עשה נעשה והגשם נגשים

ברכת החרות על שוחרי החרות ולוחמיה בישראל.

בשלשת הירחים, שקדמו לחג החרות, נטלה תנועתנו את היזמה והתייצבה בראש העם, הן במולד והן בתפוצות הגולה, במערכה היסטורית להצלת כבוד ישראל מידי מוכריו ורומסיו, אשר, למען פאטא־מורגאנה של בצע כסף, ההינו להיוועד בדיוני־פיוס־וסחר עם נציגיהם "המוסמכים" של חמישים מיליון מרצחים גרמנים.

היוזמה ברוכה היתה, המאמץ לא לשוא היה. הפגנת ההמונים בירושלים הוכיחה לעולם כולו, כי בתוך העם ששליטיו כינוהו כעם־מוכר־כל ישנם בנים המוכנים, אם יותקפו ביד זדונית, אף לסכן את נפשם, כדי לא לקחת כסף טמא ומטמא. ההפגנה בתל־אביב, שלא התנגשה עם איש משום שאיש לא התנקש בה, שוב הוכיחה לעולם, כי הני ישראל ברבבותיהם מואסים בעצם ההתמקחות עם האויב – המשמיד, תהיינה תוצאותיה אשר תהיינה.

בשני המבחנים האלה התלכדו סביב תנועתנו וצעדו מאחורי דגלנו אלפי אזרחים לרבבותיהם ולמפלגותיהם, איש ואשה זקן ונער, כי היתה קריאתנו הד לקול מצפונם. בשני המבחנים האלה התיצב נגדנו משטר העריצות בכל עוצמת הסתתו וכל כח זינו, כשלימינו "הקוראים לשבת בבית". משטר הדיכוי לא הרתיענו, יכולנו לו. כי תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי אנחנו.

היום עומדת ממשלת־הסחר־בכבוד־העם וקלונה גלוי לעין כל. שליחיה האומללים, שלא שעו לאזהרותינו, אומרים: "הגרמנים השקיעונו בבוץ". האמת היא כי הגרמנים, הנורא באויבי ישראל כפרעה מטביע בנינו, השקיענו בדם ובדמע, באש ובמים ובגז ובקמח טחון של עצמות אבותינו; בבוץ – השקיענו אדון בן־גוריון וחבריו.

העם ראה – ולא ישכח.

ובעזרת העם עוד נצא למערכת הטיהור הגדול בישראל, ממשלת זדון – אחת דתה בישראל: לרדת. ולמען עמנו וארצנו נלחם בממשלת הזדון – עד רדתה.

מאחורינו, אחיותי ואחי, מעשי שחרור וקרבנות־לב־ונפש, שמעטים כמוהם בתולדות האומה. הנה עומד השבט הזה, אשר ראש בית"ר נטע בו את כח האמונה הטהורה ואת נכונות ההקרבה הקדושה, ושוב הוא מוכן, אחרי כל מה שעשה והקריב למען עמו, להוסיף להלחם, לעמול, לסבול, שבט כזה – מה יוכל לו, מי יוכל לו?

עשה נעשה כמצוות אבותינו, מורנו ורבנו: הגשם נגשים יעודנו. עוד נטהר את הר הבית; עוד נעביר מחרשה מעל שדות הגלעד; עוד נתקע דגלנו מעבר לירדננו.

זאת ברכת החרות לחג החרות.

מנחם בגין