עכו
עכו
ארבעת האחים, שהועלו לגרדום בכלא עכו, אינם קרבנותינו הראשונים וגם לא יהיו קרבנותינו האחרונים. עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה. ועוד רבים מאתנו יסללו בגופם את הדרך לחרות, עד שתושג.
המיוחד שבמאורע זה הוא:
א. מצד האויב - בצוע פשע שאין לו כפרה; רצח שבויים מחוסרי מגן, שחייהם קודש.
ב. מצד הארבעה - גילוי אופי, שאחד תאורו: פלדה.
האויב ישלם עבור הפשע. הוא, אמנם, נקט אמצעי זהירות מיוחדים, שכמותם לא היו בשום ארץ כבושה וספק אם היו בחזית מלחמה אדירה, אולם גם אלה לא יעמדו לו לאורך ימים. נשיג אותם. זוהי שאלה של זמן. העיקר הוא, כי מן היום, בו הקים לנו האויב תליות בעכו, הוא הקים אותן לעצמו בכל מקום בארץ ובכל שעת כושר. והיא תבוא.
עמידת הארבעה היא חזיון היסטורי מיוחד שעליו יתחנכו דורות. אפשר לומר: הרי גם בצאתנו לפעולת קרב הננו מוכנים כל רגע לההרג, ואמנם רבים אינם שבים מן הפעולות ונופלים בשקט של גבורה אמיתית. זה נכון. אולם ההבדל הוא, שבפעולות קרב נופל הלוחם כמעט בהיסח הדעת, מתוך הסתערות למלוי התפקיד. ואילו בתא הנידונים המצב הוא אחר. שם ניתן ללוחם הזמן לחשוב על עצמו, על עברו, על עתידו, על הכל. שם עומד האיש עם עצמו במאבק איתנים. שם ישנם הפתויים הידועים. שם המבחן לאופי.
וארבעת אחינו, שישבו בבגדיהם האדומים שבועות וחדשים, הוכיחו, כי לא היה כח בעולם שהיה מסוגל לשבור את רוחם. המוות היה לנגד עיניהם ימים ולילות ארוכים, והם יכלו לו. אכן, הם ידעו להלחם למען אידיאל נצחי: והם ידעו למות עבורו. ובקרב האחרון, שבו עמדו נגד האויב, משוללי כל נשק, פרט לאחד: לעוז רוחם - הם שנצחו.
ימים יעברו ואגדת הגבורה של ירושלים ועכו תהיה לשיר, שיושר בפי כל אם בישראל לילדה הקטן. על חזיון הגבורה הזה יהושל הדור וילמד מסירות נפש, נאמנות, אהבת העם ואהבת המולדת.
גבורי הגרדום לא מתו. הם החליפו חיי שעה בחיי נצח. הם יאירו את הדרך אל-על לאלפים ורבבות. ובכך נמצא נוחם בתוך האבל שירד על המשפחה עם לקיחת בניה - גבוריה.
