עם כינוס המושב המיוחד של עצרת או"ם

 עם כינוס המושב המיוחד של עצרת או"ם[1]

תביעה "להמשיך במנדט" או למדינה עברית?

המשחק במחבואים, שהסוכנות היהודית נהלה במשך שנים עם שאיפותיו הלאומיות של עמנו - חודש. שוב מגמגמים נציגים יהודים רשמיים על "המשך המנדט", על "נאמנות", על "עלית עקורים", שוב הם מסתירים, מאחורי תלי תלים של פרזות, את המטרה הכוללת, את המטרה היחידה, שעליה נותנים את נפשם טובי בניו של העם. ושוב אין הם מבינים, כי ההתחמקות הזאת אין לה כל קשר עם "דיפלומטיה", אלא, להיפך, היא שהמיטה עלינו את האסונות הגדולים בעבר והיא עלולה לגרום קשיים נוספים בהווה ובעתיד.

שליחים בריטיים - שליחים בריטיים גלויים ומוסווים-דורשים להכריז מיד על ארץ ישראל כעל ארץ עצמאית. כוונתם ברורה. הם רוצים להפוך את עבר הירדן מערבה להוצאה שניה של עבר הירדן מזרחה, או להוצאה שניה של מדינת עירק "העצמאית". מעירק יכול לצאת צבא היבשה הבריטי, באשר בבגדד יושב גאולייטר בריטי בלבוש ערבי ועושה את רצונה של לונדון. לכך מתכוון בווין - אולי אחרי תקופת מעבר מסויימת - גם בארץ-ישראל המערבית, לאחר שהושיב את הגאולייטר שלו ברבת עמון.

כל זה ברור. אבל אם מול דרישה כזו מעמידים נציגים יהודיים את הבקשה הנכנעת ל"המשך המנדט", הרי מן ההכרח שהכל יפרשו את הדבר כבקשה להמשכת השלטון הבריטי בארץ ישראל. ובקשה כזו - מה פניה? ראשית, הרי זה פשע כלפי עמנו, שלחייו מתנכל אותו שלטון נאצו-בריטי, פשע כלפי אחינו הגולים, אשר את גורלם קובעת בריטניה באכזריות שיטתית לא רק ליד חופי הארץ ובקפריסין, כי אם גם בכל בירות אירופה. שנית, הרי זה שיא הטפשות המדינית מבחינת היחסים הבין-לאומיים. איזה גורם מדיני יתמוך היום בהמשכת אותו שלטון, שהפך את הארץ לבסיס צבאי ולמחנה רכוז מזויין?

כן, אנו יודעים: הסוכנות היהודית נוהגת כפי שהיא נוהגת מתוך פחד. אין זה המקרה הראשון שהפחד קובע את דרכה. ראינו את תכסיסיה במשך עשרים שנה; ראינום אחרי ה-29 ליוני: ואנו שומעים את שיחות נציגיה עם ראש התליינים בארצנו על העזרה הממשית מאד - להפסקת המלחמה נגד שלטון הדמים הנאצו-בריטי.

הפעם היא מפחדת לדרוש מדינה עברית עצמאית וחפשית, שמא יוגד לה, כי מאחר שבארץ קיים מיעוט עברי, הרי מן הצדק שיימסר השלטון על הארץ לרוב הערבי, כביכול. ואין "הדיפלומטים" שלה כלל מעלים על הדעת, כי טענה זו תישמע בכל התנאים, תהיינה בקשותיה של הסוכנות אשר תהיינה. אך הסכנה היא בכך, כי היא תיראה בעיני רבים כנכונה, אם אנשים המתיימרים לדבר בשם העם, אשר לו שייכת הארץ מימים ימימה, יגמגמו על "המשך המנדט", כלומר: על שעבודה של ארצנו לשלטון נכרי, מדכא ומנצל.

והרי ענין הרוב והמיעוט אינו אלא משחק תעתועים. מי הוא הכסיל, שהשלים עם הטענה, כי אנו מהווים מיעוט האוכלוסין בארץ ישראל? הרי זה שקר. האמת היא, כי אנו מהוים רוב מוחלט - כן, רוב מוחלט - של האוכלוסיה הארצישראלית הכוללת גם את האוכלוסיה מעבר הירדן מזרחה. הרוב הזה מורכב מאלה שהצליחו כבר להתנחל בארץ אבות ומכל אלה השואפים לחזור אליה מיד, מיד וללא דחוי, אלא שבדרכם התייצבה מלכות הרשע על צייה, אוירוניה וצבאה ואינה נותנת להם להכנס. במלים אחרות: כח פיסי, בלתי חוקי, התייצב מול זכות טבעית שאינה ניתנת לערעור-זכות השיבה למולדת. כח פיסי אינו מבטל זכות. כח פיסי, המתנקש בזכות טבעית, יש לסלקו בכל האמצעים. ואת הכח הפיסי הבריטי, המתנקש בזכות עמנו לחזור למולדת ולחיות בה כעם חפשי ועצמאי, יש לסלק, כפי שסולק הכח הפיסי הגרמני, על שהשתלט על פריס ועל בלגרד ועל אתונה ועל וארשה ועל סמולנסק וקיוב והגלה מארצותיהם מיליונים אזרחים לעבודת כפייה. האזרחים הללו הוחזרו למולדתם עם מיגור הנאציזם. זכותם למולדת ולהשתתפות פעילה בעיצוב דמותה לא בוטלה על-ידי כך שנעקרו ממקומותיהם. וזכותם של בני עמנו לחזור למולדת ולבחור בממשלתה בבחירות חפשיות לא בוטלה על-ידי כך שבירושלים יושב איזה סייס-אינקווארט בריטי או שטולפנאגל בריטי.

אנו מהווים רוב אתני בארצנו. הארץ הזאת, על שני חלקיה הבלתי נפרדים, היא מולדתנו. על כן אין פתרון לבעית הארץ אלא הפתרון בה' הידיעה: למסור את השלטון עליה לממשלה עברית זמנית, לנציגות דימוקרטית של העם, שתבצע, במשך חדשים, או אף שבועות מספר, את מפעל הריפאטריאציה ואחרי כן תקיים בחירות חפשיות למוסדות המדינה העצמאית שבהן ישתתפו כל אזרחיה, ללא הבדל דת ולאום. זו, ורק זו, צריכה להיות הדרישה של מי שמתיימר לדבר בשם עמנו ולא פטפוט על "המשך המנדט" ולא גמגום על "נאמנות" ולא בקשת רחמים למספר עקורים אומללים.

אנו עומדים על כך, לא מפני שאנו מייחסים חשיבות גדולה מזו שיש לייחס לוכוחים בארגון האומות המאוחדות, או לדרישות מלוליות אלו או אחרות, שאין מאחוריהן מעשה. אנו יודעים, כי גורלו של עם חי, חפץ חיים ושוחר חופש, לא יוכרע על-ידי מקח וממכר בין-לאומי; הוא יוכרע על-ידי בניו הלוהמים. הוא לא יוכרע שם; הוא יוכרע פה. אבל המוני עמנו חייבים לדעת, כיצד קברניטים, המתיימרים לדבר בשמם, מובילים שוב את אנייתו ישר אלי שרטון.

[1] המושב המיוחד של עצרת או"מ, אשר בריטניה בקשה לכנסו כדי לדון בבעית ארץ-ישראל מיד לאחר מבצעי ה-1 במרץ 1947 וכן אחר הכשלת המצב הצבאי, - נפתח ב-28 באפריל.