על ועידת בריסל
על ועידת בריסל - מעריב 5/3/1971
א.
ביום השני לדיוני הועידה פורסמה, השמה המלא: הועידה העולמית של הקהילות היהודיות על יהדות ברית המועצות, הודעה רשמית שהכילה שני חלקים העיקריים. בחלק הראשון קבעה הנשיאות, כי היא בקשה את מעצרו של הרב מאיר כהנא ואין היא מגישה נגדו שום תביעה, או אישום. בחלקה השני, סומכת הנשיאות את ידה על החלטת המשלחת הצפון-אמריקאית לבתי תת לרב כהנא מעמד של ציר לועידה. ההודעה מפרטת את המשלחות, אשר בזמן מדברת נשאיות הועידה. ואלו הן: צפון אמריקה, דרום אמריקה, אירופה, אפריקה וישראל. הנשיאות, הטוענת, כי היא מייצגת את כל המשלחות הלו, קובעת בין השאר:
"אנו דוחים לחלוטין את הפילוסופיה והפרקטיקה של אלימות, כפי שהוכרזה ומבוצעת על ידי הליגה היהודית להגנה. הליגה היהודית להגנה עומדת מורשעת (stands condemned) כקבוצה קטנה של אנשים חסרי מעצורים, אשר בפעולותיהם מביאים נזק רציני לאמץ לבם וכבודם של היהודים הסובייטיים הטוענים לזכויותיהם האנושיות, לרבות זכותם להגירה (to emigrate)..."
הייתי ציר לועידה העולמית של הקהילות היהודיות על יהדות ברית המועצות. הייתי חבר המשלחת הישראלית. במשלחת זו, כמו במשלחות משתי האמריקות, מאירופה ומאפריקה היו חברים, לא מעטים, אשר השקפותיהם על הזכות לשיבת ציון (לא להגירה) של אחינו בברית המועצות, קרובות להשקפותי. קראנו את הממך, אשר פורסם גם בשמנו, ונחרדנו עד עימקי לבנו. נדהמים היינו, תמהנו ושאלנו.
ראשית, מי העז להטיל עלינו את הבושה הזאת? ההודעה לא הבואה בפני אחת מועדותיה. היא לא הועלתה בפני המשלחת הארצישראלית. איזה הליך הוא, מבחינת כללי הדמוקרטיה היסודיים, הראשוניים? אנשים מבוגרים, רציניים באו לועידת בריסל מקצות תבל. אין שאולים לדעתם, אין מתיעצים עמם, אין אומרים להם כלום, ובשמם מפרסמים מיסמך שכזה?
שנית, הודעה הרשמית קובעת, בשם הועידה כולה, כי הליגה להגנה יהודית הורשעה, או גונתה. לרב כהנא לא ניתן להופיע באולם הועידה, לא כציר אף לא כאורח. הוא לא השמיע בשם ארגונו, אפילו מלה אחת להסברת דעותיו או דרכו. איך אפשר "להרשיע" את מישהו, בלי לתת לו אפשרות, הזדמנות, לומר את דברו? איזו שיטה היא, מבחינת כללי הצדק המקובלים הפשוטים?
שלישית, בשם הועידה כביכול, נאמר, כי לליגה להגנה יהודית יש פילוסופיה בנוסף לפרקטיקה, של אלימות. זוהי האשמה, אשר אין חמורה ממנה. ידוע ביחוד לבני דורנו, למי הייתה "פילוסופיה" של אלימות. הבעיה ההיסטוריוסופית הזאת אינה קשורה בשימוש בכוח. כדי להדביר את הנאצים, אשר האלימות היתה כל מהות תכניתם, השתמש העולם בכוח; אחרת, הם לא היו נמחצים, אלא משתלטים, באלימותם, על העולם. גריבלדי השתמש בכוח, כדי לשחרר ולאחד את איטליה; כלום היתה לו פילוסופיה של אלימות? שאלה זו חלה על כל לוחמי החרות, בכל התקופות ובכל הארצות, לרבות ארץ-ישראל. לומר על קבוצת אנשיי, כי יש להם פילוסופיה של אלימות, משמע להשוותם למקולקלים שבהם, בעיקר לנציונל-סוציאליסטים. מיהו, בלהיטותו לקלל, שנטל לעצמו את הזכות, בשם הועידה (כולה) לענין יהודי ברית המרועצות, להדביק את התוו המחלל לקבוצת יהודים? דוברי הליגה להגנה יהודית, אשר הופיעו בבריסל אמרו במסיבת עיתנאים, כי הם דווקא מציעים מערכה לא אלימה (non-violent) למען זכות השיבה למולדת של היהודים בברית המועצות. כיצד יכולה הועידה, בשמם, לומר את ההיפך? אבל העיקר הוא, כי, אם אומרים על קבוצת אנשים, שאינה פועלת במחתרת אלא מופיעה בגלוי, עם סימניה, שמהותה ודרכה היא האלימות, הרי מצביעים עליה ועל כל חריה בפני כל משטרה. מי שיש לו פילוסופיה של אלימות, הינו מסוכן לציבור, לפי טבע הדברים. המשטרה, לפני בית המפט, נקראת, בכל מדינה, לדאוג לשלום הציבור, לבל יבולע לו, והינה בבריסל, בירת בלגיה, מכינסת האוחים, נמתכנסת ועידה יהודית עולמית, ובכל השפעת מעמדה, המוסרי ובין-לאומי, מצביעה על קבוצת יהודים מסויימת, כי חבריה הם מסוכנים לכל ציבור. ברור היה, כי בשם הועידה ללא התיעצות עם המשלחות וחבריהן, מתוך גניבת דעת הצירים, פורסם מיסמך מביש.
ב.
עם אותו מסמך ביד, הלכתי לראות את הרב ד"ר שכטר, יושב ראש האירגונים המטפלים בבעית יהודי רוסיה. מכיר אני את הרב שכטר היטב. גם היום אשוב ואומר, כי הוא יהודי נאמתן, מסור לעמו, אדם חביב עלי. דווקא משום כך, שאלתיו איך הוא יכול היה לתת יד להודעה נוראה כזו? דברנו עברית, בשקט. לפתע עברנו לאנגלית. הרב שכטר הרים את קולו בקשתיו להורידו. לא ראיתי כל הצדקה לכך. שמישהו בועידה יצעק עלי. לא מצאתי לנכון, כי הרב ד"ר שכטר ירים קולו עלי שעה שאני בא להתלונן באזניו על עוול משווע, על מעשה מחפיר, איש שיחי ביקש סליחה. הוספנו להתווכח בעברית במיבטא אמריקני, ובאנגלית במיבטא ישראלי, אך המיסמך עדיין עמד, והוא מחריד.
אחר חצות הלילה, צלצל הטלופן בחדרי. דבר ד"ר ווכסלר, יושב ראש מועדון הנשיאים בארצות הברית. הגיעה אליו ידיעה אמר, כי הנני מודאג במקצת מהודעת הנשיאות. הוכל, למחרת היום, להיפגש עם מספר חברי הנשיאות, כדי לברר את הענין? ברצון. גם ד"ר ווכסלר היה ידוע לי משיחות אישיות מרובות, כיהודי טוב. הוא מבקש בירור; נקיימו.
למחרת היום נפגשנו. ידידי, חבר הכנסת אברמוב, יושב ראש המועצה הציבורית לענין יהודי רוסיה, חבר נשיאות הועידה, הודיעני, בפתח השיחה כי גם הוא לא ידע כלל על ההודעה ותכנה, לפני שפורסמה (במשך היום, לאחר נאומי המליאה, מסר לי הודעה דומה חבר נוסף של הנשיאות, נציגה של ארץ אירופאית חשובה – תחי הדמוקרטיה!) חברי הנשיאות המכובדים הודיעוני להפתעתי הנוספת, כי הנשיאות, כולה, לא החליטה על החלק השני של הודעתה. היתכן? התפתח בינינו רב-שיח מנומס והוחלפו שאלות ותשובות.
- מי פרסם את ההודעה?
- קצין העתונות של הועידה
- איך הוא יכול לעשות דבר כזה על דעת עצמו?
- היתה אי הבנה. החלק הראשון נדון והוסכם בנשיאות. אבל הסיפא, היתה ביטוי לעמדתה של המשלחת האמריקנית. נטל אותה קצין העתונות וצירף אותה להחלטת הנשאיות.
- ובכן, נשיאות הועידה אינה אחראית בעד הפסקאות: "פילוסופיה ופרקטיקה של אלימות" או "הליגה עומדת מגונה וכו'"?
- אמנם כן, הנשיאות לא החליטה שפסקאות אלו תפורסמנה בשמה.
- יש לי הצעה. יעלה אחד מחברי הנשיאות על במת הועידה ויודיע, כי זהו המצב.
- זאת לא נוכל לעשות.
- מדוע? הן זוהי האמת. אם היא תוסתר מעיני המשלחות הוצירים, יוצא, כי כולם, כל אחד מאתנו, אחראי בעד פיסקאות נוראות אלו.
- לא נוכל להודיע על כך לועידה, באשר הודעה מעין זו עלולה להתפ]רש בכיוון הפוך ממה שכתוב במיסמך הזה.
- מדוע אתם משערי, כי כזה יהיה הפירוש? אתם תקבעו עובדה מסויימת ברורה. אילו פירושים יכולים להיות קשורים בה?
- ייתכן שכך הוא וייתכן שלא. התייעצנו והגענו למסקנה, כי לא נוכל להסתייג מן ההודעה, כפי שפורסמה בשלימותה.
- אם כך, צריך להיות ברור לכם, כי אני, בנאומי, אסתייג לחלוטין מן ההודעה. לא ייתכן, כי בשם הועידה, ללא כל דיון בה, יתפרסם מיסמך כה מחריד אשר חברי ואני מתנגדים לו בכל תוקף.
אם תום השיחה הזאת, פנה אלי מר פינקוס והציע לי, כי אשמיע הסתייגותי "בפרופיל נמוך". השיבותי כי לכל אדם פרופיל משלו. במלים אחרות, בקשתיו לסמוך על הפרופיל שלי. כולנו בני חורין נפרדנו בנימוס.
ג.
הגיע תורי לנאום בועידה. סיפרתי לצירים משהו מנסיוני על לילות החקירה ומחנות הריכוז בברית המעצות. העליתי על נס את גבורתם של דורשי ציון, של גיברוי הרוח בימינו. ביקשתי לקבוע, כי מטרת המערכה היא לא הרחבת המולדת הסובייטית" ביידיש אלא השיבה אל המולדת היהודים. הצעתי, כי הועידה תתכנס מפרק לפרק, כי להעריך את תוצאות המערכה ואת דרכי הברתה: כי החודש, המתחיל ערב פסח ומסתיים ביום העצמאות, יוחרז כחודש היהדות הלווחמת של ברית המועצות, בו יפגינו המוני בית ישראל ברחבי תבל למען שיבת ציון של אחיהם מברית המועצות הוספתי והצעתי, כי הנוער היהודי יקיים, בלי פגיעות פיסיות, משמרות מתמידים מול ומסביב לנציגיות הדיפלומטיות הסובייטיותל. (שמחתי לקרא, כי הצעה דומה העלה האיש האמיץ, דרבקין). דברי נמשכו כחצי שעה. לקראת סיומם, ציטטתי את שתי הפסיקאות העיקריות מהודעתו של קצין העתונות, בשם הועידה. ציינתי, כי על דעת חברים במשלחות שונות, (אשר קיימו התיעצות בינהם) הריני מסתייג לחלוטין מדברים אלה. הסבתרי: "במסמך הזה כתוב, כי הליגה להגנה יהודית עומדת מורשעת. ואילו, אנו קובעים, כי בועידה הזאת עומדת מורשעת האלימות של ברית המעוצות כלפי אחינו, החוליגניות של אנשי הק.ג.ב. כלפי בני עמנו, הדיכוי והשעבוד המוטלים על ידי הקרמלין על מיליוני יהודים במשך יובל שנים. שום ארגון יהודי, כולל הליגה היהודית להגנה, אינו מורשע בועידה זו".
באשר לפילוסופיה של אלימות, חוויתי דעתי, כי הוא אופיינית לנאצים, לפאשיסטים ולקומוניסטים בעוד כל אדם הלוחם על ענין צודק שונא אלימות, בז לה ודוחה אותה. אבל אם אומרים, בשם הועידה הכביכול, כי קבוצה מסויימת דוגלת בפילוסופיה של אלימות, הרי מצביעים על חבריה למשטרה.( Denounce them to the police).
הגברת רוז הלפרין החלה להלום באגרופה על שולחן הנשיאות. (בירושלים שאלוני, במסיבת עתונאים, אם המנהיגה הנכבדה השתמשה בנעל. לא. אבל חרושצ'וב הוריד את הכובע). שני חברי כנסת, שאף הם ישבו לשולחן הנישא השמיעו זעקות שבר. שני חברי נשיאות ירדו אלי, עטו עלי ממרומי שולחנם, שהיה עוד ותר נישא האמת ניתנת להיאמר , כי אינני מתרשם מצעקות נלבבות כאלו. זקנתי. במשך ארבעים שנה ידעתי סערות ציוניות. מתרגלים. אבל מה חשבו לעצמם קרואי העדה, נשואי הפנים הללו – כי הם ימנעו ממני לומר, כבן חורין, את הדברים שאני מאמין בהם? לאחר שוך הסערה, הזכרתי ליהודי הטוב, הרב ד"ר שכטר, שבפתיחת הועידה הוא הכריז, לא בלי נימה של התנצחות , כי תקופת השתיקה חלפה. בורך השם. אבל ירשה נא לי ידידי היקר להוסיף, כי גם התקופה בה יהודים הצביעו על יהודים אחרים בפני משטרה, חלפה לבלי שוב".
שוד ושבר. הגברת הלפרין הפעילה שוב את אגרופה. שני חברי הכנסת צעקו אל האולם, דמויות הוסיפו לעוט על הדוכן, לרדת אלי, להקיף אותי. בראות הקהל בתוך האולם, כי כך נוהגים חברי הנשיאות, המופקדת על הסדר הטוב, על קיום רשות הדיבור למי שניתנה, הצטרף אף הוא במקהלה אדירה, אך לא סימפונית, לזועקי חמס, מי בעד ומי נגד, לעתים, אי אפשר היה להבחין, מיהו בעד ומי נגד הבעד. לא עלי לשפוט, א הרוב היה איתי או נגדי. זה גם לא חזוב.
על מה רגשו יהודים בבריסל? הם טענו בדיעבד, כי האשמתי חברי נשיאות בהסגרתו של הרב כהנא בידי המשטרה בלגית. עדים הקוראים, כי שום האשמה כזו לא יצאה מפי. לא עלה כלל על דעתי להשמיעה, אמנם קיבלתי בבריסל ידיעות שונות על פרשה זו, אבל לא ניתנו לי הוכחות, כי מישהו מן הועידה ביקש לעצור את הרב כהנא. נמסרה לי גם הודעה, כי לא הוגשה בקשה כזו. לוא ידעתי כי נעשתה הנבלה בישראל, הייתי מוקיעה בפה מלא מעל במת הועידה אפילו היו כל חברי הנשיאות הולמים על שולחנם באגרופיהם, או מטילים בי כובעיהם. אבללא ניתנו לי הוכחות. כל מה שאמרתי היה קשור במשפט על פילוספיה ופרקטיקה של אלימות, המחוברות במישירין אל ארגון יהודי מסויים, אל הליגה להגנה יהודית. כך מצביעים עליהם בפני כל משטרה. זוהי האמת הפשוטה, המזעזעת. אותה אמרתי. והייתי חוזר עליה בכל הזדמנות מעציבה אחרת, אפלו היה עלי לשוב ולגרום להתפרצות הנשיאות, על כל מיניה.
בהפסקה כפוייה של שבע שנים הנני עוסק בדיונים פרלמנטריים 33 שנים. השתתפתי בקונגרסים ובועידות לאין ספור. עלי לומר, כי מעולם לא ראיתי נשיאות כזו. מטעמה מתפרסמת הודעה, בשם ועידה גדולה, ללא דיון בה, בלא התייעצות גם עציריה. אחר הפירסום , טוענת כבוד הנשיאות, כי לא היא החליטה עליו. אך אין לה אומץ לומר זאת. בא אחד הצירים ומסתייג מן הבושה, הכלולה בהודעה הבלתי מוסמכת. והנשיאות היא הראשונה המנסה למנוע ממנו "באלימות" של צעקות והלמות אגרוף, את קיום זכותו היסודית, הדמוקרטית להביע את דעתו.
הענין הוא אף עמוק יותר. נעשה עוול. וע מי מרימים קול גדול ואגרוף קטן? הווה אומר, על מי שמוחה נגד העוול. זוהי פילוספיה של סדום. לא נשלים עמה. ויאמר "Misesta blishment" זה או אחר, את אשר יאמר.
ד.
על אף כל אלה, היתה ועידת בריסל בעלתערך חיובי. אחינו הירקרים, שבי ציון, השמיעו בה דבריהם. קשה היה לא להתרגש. שמענו את פייגין את סוויצ'נסקי, את גורדין ואת העלמה שנור, מלנינגרד, הלא הם תינוקות שנישבו בין הגויים. כל אחד ואחת מהם אישיות מה עבר עליהם, בבדידום, בראשית דרכם בעמדם מול הק.ג.ב.? איזו אהבה לעמנו בוקעת מכל מלה, היוצאת מפיהם. סוויצ'נסקי סיפר על הדו-שיח שלו עם החוקר הסובייטי. שמענו ונזכרנו. שלושים שנה חלפו. והנה אנחנו, חניכי הציונות, זוכים לשמוע את דברינו שלנו מפי חניכי הקומסומול. ברוך שהחיינו. נצח ישראל הלוחם לא ישקר.
באו יהודים מקצות תבל. לבם פתוח. כולם רוצים לעזור, לעשות משהו. אמנם כן, תקופת ההשתקה חלפה. יצאנו למערכה היסטורית. אחינו בברית המועצות מוכיחים מהו פריו המבורך של אומץ לב יהודי, מחודש. הבנים שבים. ועמם האבות.
