סקירה

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"א שבט התש"ז, 1 בפבואר 1947
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 348-352
נושאים:
מדיניות חוץ - או"ם. מחתרות - אצ"ל, הגנה, המנדט הבריטי. תפוצות - הסוכנות היהודית. ממשל - ממשלה. דת ומדינה - שבת ומועד
בעקבות האיום לחידוש הרדיפות אחרי פעילי האצ"ל בגין מדגיש לחיילי ומפקדי הארגון שהפעילות הצבאית כנגד המנדט הבריטי תמשיך כשורה,אך יש לנהוג בזהירות עקב שיתוף הפעולה של הישוב עם הבריטים.למרות שההגנה תסייע לבריטים בגין מנחה את חייליו לא להילחם בהם כדי למנוע מלחמת אחים בתוך העם היהודי. כרוז זה התפרסם בסביבות חודש פברואר 1947.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

סקירה[1]

א. - בקריאתנו הפומבית "אל העם ואל הנוער" קבענו, כי החלטות הועד הלאומי, המדברות רק על "התגוננות נגד כפיה והשתלטות" כביכול, כוונתן האמיתית היא להכשיר את הקרקע למלחמת-אחים, שצריכה לשים קץ למערכה כלפי חוץ.

במצב הנוכחי, אין "המוסדות" מעיזים להכריז בגלוי, כפי שעשו זאת לפני שנתיים, כי הם יילחמו בנו, רק מפני שאנו נלחמים בשלטון הבריטי. הכרזה כזו היתה מעמידה אותם בעיני דעת הקהל, הן העברית והן הנכרית, הן בארץ והן בחוץ-לארץ, במצב של משתפי פעולה וקויזלינגים גלויים. אופיו של השלטון הבריטי ומגמותיו ידועים היום יותר מדי ברחבי העולם, כדי שמישהו יטיל ספק בדבר, כי מלחמה נגד הכוחות הלוחמים במשעבד כמוה כשירות ישיר לאויביו האכזריים של עם ישראל. לפיכך ביקשו המוסדות את תכסיס- ההסוואה. אין הם כאילו מתכוונים להפסיק את המערכה כלפי חוץ; הם רק רוצים "להגן על בני הישוב המותקפים על ידי הטרוריסטים".

יש להניח, כי הנסיון, להעביר את המלחמה לפסים פנימיים לא יישאר תיאורטי. אחרי "ההסברה" המוסווית עלולים לבוא מעשים, שמטרתם תהא להוכיח את נכונותה. גם מבחינה זו היו המוסדות נאלצים להתחשב בהלכי הרוח, השוררים בארץ ומחוצה לה. אין הם יכולים לקרוא להסתערות עלינו בבת-אחת. כי, פשוט, לא ישמעו להם. בקרב המוני העם ישנה התנגדות מוחלטת למערכה פנימית אומללה: ואף בקרב אנשי השורה של הש"ד אין כל התלהבות ל"מערכה" כזו. על כן ינסו המוסדות להביא לידי התגוששות בהדרגה. הם מקווים, כי אחרי כמה מקרים של התנגשויות, יתגלגלו הענינים מאליהם. אז יישכח, לפי חשבונם, הרקע המדיני; אז תוסתר בגידתם ושירותם לאוייב. וכל "המערכה" תיהפך לשרשרת של תגובות והתקפות הדדיות.

בקריאתנו הפומבית עשינו את הצעד הראשון, כדי להסיר את הלוט מעל הכוונות האמיתיות של המוסדות. הסברנו, כי אין כל רקע פנימי להתגוששות, העלולה לבוא בפקודת אנשי הכניעה. הרקע האמיתי והיחידי הוא המדיני. המוסדות חותרים לקראת החלוקה; אנו נילחם בחלוקה - כלומר בהקמת גיטו יהודי במולדת - כל עוד נשמה באפנו. המוסדות המבוהלים נכנעו וגמרו אומר להפסיק כל התנגדות למשטר האימים הבריטי; אנו נמשיך במלחמת השחרור עד להשגת המטרה.

על ההסברה, שהיא כולה אמת, יהיה צורך לחזור, בצורות שונות, בימים הבאים. אבל אין זה מספיק. עלינו לסכל גם את התכסיס השני של המוסדות. אין לתת להם הזדמנות להקמת השרשרת של התנגשויות ותגובות הרצויות להם. הוראה זו, אין לפרשה כהוראה להבלגה מול פני התקפות. לא תהא הבלגה. אם נותקף, נתגונן ונגיב. את זאת הודענו לשורות עוד לפני חדשים רבים; את זאת הודענו בפומבי. ואת דברנו, כרגיל, נקיים.

אולם מאידך, עלינו לעשות את הכל, כדי למנוע את ההתנגשויות, או, עד כמה שהדבר יהיה אפשרי, להימנע מהן. על כל פנים, אל לנו לעשות מאומה, כדי לעוררן. עלינו לזכור, כי המסיתים אך מצפים שניכשל בתגובה בלתי מחושבת, כדי ללבות את השנאה ולהסעיר את הרגשות נגדנו. אל תהיה, איפוא, "יזמה מקומית" בשטח התגובה; ואל תהיה תגובה "אינסטינקטיבית". ההנהגה, החולשת, לפי טבע הדברים, על שלמות הענינים, היא שתחליט, מתי, וכיצד, להגיב על פגיעות אלו, או אחרות, מצד מהנה הש"ד.

ב. - אין ספק, שבשבועות הבאים נעמוד בפני גל של השמצה בלתי מרוסנת. בשטח של הסתה מחקים "המוסדות" שלנו את השיטות המגונות ביותר של תנועות טוטאליטריות. הם משקרים ללא בושה; הם משקצים ללא מוסר כליות. מה לא יספרו עלינו? אילו כוונות לא ייחסו לנו? יספרו, כי כל אחד ממפקדנו יש לו ארמון-תפארת, או חווילה; יפיצו שמועות שקיימים חילוקי דעות בקרב ההנהגה של המעמד; יספרו, כי רובם של חיילי המעמד הם ריקים ופוחזים, שנצטרפו לשורותיו, כדי לקבל משכורת; יספרו על קבוצות שודדים שהיו והורחקו, או עדיין ישנן בקרב המעמד; יספרו על עריקות משורות המעמד; בשיקוץ ה"פשיסטי" יגלגלו בכל הזדמנות [2] ועוד ועוד. כי כאלה הם "אנשי המוסר" בקרב המוסדות החסלניים. הכל מותר, לדעתם, כדי להשמיץ את היריב, העומד, מתוך הכרת שליחותו ההיסטורית, בדרכם, שראשיתה כניעה וסופה אבדון.

עמוד נעמוד בקור רוח גם בפני גל עכור זה. הבן נבין, מי אלה המנסים לשחות עליו, אך את שחיתותם וחולשתם הם מוכיחים. מי "שנלחם" בדברי כזב ובשמועות שוא, לא יגיע אל מחוז חפצו. ההסתה תתנפץ אל סלע הלכוד הפנימי של המשפחה והבטחון הנפשי הבלתי מעורער של כל אחד ואחת מבניה ובנותיה. כי, אכן, עוד לא היה בדברי הימים ארגון לוחם, שהכרת צדקתו תהיה כה עמוקה כהכרת צדקתנו בימים מכריעים אלה.

 ג. - הסכנה החמורה ביותר צפוייה לנו מצד אחר. שרות הידיעות (ש"י) של הש"ד עובד בקדחתנות רבה. הוא עדיין לא עשה יד אחת עם הבולשת הבריטית. אבל גם זה עלול לבוא. למודי נסיון אנחנו. ולצד הנסיון ישנן הודעות, שאינן משתמעות לדו-פנים. בימים אלה קבע "דבר" במפורש. כי בתנאים מסויימים יתכן גם יתכן שיתוף פעולה מלא בין "הישוב המאורגן" ("דבר" תמיד מדבר בשם הישוב") לבין "השלטונות הממונים על שמירת החוק והסדר". לפיכך, שומה עלינו להשליט את צו הזהירות ואת צו השתיקה ללא סייג. אם בימים כתיקונם היתה חובת כל אחד ואחת מאתנו לא להגיד מלה מיותרת ולא לערוך פגישה מיותרת ולא לבוא לשום מקום ציבורי, אלא אם כן ענייני המעמד מחייבים את ההופעה - על אחת כמה וכמה שחובה זו מוטלת עלינו בימים, בהם הננו עומדים בפני "קין-יאדא" חדשה. אי-אפשר, כמובן, לחסל את המעמד. המעמד הוא תופעה היסטורית, ורוח הנצחיות מפעמת בקרבו. ירד מי שירד, המעמד יוסיף להתקיים, להתפתח ולהלחם. במקום אלה שיפלו, יבואו אחרים. אולי צעירים. יותר ומנוסים פחות, אולם לא פחות מאמינים ולא פחות נכונים להמשיך במלחמה ולהקריב על מזבחה כל קרבן שיידרש. את המעמד אין לחסל. אולם אפשר להחלישו. אפשר לגרום למאסרם של בעלי תפקידים. אפשר לגלות מקומות רכוז, שלא בנקל יימצאו אחרים במקומם. אפשר בדיבור אחד, למצוא חוטים, המובילים לעורקי החיים של המחתרת. ועל כל האבידות הללו חבל, ביחוד שאין הן הכרחיות כלל וכלל. אם לא נתיר לעצמנו, מתוך קלות דעת פושעת, שום יוצא מן הכלל מחוקי הקונספירציה; אם נהיה זהירים על כל צעד ושעל; אם נהיה ערים לכל תנועה חשודה; אם נשים קץ לפטפוטים סנוביסטיים, ולהתפארות ריקה "בידיעת הסודות"; אם לא נסמוך על נסים ונשמור בקפדנות על "הנקיון" בבית ובכיסים; אם נתנהג כיאה לחיילי המחתרת בשעת החירום החמורה ביותר - סכל נסכל את המזימה לגלות את מכונת המחתרת, או את ברגיה השונים.

יהיה, איפוא, חרות על לוח לבנו הכלל הבא: בזמן הקרוב, וכל עוד לא הורחקה הסכנה של מערכה פנימית, תוחשב כל פגיעה בחוקי החשאיות והזהירות לא לעבירה, כי אם לפשע ובגידה, המסכנים את המעמד ואת מלחמתנו. יעמוד כל אחד מאתנו על המשמר. ונבער מקרבנו, מתוך מאמץ משותף, כל תופעה של קלות-דעת, של פטפוט, של חוסר זהירות וחוסר אחריות, כי בנפשנו הוא.

ד. - המערכה שבפניה אנו עומדים תירשם כאחת המערכות החשובות והנשגבות ביותר בתולדות הדור ומלחמתו. שוב אין זו שאלה של פעולה זו, או אחרת. תמיד אמרנו, כי בפעולה חד-פעמית לא נושענו, ובהימנעות ממנה לא אבדנו. אך היום הוטלו על כף המאזנים הכרעות היסטוריות בכל מלוא המשמעות של מושג זה. ללכת לגיטו, או לא ללכת לגיטו. להשלים עם ביתור המולדת, או לא להשלים עמו. להחדיר בעולם את ההכרה, כי אין עוד כוח בישראל, השומר אמונים, למעשה ולא רק בפה, למולדת בשלמותה; או, להיפך, להוכיח, כי על אף בגידת המבוהלים, קיים כוח בעם, הדוחה כל התנקשות בשלמות המולדת. לתת למבתרי הארץ היהודיים לחנך את הדור על כניעה; או להיפך, לחנך את הדור ואת המוני הנוער על נאמנות עזה ממות לשאיפות האומה. להרשות לאנשי הכניעה להציג את החלוקה כ"פתרון מניח את הדעת"; או, להיפך, להוכיח, בהסברה ובמעשה, כי השלמה עם חלוקה תהיה לאסון לאומי, לאחד האסונות. הגדולים אחרי חורבן הבית, או השמדת המיליונים. לתת שהות לתבוסנים להרפות את ידי המאמינים. או, להיפך, לחזק את ידי המאמינים, בארץ ובתפוצות, על ידי גילוי נאמנות ללא שיור והתנגדות בכל מחיר, כדי לרכז סביב דגלה של מלחמת השחרור גורמים רבים ככל האפשר.

זוהי האלטרנטיבה רבת הפנים. וברור מראש, באיזו מן האפשרויות נבחר. אבל גם זה צריך להיות ברור: אין זו "מערכת- יאוש". להיפך, המערכה היא רבת סיכויים. אמנם, לו אפילו ידענו, שאנו מקריבים את עצמנו על מזבח העקרונות המקודשים של האומה ללא אפשרות של נצחון ממשי, לא היינו מהססים ללכת בדרך היסורים וההקרבה. כי חשובים העקרונות הנצחיים מן החיים בני החלוף. וחשובה הנאמנות לעם - מכל. אולם עובדה היא - עובדה משמחת - כי לעולם לא היינו כה קרובים לשינוי ערכין מוחלט בקרב העם, ולעליתו על דרך המלך, שאנו פילסנו ומפלסים בפניו.


[1] דברי הסברה פנימיים. בשביל מפקדי האצ''ל וחייליו.

[2] כל הסיפורים האלה הופצו למעשה.