סקירה

 סקירה[1]

א: פרשת הגבורה.

יחידות המעמד, במולדת ובגולה, התיצבו דום לכבוד גבורי הגרדום בעכו וגבורי תא-המוות בירושלים. לא הכרזנו על אבל. צבא, הנמצא בקוו הראשון של חזית המלחמה, מוריד את הכאב על חלליו לעמקי הנפש ואת זכרם של גבוריו הוא מכבד לא על-ידי סימני אבל חיצוניים, כי אם על-ידי החלטה נחושה להמשיך בדרך, שהגבורים סללו בגופם. זהו רצונם הברור של מקדשי הדגל, שהקריבו, בלב חפץ וללא מורא, את הקרבן העילאי למען עמם וארצם. ורצון זה נעשה - וייעשה.

גם העם, במולדת וברחבי תבל, מסר כבוד לבניו-גבוריו. בעמדה זו של ההמונים ראינו, לא בפעם הראשונה, כיצד מנצחת האמת את "התעמולה", כיצד חזקה הרגשת העם מכל דברי פלסתר. הנה, היינו עדים במשך השבועות האחרונים למסע השמצה נגד המחתרת, שכמותו לא היה מתקופת החרפה של שנת תש"ד-תש"ה. יום יום שקרים; יום יום גידופים; יום יום הסתה פרועה בכתב ובעל-פה. ומה רבים הם כלי התעמולה של המשמיצים? אף על פי כן, לא עמדו להם, למסיתים, כל מאמציהם ביום, בו העם הועמד פנים אל פנים עם הוד הגבורה הנפשית, השקטה והכובשת, שנתגלו בעכו ובירושלים. כאילו בנגיעת זרם חשמל עבר רתת הכאב, הזעם וההערצה מאיש לאיש; המונים, המונים לאין ספור התלכדו, ללא הבדל שכבה, זרם ומפלגה, סביב חזיון הגבורה האדיר. המונים בכו; המונים חרקו שן; המונים דרשו: נקם. המונים עטפו בזר האהבה העממית את ראשי הלוחמים.

והוא הדין בגולה. הידיעות משם עדיין אינן מלאות. גם מן הידיעות החלקיות שהגיעונו אפשר ללמוד, מה אחידה היתה תגובת ההמונים - הן של עמנו והן של עמים נכרים - נוכח האור שבקע מליל עכו וירושלים. בפי מיליונים, בפי עשרות מיליונים אנשים, מכל האומות, מכל הגילים ומכל השכבות, נישאו שמות הגבורים באהבה ובהערצה ושמות התליינים - בבוז ובשנאה.

זה כוחה של גבורה נפשית. זה כוחה של אמת. ועלינו ללמוד מפרשה היסטורית זו לקח. עלינו לחזור ולשנן לעצמנו את מה שהורינו במשך שנים: העם הוא אתנו; שוחרי החופש בעולם הרחב הם אתנו. מה שכותב עתונאי מכור: מה שמצווה לכתוב "מנהיג" קטן-רוח - איננו דעת העם. לעם הרגשה אינסטינקטיבית, כי המלחמה המתנהלת על ידינו, היא מלחמה לעצם קיומו ועתידו: לעם הכרה פנימית, כי בלי מלחמה יסגור עלינו צר ואוייב ויהפכנו למס עובד ולאבק אדם; נפשו של העם קשורה בנפש בניו הלוחמים, הכותבים בדם לבם פרקי גבורה בתולדותיו. אין לעם הזדמנויות רבות לגלות את זהותו עם בניו הלוחמים, כי אלמונים המה ומלחמתם מלחמת מחתרת היא. אך כאשר הזדמנות כזו ניתנת לו - כפי שזה אירע בימי עכו וירושלים - פורצת בגל אדיר אהבת ההמונים אל צבא השחרור ושום הסתה ושום "תעמולה" אין בכוחן לעצור בעדה.

נזכור, איפוא: אין להיות מושפע מכמות החומר המסית, המופץ על-ידי העריקים פושטי הרגל. האמת שלנו חזקה מרבבות "כרוזי המאבק" שלהם, היא תצא תמיד לאור; היא תנצח, כפי שיצאה לאור ונצחה בזרם אדיר של התעוררות המונית בימי עכו וירושלים.

ב. תגובה והתגובה

לא עברו ארבעים ושמונה שעות אחרי ביצוע הפשע של רציחת שבויינו בידי האוייב, והמעמד יצא לשלם לתליינים כגמולם. בשורת התקפות הפלנו באוייב - לפי הודעותיו הוא - שמונה חללים ועשרות פצועים. לא כל ההתקפות הוכתרו בהצלחה, ביחוד לא הושגה עד הרגע של כתיבת שורות אלו המטרה העיקרית של פעולות-התגובה, והיא: לקחת בשבי את קציני האויב וחייליו ולהוציאם להורג באותו אופן עצמו, שבו הוצאו להורג שבויי המעמד. זוהי התגובה (בה' הידיעה) על פשע התליות. אך היא תבוא. זוהי רק שאלה של זמן. קצינים וחיילים בריטיים ייתלו על עצי הארץ. המעמד רגיל לקיים את מה שהוא מבטיח.

ג. המצב המדיני

אין ספק, שקריאת המושב המיוחד של ארגון האומות המאוחדות לדיון בשאלת ארץ-ישראל באה כתוצאה של הגברת מלחמתנו, מיד לאחר שהמשעבד הכריז, כי הוא מפנה את "כל השאלה" לארגון האומות המאוחדות. בלעדי המלחמה, לא היה נזקק האויב לא למושב מיוחד ואף לא למושב מן המנין של המוסד הבין-לאומי; בלעדי המלחמה היה האויב מגשים את תכנית החיסול שלו, ברשמו לפניו את מחאות הבכי של המוסדות היהודיים ואת צעקותיהם ההיסטריות: "לא נשלים".

אבל על עצם הדיונים בארגון האומות המאוחדות יש לשפוט לפי המציאות. והמציאות אומרת, אף ערב הדיונים הללו, כי לא יהיה להם ערך מכריע. החוקה של ארגון האומות המאוחדות, התקדימים שכבר נוצרו (ביחס עם אלבניה ודרום-אפריקה) וכן ההכרזות הבריטיות ההולכות ונישנות - כל אלה מלמדים, כי אין לצפות לדברים ממשיים רבים מן הויכוחים הבין-לאומיים שיתנהלו שם במשך השנה. ארגון האומות המאוחדות איננו, כמובן - כפי שרוצים להציגו אנשי המליצה המטעה - ארגון על-ממשלתי, שכוחו עמו להחליט ולהטיל את מרותו על המדינות, חברות הארגון. ארגון האומות המאוחדות הוא, כמו שהיה קודמו, חבר הלאומים בג'ניבה, מקום פגישה ובמת תעמולה לגורמים הפוליטיים השונים הקשורים קשר של אינטרסים או המנוגדים ניגוד של אינטרסים.

אך נעקוב אחרי הדיונים בניו-יורק - ביחוד במושב הבא, בסתיו - משום שמהם אפשר יהיה ללמוד במישרין על יחסם של הגושים השונים לשאיפות עמנו.

מאידך, עלינו לזכור, כי שוב נעמוד בפני מגמת האויב להציג, הפעם בפני פורום בין-לאומי רחב, את בעיית ארצנו כסכסוך שאינו ניתן לישוב בין עברים לערבים. הוא ייעזר בכך על-ידי המש משלחות ערביות, המורכבות מסוכנים או וואסאלים בריטיים; הוא כבר נעזר בכך על-ידי המוסדות הרשמיים, הקוראים, מצד אחד, תגר על המלחמה במשעבד בארץ, ומצד שני, מוסיפים, מתוך עוורון ושיגרא, להתפלמס בצורה בלתי אחראית ביותר עם הצעה של ממשלה ערבית, זו או אחרת, במקום לדרוש את ביטול השלטון הבריטי, הוצאת צבא הכבוש ומסירת השלטון על הארץ לידי ממשלה עברית.

רק המלחמה - המלחמה הישירה והמוגברת נגד המשעבד-היא שתסכל מזימתו ותדגים, ביתר שאת, את אשר המעמד הסביר בתזכירו למשלחות השונות - פרט למשלחות הבריטית ועושי רצונה - אל מושב ארגון האומות המאוחדות, והוא: כי לא סכסוך "בין-עדתי" לפנינו, כי אם מלחמה היסטורית בין אומה החוזרת לארצה, כדי לחיות בה כאומה חפשית ועצמאית, לבין מעצמה נכרית שהתייצבה בדרכה של אומה זו וגזלה ממנה את ארצה בכחש ובכוח הזרוע.

נתכונן, איפוא, לקיץ "חם", לקיץ של מלחמה מוגברת, שתדרוש מאת כל אחד ואחת מאתנו גלוי מלא של התכונות המיוחדות של משפחתנו הלוחמת: מחשבה יוצרת, עצבי ברזל מול מבחנים קשים, מאמץ ללא-ליאות, ומסירות ללא גבול וללא תנאי.

[1] פנימי - לידיעתם של מפקדי האצ"ל וחייליו בלבד.