עם דחיית הוועידה בלונדון
עם דחיית הוועידה בלונדון
אל העם, אל הנוער!
משמידי עמנו הבריטיים, למודי התכסיסים השטניים, שוב הצליחו להערים על ההנהגה העברית הרשמית:
א ההנהגה נתפתתה להכריז בפומבי, כי היא ויתרה לצמיתות על עבר הירדן מזרחה ועל מרבית השטח של עבר הירדן מערבה.
ב. למען הדיונים המבויימים בלונדון נצטוו הכוחות העברים להשבית את נשקם. המחנה, הנשמע להנהגה העוורת, עשה את רצונה: הכוחות המבכרים את מרות האומה על "מרות" המנגנון, הוסיפו ויוסיפו להילחם. כך הצליחו המשעבדים לגרום לקרע כפול: לקרע בין ההכרה הפנימית של המחנה המשותק, לבין פקודת מנהיגיו, ולקרע בין הכוחות הלוחמים, שניסו במשך שנה להתלכד מסביב לדגל המלחמה.
ג. הזמנתן של שבע מדינות ערב ל"וועידה ארצישראלית", ושתיקת ההודיה של ההנהגה העברית מול פני הזמנה זו, הקנו בעיני העולם זכות לקבוע את גורל ארצנו למדינות הללו. העושות את רצונם של מושכי החוטים הבריטיים.
ד. המלה האחרונה, שהושמעה בוועידה המבויימת לפני דחייתה היא: הפיכת מולדתנו למדינה פלשתינאית, בריטית-ערבית. מול תכנית זו, שהועלתה ע"י הנציגים הערביים, אך נכתבה, או הוכתבה, ע"י יועציהם הבריטיים, תיראה תכנית הגיטו הפידרלית כ"פשרה הוגנת" לטובת "העדה היהודית".
ה. ע"י הקמת הוועדה האנגלו-אמריקנית, ע"י הזמנת חוות-דעת להמלצותיה, ע"י מינוי ועדת מומחים וע"י קריאת הוועידה המשולשת, הרוויחו המשמידים הבריטיים את הזמן היקר ביותר, שאנו הפסדנוהו יחד עם הדם היקר ביותר. שוב עבר הקיץ; שוב מסתיים הסתיו; שוב יירד החורף על יבשת הדמים האירופית ואתו יבואו הקור, החולי, הרעב, הייאוש והשחיטות על שרידי החרב הנלכדים.
המשעבדים הרצחניים נתגלו במערומי תכסיסיהם, שמטרתם להביא כלייה על עם ישראל ולגזול את ארצו. ואילו ההנהגה הרשמית העמידה את עצמה לעמוד-הקלון במערומי הכשלותיה וכשלונותיה. ההנהגה המרומה רימתה את העם ואת הנוער. היא הבטיחה להילחם להפיכת ארץ-ישראל למדינה עברית; היא הצביעה פעמים אין ספור בעד החלטות נגד כל תכנית חלוקה; וביום המבחן, כדי להתחמק מן המערכה, לא העלתה אפילו להלכה את הדרישה, שבה נופפה במשך שלוש שנים לתצרוכת פנימית; היא החלה את "המשא ומתן" האומלל בהצעה לבתר את המולדת ולהקים בתוכה את הגיטו "העצמאי". מתוך הפקרות, שאין דוגמתה, הפרה ההנהגה את מרות האומה, התכחשה לצו הדורות וסבלם, והתקלסה בדם הקדוש שנשפך ע"י הנוער, על כל מחנותיו, בשנות המלחמה, או בחדשי ה"היאבקות".
להנהגה כזו, להנהגה הסובלת בראשה נתין בריטי לפי דרכונו ועבד בריטי בנפשו, אין זכות ייצוג ואין עוד זכות קיום. ובשם העם המעונה, בשם ציון השדודה, בשם הדם הטהור, הנשפך כמים בארצות נכר, במצולות ים ועל אדמת המולדת - הרינו קוראים לכם: שימו קץ להיגררות אחרי עוורים, הנגררים אחרי מזימותיו של האויב הבוגדני. הבה ונקים את הנהגתנו הלוחמת - ממעמקים. ילכו בני דור המדבר למדבר האין-סופי של "שיחות" עם המשעבדים הבריטיים; ויקומו בני הדור הנגאל והגואל, על כל זרמיו, למלחמת השחרור. נגבש את ריבונות האומה; נקים את ממשלתנו; נקים את הפרלמנט שלנו; נקים את אוצרנו הלאומי; נקים את צבא השחרור העולמי, שיכה באויב ללא ליאות ויילחם ולא יפסיק עד שיתקע דגלו בירושלים הנצחית והמנצחת.
לא עת "הפוגות" היא; לא עת ל"קדחת הבחירות" המשכיחה את העיקר, את המלחמה המאחדת במשעבד ארצנו ומשמיד עמנו.
עת מלחמה היא ליעקב ובה - רק בה - ייוושע.
תשרי תש"ז.
