עולים מברית המועצות

באחד הימים ,הלכתי אל ראש הממשלה ,לוי אשכול ז"ל.הבאתי עמי את התעודה. קראתי ממנה את הסעיף המסתיים במילים.. ואין להעביר את עצמותי לארץ ישראל אלא אם תורה כך הממשלה היהודית של ארץ זו.
הוספתי הסבר קצר. במילים אלו, אשר קראתי באזניך ,כלול איסור מוחלט והיתר יחיד. אלמלא הם, לא היינו מבקשים החלטה ,או עזרה : מיד לאחר קום המדינה ,ביום השנה השמיני להסתלקותו, היה זאב זבוטינסקי שב למולדת. אבל רצונו ,כפי שבא לידי ביטוי בצוואה כתובה ,אינו מוטל בספק.קיימנוהו, כמובן. ונוסיף לכבדו. כאב כואב מאד. מדוע שנים כה רבות לאחר חידוש עצמאותנו ,הוא עודנו בנכר, בעוד הבריטים היגלוהו, או אסרו על שובו ,אחת עשרה שנים לפני פטירתו ? אבל האיסור המפורש חל על כולנו ,ההיתר הוא בסמכותה הבלעדית של הממשלה ,כי יהודית היא.
ראש הממשלה הקשיב ,והביע ,בשאלותיו תמיהה רבה. כך כתב זבוטינסקי בשנת 1936 ? זוהי צוואתו ? כן ,השיבותי. הבאתי את תצלום המיסמך, משום שקראתי את ראיונך מלפני שבוע. שאלת בו ,מדוע אין אנשי חרות פותרים את הבעיה הזאת ? מדוע פונים בעניין זה לממשלה? הנה התשובה : הצוואה. עתה בודאי ,ברור לך ,על שום מה אין להעלות את עצמותיו של זאב זבוטינסקי. .
יכולתי לחוש כי הצוואה הותירה רושם עמוק בראש הממשלה. הוא כידוע עשה למען קיומה. אך עובדה היא ,כי ,עד אותו הערב ,הוא לא ידע על קיומה. למדתי אז אולי יותר מאשר במקרים אחרים ,באיזו מידה טועה האדם,המניח ,על פי נטייתו הטבעית ,כי הברור לו ,ידוע לזולתו. המושג "מן המפורסמות" הוא משפטי,אף על פי כן, או אולי משום כך ,אין הוא מדויק. מי אינו יודע כי בפריז , בשנת 1936,כתב זאב זבוטינסקי צוואה ?כך שאלנו : ושערנו, כי הכל יודעים.המסמך האישי ,לרבות ,או בעיקר,הסעיף של העברת עצמותיו לארץ ישראל ,אליה לא יכול היה לבוא בחייו, בשלוט הבריטי בה,- המסמך ההיסטורי הזה פורסם בעיתונות פעמים רבות ,ועמד במרכזו של דיון ציבורי ,חוזר ומתחדש. אף על פי כן, לא ידע ראש הממשלה על צוואת זבוטינסקי עד אשר נמסרה לו בידי אורחו ואיש שיחו. הלקח הוא ,כי ,דווקא בעיניינים חשובים, מוטב, לעיתים, להסתכן בתגובה של חוסר- סבלנות – השמיעה : אני יודע ,אני יודע, מאשר להניח ,כי המפורסמות הן גם ידועות. .
אבל לוי אשכול ידע להודות גם בזכות. בשובו ובקראו את הצוואה ,הוא אמר לי את הדברים הבאים,שנחרתו בזיכרוני: "עליך לדעת כי ברוסיה בצעירותי חונכתי בציונות על הפיליטונים של זבוטינסקי"..
בימים ההם היתה למושע "פיליטון" משמעות שונה מזו המקובלת בתקופתנו. גם הרצל וגם זבוטינסקי כתבו פיליטונים. היו אלו יצירות רציניות על נושאים ספרותיים חברתיים או מדיניים. ודאי ישנם מאמרים, כפי שישנם ספרים ,בני חלוף. טובים הם לזמן בו הם נכתבים. עבר זמנם ,בטלה השפעתם.בני דור אחר ימצאו קושי לא רק להבינם אלא אף לקראם. מסתבר כי הפיליטונים הציוניים של זבוטינסקי ,אשר עליהם חונכו רבים ,בראשית המאה. מוסיפים להשפיע ולנדריך גם במחציתה השניה. הם נקראים בימינו. על ידי הדור הצעיר היהודי בברית המועצות : והערכתו היא ,כי הם נכתבו כאילו בשבילו. חיזיון נפלא הוא.
על מדפים מאובקים נמצאו מספר טפסים של קובץ הפיליטונים המקורי. הם מועתקים בדרך המקובלת ,בימים אלה ברוסיה ומעוברים מיד ליד. אין זו פעולה אסורה על פי החוק. אך מתגובות בעיתונות הסובייטית ,למדנו ,כי אין היא מסבה נחת לגורמים מסויימים ,אשר היו רגילים, בימי סטלין ובריה למנופולין מוחלט בהוצאת הספרים ,היום, לצד המו"לות הממלכתית האדירה, יש גם מו"לות קטנה בלתי רשמית ,המקובלת אצל אזרחים סובייטים רבים,לא רק יהודים. כך קמו לתחיה ,אחרי שבעים שנה בקירוב ,הפיליטונים של זבוטינסקי ,כפי שנכתבו על ידו ברוסית, המעוררת התפעלות , בעצמת ביטויה ,בקרב כל יודעיה ,לרבות סופרים רוסיים מהוללים. השור הצעיר שלנו מעיין בהם – ומתפעל.
אין פלא . הנה הוא קורא :
"האוצר שנשמר בקנאות מפני השפעת הגלות ,יכול להיות רק דבר שנוצר לפני היות הגלות דבר שהבאנוהו כשהוא שלם ומוכן ... אותו גרעין היחוד הלאומי, שאנו מציירים לעצמנו באורח אינסטינקטיבי, בבטאנו את המילה "יהודי" לא בבושה אלא בגאווה ,נולד לא בניכר ,אלא לפני היות הנכר, כלומר ,בארץ ישראל ... אכן ,הגרעין האמיתי של ייחודנו הלאומי הוא פרי טהור של ארץ ישראל ...על אדמת ארץ ישראל גדלנו ,היינו לאזרחים. ביצרנו את האמונה באל אחד. בארץ ישראל התפתחו רעיונות נביאנו, ובארץ ישראל הושמע לראשונה שיר השירים.כל אשר עברי בקרבנו ניתן לנו על ידי ארץ ישראל, ישראל וארץ ישראל חד הם"
את הדברים האלה כתב זאב זבוטינסקי בשנת 1905.בשנות הששים האחרונות או בשנות השבעים הראשונות ,למאה זו ,קוראים יהודיים ברחבי ברית המועצות.כיצד לא ישארו רישומים בהם בעוד הם מעלים על הנס את המולדת ההיסטורית של העם היהודי ,אליה הם שואפים לשוב ולמענה הם מוכנים לסבול , הדברים כאילו מלבם יצאו ,אין תימה.שהם כובשים אותו. שנה לאחר מכן כלומר ב1906 כתב זבוטינסקי :
"אמונתי אומרת ,כי בוא יבוא היום ועמי הגדול יהיה ובן חורין וארץ ישראל תזהר בכל צבעי הקשת של נופה הנהדר"..
בשנת 1967 או כעבור חמש שנים ,נקראים הדברים האלה, שנכתבו בימי רדיפות ופרעות ,כדברי אמונה וחזון שנתגשמו, הם מרוממים את הרוח ,מקרבים לבבות ,מראים דרך אל המולדת ההיסטורית .
אם יש בתוכנו ,כפי שאנו שומעים לאחרונה, השואלים להשפעתה של תנועת החרות על חלק של העולים מברית המועצות ,עלינו להציע להם ,כי הם עצמם יעיינו, או ישבו ויקראו ,במקור או בתרגום, בפיליטונים של זאב זבוטינסקי . אז יבינו. הם יווכחו לדעת, כי לא פסה האקטואליות מהם. חונך עליהם לוי שקולניק ,הלא הוא אשכול,שהיה לראש ממשלה בישראל. צעירים אחרים מוסיפים להתחנך עליהם. לאמונה לתחיה לאומית ,לציונות ,אחר דור ודורותיים.
בין העולים מברית המועצות, בעיקר מן הארצות הבלטיות , ישנם ציונים, אשר באו לבית"ר בשחר נעוריהם. מאז פרוץ מלחמת העולם השניה, או ביתר דיוק ,החל מן ה15 ביוני 1940, היה מנת חלקם סבל רב ,ממושך ,נורא. הם נמלטו מידי הגרמנים ,משמידי משפחותיהם ועמם ,הם היו לפליטים חסרי כל.רעבים ,הם היו לאסירים במחנות הריכוז הנודעים לשמצה.במשך כל שנות היסורים והניתוק שמרו אנשים אלה על אמונתם בציון ,שהיתה כה רחוקה מהם וכה קרובה להם. עם ישראל כולו ,ולא רק תנועתם ,יכול להתגאות בהם.
על ידידים אלה שוחחתי ,לפני שבע שנים ,עם נציגה הדיפלומטי של ברית המועצות בישראל. ביקשתי לאפשר להם לבוא ,לשוב ,אילנו. הוא הבטיח לעזור . בשנת 1965 החלה ,כידוע , עליית המאות מרוסיה ,ההבטחה לא הייתה לשוא. בין העולים היו גם הידידים למודי הסבל .
מובן מאילו שבשיחות ההן לא פסקתי לתבוע את הזכות העליה של בני הלאום היהודי אל המדינה היהודית אשר הוכרו ,זה אף זו, על ידי ברית המועצות. השגריר צובחין לא שלל את העקרון ,אבל הוא הפעיל כנגדי את חוש ההומור שלו. בהעלותו את ההשערה ,כי אולי <לא ברור> בברית המועצות לבוא אילנו ,הוא הזהירני, כי הדבר לא יהיה "לטובת מפלגתכם", מדוע ,שאלתיו, לא בלי תמיהה.תשובתו היתה פילוסופית מדינית ,חמודה. הם יבאו ,מארץ סוציאליסטית,בכל הרצינות הראייה לענין ,כי יודיע לממונים עליו, כי כזאת היא עמדתנו :שיבואו, שלא יצביעו בעדנו. העיקר שיבואו.
אינני יודע ,אם צובחין הספיק להזהיר ניציגים של מפלגות אחרות בישראל הספיק להזהיר נציגים של מפלגות אחרות בישראל מפני האפשרות , שעולים מברית המועצות לא יצביעו בעדו. אני רוצה להביע תקווה ,כי לוא עשה כן, לא היתה תשובתם שונה. גם היום ,כאשר ,מצד אחד מביעים דוברי המערך דאגה ,פן ישפיעו תנועת החירות וגח"ל על העולים מרוסיה ,ואילו ,מצד שני מניעת ידיעות מדאיגות באמת על יחסם של השלטונות הסובייטים לדורשי ציון ,מוכן אני להודיע ברבים ,באזני כל :העיקר שיבואו, שלא יצביעו בעדנו ,שינתן להם לשוב הביתה . הצעתי היא ,כי כך יודיעו בפומבי כל המפלגות בישראל ,זולת רק"ח . בעדה הם בלאו הכי ,לא יצביעו.
אם יש לתנועת החירות וגח"ל השפעה מוסרית ,רעיונית מסוימת ,על חלק משבי ציון ,בניגוד להתנבאותו של השגריר הסובייטי האחרון,לא זו בלבד שאין סיבה להצתדק עליה ,אלא יש לראותה כטבעית. על שניים ממקורות ההשפעה הזאת עמדנו בפרקים הקודמים. נתבונן בשניים נוספים.
תנועת התחיה הלאומית היהודית בברית המועצות היא כולה ארץ ישראלית. היא שואבת את כוחה ואת השראתה "מגרעין היחוד הלאומי שנולד לפני היות הנכר". ותיקים וצעירים מדברים על מולדתו הנצחית של העם היהודי ,על ארץ התנ"ך ,על ערישת התרבות העברית. כך שמענו מפיהם. אם ממרחקים ואם מקרוב ,מיד לטחר שובם ,לכן. עניין ארץ ישראל הוא בשבילם גם פשוט וגם עמוק. לא קל ולא פשוט הוא להורידם לעומק ההסברה לפיה מולדתו של עם התנ"ך היא בחיפה ,אך לא בחברון ,בנצרת, אך לא בבית לחם ,ביפו ,אך לא ביריחו ,ברחובות ,אך לא בשכם, בירושלים כולה אך לא בארץ ישראל כולה . המולדת היא שלמות. עבר בתוכה קו מפריד ,מלאכותי. הוא נעלם. אנחנו מתחילה ובמשך כל שנות החלוקה ,הודענו ונשאנו את האמונה כי אחת <לא ברור> : להיעלם. עתה, ובימים הבאים, יש לדאוג לכך ,כי הקוו, שנעלם, לא ישוב עוד לעולמים. גח"ל נושא את הדאגה הזאת לעתיד. רעיונו ועמדתו קרובים ללבם ולהגיונם של לוחמי ציון הבאים אילנו מרוסיה .אמנם בטרם יבואו ,הם שומעים ,יום יום ,דברי השמצה ,זידוניים על אלה הדוגלים בשלמות הארץ , אבל הגדפנות הקומוניסטית אינה קולעת למטרה, אליה היא מכוונת.נהפוך הוא . היא עוזרת להחדיר את ההכרה בצדקת הרעיון. כלום אין שופרות הקרמלין כמשמיצים את מדינת היהודים כולה כמדינה ראקציונית פשיסטית תוקפנית ,נצלנית ,כובשת ספחנית? אף על פי כן ,או דווקא הודות לכך ,נושאים יותר ויותר יהודים ,אל המולדת ההיסטורית. השרך ההיקש,לומדים אחינו בברית המועצות לקבוע יחסם גם לתנועה, הצודקת בעינהם, עבדים לעבדים.
המקור הרביעי הוא כלל אנושי. שבי ציון באים,כפי שאמר צובחין מארץ הסוציאליזם. משום כך ,אין בלבם חיבה יתרה לדרך חיים המכונה בשם זה.הם מתגעגעים בכל לבם,"לאויוטנוסט" זהו מושג בלשון הרוסים שקשה לתרגמו ,בדיוק לכל שפה אחרת . הכוונה היא לפרטיות ,לאינטימיות, לחום ,לפינה משפחתית. ודאי ,האדם הוא חיה חברתית. הטילו לבדידות מתמדת ,ותעשהו אומלל,מדוכא. אבל ,גם "יחדיות" קבועה מעיקה עליו מאוד.בין שתי אלו יש למצוא שביל זהב. האנושות כולה ,לא רק הפילוסופיה ,אינה פוסקת לבקש אותו. הייתי בין אלה,אשר מתוך התבוננות ישירה ,למדו כיצד ,אם הכף נטוה לקיבוציות. עולים געגועים אדירים לפרטיות. ממגע אישי עם אזרחים רבים הארץ הסוציאליזם המתגשם, גם מחוץ למחנה הריכוז ,שמעתי את הזעקה האנושית "לאויוטנוסט" לקצת פרטיות . אנחנו תמיד יחד ,אמרו,גם בחופש. התור,קבלת המזון, הלינה ,משותפים הם, בדרך כלל קיבוציים. והן האדם זקוק לפינה משלו ,ושל משפחתו המבין אתה? הבנתי .יש להבין גם היום את אלה הבאים מארץ ,בה בוקע, בסתר או בגלוי ,בעל פה או בכתב הגעגוע האישי עמוק מכל: לפינה .
בגבורה העליה מברית המועצות ,אין עסקני המערך הסוציאליסטי ,פיסקים מלהביע דרגתם, פן "תשתלט" תנועת החירות על העולים משם. הביטוי הוא אופייני לצרי עין ,הרגילים בהשתלטות ,בחיבור הפרנסה להשקפה או להיפך. במה יכול גח"ל להשתלט על העולים ? כלום בידיו המשאבים ,הכספים ,המשרות? זהו לעג לרש, גם לראש. אבל אם המדובר הוא בהשקפה רעיונית, או מוסרית ,כלום לחטא היא תיחשב במדינה חופשית ,דימוקרטיה ,המכונה פשיסטית בארץ הסוציאליזם?
יעידו עולים מברית המועצות ,אם לשמעו מפינו , בכל הזדמנות ,את הדברים הבאים : - בארצנו ישנן מפלגות רבות. יש אומרים ,כי מספרן הוא רב מדי. אולי ,אבל ,לפי הכרתנו העמוקה , עדיף מצב ,בו יש יותר מדי מפלגות מאשר פחות מדי. ופחות מדי ,משמע מפלגה אחת. אין דמוקרטיה בלי ,לפחות שתיים ,אשר בינהן ,ובין תכניותיהן השונות ,בוחר האזרח. אצלנו הבחירה היא לא רק חופשית ,אלא גם רבה. התבוננו ובחרו לכם, כבני חורין ,את המפלגה ,בה תרצו לתמוך.
נוכח הדאגה שהתעוררה לאחרונה בקרב המערך, הריני מציע לדובריו , עם כל הכבוד ,כי גם הם ישמעו דברים כאלה באזני העולים מברית המועצות . רעיון מול רעיון .השפעה מוסרית מול השפעה מוסרית. לא לחץ. לא השמצות .לא השתלטות. ולפני ,ואחרי ,הסברת עקרונות : - בני חורין אתם לבחור , לפי הכרתכם באחת המפלגות . זכותכם היא.מוחלטת היא. אולם נוכח הידיעות , הבאות ממוסקווה, חובתנו לומר איש לרעהו ,או ליריבו, בכל המפלגות, כי ,לפני הכל נדאג כולנו לכך ,שיבואו ,שיוסיפו לבוא....