי קולות, כי נסתפק, כמו ברוסיה ההיא, בהגנה על מפתן ביתנו המותקף, כי נוסיף ללוות יום אחרי יום את קרבנותינו לבית-העלמין ולקרוא בקול צרוד אל המצפון האנושי כך הזמנו במו ידינו את המתנפלים למעשי תוקפנות נוספים. המאורעות הלכו ועצמו. אנחנו התפארנו במוסר העליון של המאבדים עצמם לדעת; ואילו המזימה הבריטית הושגה במלואה.
אלה, המחפשים הצדקה מעשית לשיטה האווילית, טוענים בדיעבד, כי אז לא הספיק כוחנו, כדי להשיב מלחמה שערה ולדכא את המאורעות. אך גם לטענה זו אין יסוד. כוחנו לפני עשר שנים היה, אמנם, קטן מכוחנו היום. אולם מבחינה יחסית דיו היה גם אז, כדי לשים קץ להתנפלויות ולבטל, ע"י התקפה נגדית, את ערכן המדיני. כי כולנו למדנו בינתיים, וגם הערבים והבריטים למדו, שכוח אינו נמדד, בזמנים שלנו, במספרים גרידא. מוח הוא כוח; הקרבה היא כוח; נכונות ויכולת להשיג נשק הן כוח לא פחות מן הנשק עצמו כל הגורמים הללו היו עומדים לנו בימי המבחן לו השכלנו להפעילם. אך לא השכלנו. חסרה ההבנה; חסרה הרוח; וכך נעשתה אחת השגיאות הפטליות בדברי ימינו שבעדה שילמנו מחיר בלתי משוער. שום אומה לא שילמה מחיר כזה בעד שגיאות מנהיגיה.
