עוז ויושר

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ט אדר ב' התש"ו, 1 באפריל 1946
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 117-118
נושאים:
מחתרות - אצ"ל, הגנה, לח"י, תנועת המרי. אישים - דוד בן-גוריון
בכרוז זה טוען בגין שכתב העת "עוז" בעוד הוא משמיץ את מבצעי האצ"ל ואת לח"י ,הוא מצדיק את פעולות ארגון ההגנה. על אף פי שארגונים אלו פועלים יחד במאבק נגד הבריטים. כרוז זה התפרסם בסביבות חודש אפריל 1946.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

עוז ויושר

בדברו על המוסר המיוחד במינו של "השומר הצעיר" סיפר פעם מר בן-גוריון את המעשה הבא. באחד מקיבוציו של "השומר הצעיר" עמד לבקר אורח מאמריקה, כמובן בעל נכסים וכספים בימים ההם לא הכירו המהפכנים (בחסות בריטית) בשני הימנונים ובשני דגלים, הם הכירו אז בדגל אחד: האדום. אולם לפני שנערך הביקור של אותו "גביר" אמריקאי, קרה נס. הדגל האדום הורד ונעלם; ומעל התורן הופיע והתנוסס ברמה דגל תכלת-לבן... למהפכנות כזו קרא מר בן-גוריון "פנקסנות כפולה", והצדק כמובן אתו.

אולם נראה, כי פנקסנות כפולה היא מחלה מידבקת; ואף אלה, המוקיעים את תכסיסיו הפסולים של "השומר הצעיר", נפגעו מהחידק שיצא ממנו.

בתוספת מיוחדת של כתב-העת "עוז" נמתחה בקורת חריפה על מאמר תבוסני "לשם מה"? שהופיע, אחרי ההתקפה על ריכוזי המשטרה הניידת, מעל עמודי "המשמר". "כל המעיין בזה המאמר - כותב בזעם בעל הבקורת - יהא חושש בהכרח, כי יותר משהוא מכוון כלפי פנים ויותר משהוא ערוך לחנך את המוני העובדים ואנשי האינטליגנציה העובדת, שהם מועמדים להיות חברים למפלגה החדשה, - הריהו נטוי כלפי חוץ". במלים אחרות, המבקר מאשים את בטאונו של השומר הצעיר בתמרון מגונה מאוד. השואלים "לשם מה" התכוונו, לדעתו, להשמיע באזני הבריטים, כי אף-על-פי שההתקפה נערכה ע"י כוחות ה"הגנה", הרי הם, אנשי "השומר הצעיר" הנמנים על ה"הגנה", רוצים בכל מחיר להישאר כשרים בעיני השלטון. בקיצור, קצת מלשינות והרבה פחדנות משמשים במאמר ההוא בערבוביה.

צדק איפוא "עוז", בגלותו את הכוונות הנסתרות של המסתייגים "המהפכניים". ולא היינו נכנסים לתוך הויכוח הזה - עלינו הוא נמאס מזמן - אלמלא העובדה ש"עוז" ביטל בעצמו את כל כוחה המוסרי של התקפתו הצודקת. כי הנה כותב העתון: "מצער הדבר וגם חמור, שלא נמצאו לו ל,המשמר' אילו מלים להוקרת ההתמסרות והאידיאליזם של הבחורים שחרפו נפשם, בעוד אשר ידע,המשמר' כי אלה אינם נמנים עם קבוצות הפורשים. האין כאן ליקוי עמוק ומפחיד!".

אכן, האין כאן ליקוי עמוק ומפחיד? שאלה זו הננו מכוונים לא ל"המשמר", בעל הפנקסנות הכפולה, כי אם דווקא ל"עוז", מבקרה החריף של השיטה הנפסדת. מדבריו יוצא, כי "התמסרות ואידיאליזם" צריך להוקיר רק אז. אם הבחורים המחרפים את נפשם, הם "מטעם", ואילו אם הם חברי "קבוצות הפורשים" מותר לקללם ולהשמיצם, אף אם הם נותנים את נפשם למען העם והארץ. מה שם ייקרא למוסד כפול זה?

סופרי ה"עוז" דם אקטיביסטים מובהקים, אך נראה שהם חוששים מאוד שמא ינצל "השומר הצעיר" את האקטיביזם הלאומי שלהם, כדי לנגחם בשטח התעמולתי. על כן מוצאים הללו לנחוץ להדגיש בכל הזדמנות, כי שנאתם אלינו, אל חלוצי האקטיביזם המרדני, אינה יורדת, אלא אף עולה על שנאתו של "השומר הצעיר" מכאן ערבוב הביקורת על התבוסנים עם דברי השמצה על הלוחמים אולם לדעתנו, לא תהא תפארתם בדרך זו. עוז בלי יושר הוא כמפרש בלי רוח.