סקירה מדינית

מצב המלחמה בין ישראל למצרים

ביום ו', לפני חמישה שבועות, היתה דאגה עמוקה בלב. למדנו שהממשלה הסמיכה את ד"ר קיסינג'ר להודיע לשליט מצרים, כי ישראל מוכנה לנטוש את שדות הנפט באבו-רודס ואת מעברי המגן בג'ידי והמיתלה תמורה תמליל שראש הממשלה, בדיעבד, אישר כי הוא היה מבחינת ערכו קרוב לאפס. מצרים היתה מוכנה להודיע כי בתקופת קיומו של ההסכם לא יהיה שמוש בכח וההסכם הזה, במקומו יבוא הסכם אחר, לא שלום. לאחר שהסכם זה לא יצא לפועל נודע, כי תקופת קיומו של אותו הסכם לא היתה עולה על מספר חודשים ולאחר בצוע הנסיגה כפי שהוסכמה על דעת הממשלה, היינו נדרשים לבצע נסיגות נוספות בסיני, ברמת הגולן ובחזית המזרחית, מדינתנו עמדה על סף סכנה חמורה. אנו הוכחנו במסמך היסטורי, כי אותו תמליל יורד בהרבה מההתחייבויות שהמצרים קבלו על עצמם בהסכם דו-צדדי עם ישראל ב-14.2.49, בהסכם שביתת הנשק באי רודוס. מתוך הסעיפים המרובים אקרא את הדברים הבאים: "שום גורם של כוחות צבאיים או כמו-צבאיים של צד כל שהוא, לרבות הכוחות הבלתי סדירים, לא יבצע פעולת מלחמה או איבה כל שהיא נגד הכוחות הצבאיים של הצד השני או נגד האוכלוסיה של הצד השני בשטח הנמצא בפיקוחו של אותו צד" לא תיתכן התחייבות יותר מרחיקת לכת לאי שמוש בכח מכפי שנאמר בסעיף זה.

מאז ההסכם היו 4 מלחמות כוללות ולמעשה לא נפסקה שפיכות הדמים אפילו לשבוע אחד, אחר חתימת אותו הסכם הודיעה מצרים, כפי שהודיעו מדינות ערב אחרות, שהן נמצאות במצב מלחמה עם ישראל. מצב מלחמה זה הוא המפתח לכל בעיותינו. אני רוצה לשוב ולציין כי עלינו להשתמש בעברית פשוטה במילים "מצב מלחמה" כיוון שהיו נסיונות להכניס למילון המדיני במזרח התיכון את המושג "אי לוחמה" שהתרגום שלו לאנגלית הוא "נון בליג'רנס", ואין איש בעולם המבין מה ההבדל בין זה לבין "אי שמוש בכח". אבל ברור מאד הוא המושג "מצב מלחמה", ביחוד כשהמצרים מתרגמים אותו לשפת המציאות. אחת ההוכחות החשובות לכך היא תעלת סואץ.

יש לתבוע שיט ישראלי בתעלת סואץ

ישנה אמנת קושטא, אמנה בינ"ל משנת 1888, הקובעת כי בעתות שלום כבעתות מלחמה אניות הנושאות כל דגל תותרנה לעבור בתעלת סואץ שהוכרזה כנתיב מים מבונאם. אף על פי כן לא התירה מצרים לאניות הנושאות דגל ישראל לעבור בתעלה. כפי שסאדאת הודיע ב-5.6.75, לא נמצא עדיין איש, לא בממשלת ישראל ולא בממשלה אחרת, וכמובן שזה קשור אחד בשני, אשר יטען כי יש לאפשר, עם פתיחת התעלה, לאניות הנושאות דגל ישראל לעבור. המדובר הוא במעבר של מטענים. על כך התחייב סאדאת בפני ד"ר קיסינג'ר במפורש בהסכם ההפרדה. עדיין יש סימן שאלה אם המצרים ירשו להעביר מטענים לישראל ומישראל באניות הנושאות דגלים אחרים. עצם העובדה שאניה הנושאת דגל שלנו לא תוכל לעבור בתעלה יש בה פגיעה חמורה באמנת קושטא הקובעת במפורש שכל אניה הנושאת כל דגל, בעתות שלום ומלחמה, רשאית לעבור בתעלת סואץ.

ממשלת ישראל לא השמיעה את קולה על עניין זה. אין איפה להתפלא ששום ממשלה אחרת בעולם לא השמיעה אפילו מילה אחת כלפי השבירה של אמנת קושטא וכלפי האפליה המיוחדת לגבי מדינת היהודים. לכן, אנו היום נשמיע תביעה זו, לקראת ה-5 ביוני, שיותר מעבר אניות הנושאות דגל ישראל בתעלת סואץ כמו שיותר מעברן של אניות הנושאות דגלים אחרים. יש לתבוע ממדינות הים שהן תשמענה את קולן בייחוד ארה"ב אשר נשיאה הודיע, לפני 10 ימים שהוא, יתייצב לצידן של מדינות העומדות על הגנתן והן בעלות בריתה של ארה"ב וכזכור אמר נשיא ארה"ב כי ישראל היא בעלת ברית.

תהיה התוצאה של מחאות אלה אשר תהיה בשום פנים אסור לעבור לסדר היום על הניסיון לחסום את תעלת סואץ בפני אניות הנושאות את דגל ישראל. ישראל צריכה להשמיע את התביעה לא רק לגבי מטענים אלא גם לגבי אניותיה. אבל, כפי שהסברתי המפתח גם לענין זה הוא מצב המלחמה.

אם יש מצב מלחמה מוכרז ונמשך אפשר תמיד להפעילו; ממצב מלחמה קיים אפשר תמיד לעבור למלחמה פעילה, סאדאת הודיע לנו בשיחות, שהתנהלו בתווכו של ד"ר קיסינג'ר, שמצב המלחמה ישאר בתקפו גם לאחר הנסיגה שישראל היתה מוכנה לבצע. הוא סרב להכריז על סיום מצב המלחמה. הוא הודיע במפורש, בדרך השלילה כי מאחר שמצב המלחמה לא יבוטל, הוא בתוקפו. ובמצב מלחמה זה, עם כל ההודעות הנוספות, היתה ישראל מוכנה, חלילה, לנטוש את שדות הנפט באבו-רודס ואת מעברי המגן לצה"ל ולמדינת ישראל. מכאן הדאגה שהיתה בלב באותו יום ו' לפני חמישה שבועות.

ישראל מלוכדת דוחה את דרישות מצרים

הדיון על נושא זה היה מהרציניים ביותר ואני יכול לאמר כי התנגדות למהלך זה לא היינו בודדים. גם חברי מפלגתו של ראש הממשלה הביעו התנגדות או ספקות; תומכים של הקואליציה הביעו הסתייגות אם לגבי התביעה כולה או חלקה. עזבנו את הדיון בלב כבד. בדרך לתל-אביב פגשנו את השיירה שהביאה את ד"ר קיסינג'ר לירושלים. השעה היתה רבע לאחת בערך בין שתים וחצי לשלוש, טלפן אלי ראש הממשלה והודיע לי שד"ר קיסינג'ר הביא בשמו של סאדאת תביעות הרבה יותר מרחיקות לכת הן לגבי המעברים והן לגבי אבו-רודס. הוא הואיל להודיעני כי אנו לא נקבל את התביעות המצריות והוא עומד למסור על כך לד"ר קיסינג'ר. הוא זימן ישיבת ממשלה והוא משוכנע שהממשלה תאשר את עמדתו. בשיחה ההיא הודעתי לראש הממשלה שאם זו תהיה עמדתה של הממשלה, נעמוד על ענין זה כולנו יחד. למחרת התקיימה שיחה בין מר רבין לבין משלחת של כל חטיבות הליכוד. היתה שיחה רצינית ממושכת וסוכם שזוהי עמדת הממשלה; אם כך, נעמוד כולנו יחד בענין זה. קיימנו את הבטחתנו בכנסת ועשינו מאמץ רציני כדי לביא להחלטה משותפת, זה לא היה קל, בעיקר בגלל עמדתה של מפ"ם. הוחלט על דעת הרוב המכריע בכנסת, כי ישראל איננה מקבלת את אותן דרישות מצריות האומרות שתוך מצב המלחמה יש לבצע את הנסיגות שהיו צריכות להיות יותר עמוקות לפי התביעה של קהיר. אנו נוסיף לקיים את העמדה המשותפת הזו, כל עוד היא תהיה בתוקפה; אנו מקוים שהיא תהיה בתוקפה. ראש הממשלה הודיעני ביום ה' שעבר שהוא לא צופה שום שינוי בענין זה בעמדת הממשלה. ושוב יכולתי להודיע לו כי בענין זה נעמוד כולנו יחד. עד כאן הבאתי עובדות מהעבר הקרוב.

השאלה הגדולה העומדת לפנינו היא מה לעשות בעתיד? ואני עובד לניתוח האפשרויות והצרכים לגבי העתיד הקרוב.

אין להשתמש בביטוי "ישות פלשתינאית"

עלינו לקבוע בפני עצמנו והציבור שיש יסוד להניח כי בקיץ הזה תעמוד מדינת היהודים בפני תביעה של אוייבים, הנתמכת ע"י אחרים, כי ישראל תבצע נסיגה מוחלטת לקוי ה-4 ביוני 67 ותאפשר הקמת מדינה עראפתית ביהודה, שומרון ועזה הקשורות ע"י פרוזדור. אני חוזר ואומר, התביעה הזו עלולה לעמוד עלך סדר היום במשך הקיץ 1975. כדי לדחות אותה כדי לצאת למרחב דרושה, לפי הכרתנו, מיתקפת נגד-הסברתית שתיעשה בהתמדה וללא דיחוי. כדי שהיא תיעשה, יש לדעת את יסודותיה. לכן עלינו לקבוע מה אסור לאמר.

אני פונה לשר החוץ, אשר התמיד גם בבקורו האחרון בארה"ב להשתמש בביטוי "ישות פלשתינאית" והוסיף כי איננו צופה אפשרות של שלום בלי פתרון הבעיה הזאת. אני מבקש לאמר לכולם, שרים, חברי כנסת, עתונאים, שאם אנו, היהודים, נקבל את עצם המושג של ישות פלשתינאית אנו, ראשית, מזדהים עם שקר אנטי-הסטורי, ושנית, אנו במו ידינו כורתים את הענף עליו אנו יושבים. אם אנו מכירים במושג הנכרי, המנכר והמסולף הזה, איש לא יקבל את טיעוננו, כי אנו, היהודים, נקבע היכן מתחילה והיכן נגמרת ישות זו. אם אנו מכירים בה, יאמרו לנו כל העמים: אם כך יש עם והוא יקבע היכן מתחילה והיכן מסתיימת הגדרתו. ומאחר שבראבאט נקבע מי מיצג את הישות הפלשתינאית ומאחר שיש יחידים וגם ממשלות, מלבד הערב יותר, התומכים בהחלטות רבאט ביחס לייצוג של הישות הפלשתינאית האומרת שארגונו של עראפת הוא הנציג המוסמך היחידי של אותה ישות, אז יש לדעת, כי תביעת אותם נציגים של הישות הפלשתינאית היא ויתור על מדינת היהודים. אבל אני משער שסאדאת ואסד יסכימו להגיע לכך בשלבים. השלב הראשון הוא הקמת מדינה עראפתית, ואם אז יטענו נציגי ישראל, שלכך איננו יכולים להסכים, מי ישמע לטיעון זה? יאמרו לנו: האם אתם תקבעו היכן תהיה אותה ישות פלשתינאית? אתם הכרתם בה ונציגיה הם שיקבעו איך היא תתבטא ובשלב זה הם רוצים את הישות הפלשתינאית ביהודה, שומרון ועזה.

בשלב שני יכולה לבוא תביעה על יסוד החלטת האו"ם ב-47. עדיין לא הובהרו "הזכויות הלגיטימיות של הפלשתינאים" מה הן ושוב, לאחר שהיהודים הכירו בעצם המושג הזה ימצאו שכך הכירו במצב מורכב ומסוכן מאד. המשך הלחץ ידוע. על כך כתבה ברברה טוכמן החוקרת וההסטוריונית הדגולה לפני זמן קצר: "למסור את סיני למצרים, רמת הגולן לסורים, ירושלים לפייסל, יהודה שומרון ועזה לעראפת ואחר כך – היא שואלת בסרקזם למה לא לוותר על הרבונות ולהשתלב המדינה החילונית והדימוקרטית שלו".

הזכות לארץ ישראל והזכות לבטחון

עכשו מה נאמר לחיוב? עלינו לאמר: ארץ ישראל בזכות שייכת לעם היהודי. בארץ ישראל יש רוב יהודי, מעוט ערבי, לאום ערבי שאנו מכירים בו וללאום זה ניתן אוטונומיה תרבותית, אופציה חופשית ביחס לאזרחות, פתרון של בעית הפליטים, שווי זכויות מלא. אנו עומדים על יסוד של אמת הסטורית שבשום פנים ואופן אינה ניתנת לערעור. אחרי טיעון זה, עלינו להסביר שלצד אותה מדינה יהודית קטנה ישנן 20 מדינות ערביות המשתרעות על שטח של 13 מיליון קמ"ר, זוהי אחת האימפריות הגדולות בתולדות אנוש. אם עם ערבי זה רוצה מדינה ערבית מספר 21 בשטח של ארץ ישראל המערבית, בשלב ראשון, באומרו במפורש שאין זה אלא שלב אחד, הוא כבר ע"י תביעה זו מוכיח שהוא רוצה להביא לידי הריסת המדינה היהודית. כי מאותו שטח עליו מדברים, בשלב ראשון אפשר להגיע באש ארטילרית לכל עיר ואם בישראל, תרתי משמע. אני מדבר קודם כל על ירושלים הבירה ועל המגלופוליס הכולל את תל-אביב, רמת-גן, בני-ברק, פתח-תקוה, חולון, בת-ים, שכל תותח מודרני, גם סובייטי גם מערבי, יכול להגיע אליו. מרכז זה שהוא המאוכלס ביותר, רחבו לא יעלה על 35-15 ק"מ והתותח המודרני יכול להגיע לטוח של 42-35 ק"מ. ואם ישאלו ומה על הטילים? ההבדל הוא מכריע. בידי שני הצדדים יש מספר של טילים שהם בבחינת פצצות והכוונה היא שאף אחד לא ישתמש בהם. אבל ארטילריה, זו שאלה לגמרי אחרת. יש כבר אלפי תותחים בידי אוייבנו ויש הצעה גלויה מצד סוריה למדינה העראפתית לאיחוד בניהן ואם התשובה תהיה חיובית, פירוש הדבר שאם קמה מדינה כזו הרי כל הארטילריה הסובייטית שנמסרה לסורים מתקרבת לכל עיר ואם בישראל. הם יוצבו בשני צידי ירושלים והוא הדין לגבי המגלופוליס כפי שתיארתי לרבות רחובות, ראשון לציון ועוד. נסביר עמדה זו וכל אדם בעל רצון טוב יבין את טעוננו לאמר: ארץ ישראל המערבית אינה ניתנת לחלוקה. באמריקה השתמשתי בביטוי The Land of Israel is unpartitionable ארץ ישראל אינה ניתנת לחלוקה לא מבחינת הזכות, ולא מבחינת הבטחון; הרגשתי שכל הבעיה שלנו מקבלת פרספקטיבה אחרת. אלה יסודות ההסברה החיוביים והיום אני יכול להודיע לכם, על סמך ניסיון כפול כי מתברר שיסודות אלה של ההסרה הלאומית שלנו יתקבלו במידה רבה על דעת הקהל הנאורה. את הניסיון הראשון רכשתי בארה"ב. הוזמנתי לתכנית הטלויזיה "פגוש את העתונות". ראש הממשלה אמר לי שצופים בטלויזיה בתכנית הזאת בין 40-30 מיליון איש, ולא אסתיר שהיתה לי הרגשת אחריות רבה מאד בלכתי לאותו חדר עינויים שנקרא אולפן. בליבי נשאתי תפילה של שליח ציבור: שהשם יצליח דרכי ושלא יבושו בי שולחי.

מה התברר? קודם כל היהודים בארה"ב קבלו את ההסברה הזו בהבנה ואהדה ובברכה. מחוץ ליהודים יש לי בשורה חשובה. לא-יהודים, נוצרים, במכתבים ובטלפונים הביעו, מכל קצות הארץ. האדירה הזאת, הבנה שכזאת היא ההסברה הישראלית. קבלתי מכתב מסטודנט יהודי הנמצא באוניברסיטה קטנה במרכז ארה"ב שמספר היהודים בה מועט. הוא מספר לי במכתבו שבפעם הראשונה בדברו עם נוצרים, אחר ההסברה הזו, הם אמרו: עכשו אנו מבינים, זו ארץ ישראל, זו הארץ שניתנה ע"י השם לעם היהודי.

בנוסף על כך, מבחנה מדינית, הפתרון הוא במו"מ ישיר על חוזה שלום ובאין חוזה שלום אין משנים את המצב הקיים. גם זה הובן היטב, במצב מלחמה שום עם לא יעזוב עמדות מגן. כל הכללים המדיניים האלה הובנו היטב. לכן, נתמיד בהסברה זו. אבל אין טעם להסתיר שיש לנו קשיים עם המימשל האמריקני. אם "הערכה מחדש" פירושה סרוב לחתום על חוזים חדשים לאסקפת כלים חיוניים להגנתה של ישראל פירוש הדבר שיש לחץ על ישראל להכנע. ואסור להכנע כי בנפשה הוא; ואת זה צריך לאמר במפורש.

להפעיל את ידידי ישראל בארצות הברית

אנו נשים לב לעובדה שבעצם הימים האלה גוברים איומי הערבים לפתוח במלחמה, אין זה מקרה. עכשיו כבר ברור שכל הניסיונות להפריד בין מצרים וסוריה, שוא הם. אם אמריקה תתמיד בעמדתה – שאין, לתקופה בלתי מוגדרת, לספק לישראל פריטים חיוניים להגנתה הלאומית – עמדה זו עלולה לסכן את השלום כפי שהוא קיים היום במזרח התיכון ולקרב את פרוץ פעולות האיבה. בתנאים כאלה עלולים סאדאת ואסד לעשות חישוב מוטעה שאמריקה נקרעה מעל ישראל ולישראל יהיה חוסר פריטים חשובים להגנתה ולכן אפשר לפתוח במלחמה. אך אם נקבל את הפריטים החיוניים אם האוייב ידע שאנו מוכנים, אין מלחמה בלתי נמנעת. אבל למען שהמלחמה תימנע בעתיד הנראה לעין, דרושה לנו אספקה מתמדת של כלים להגנתנו.

המאורעות במזרח הרחוק על רקע זה הבליטו את צדקת תביעתנו. עלינו לאמר פה, בכנסת, בארה"ב ובאירופה, כי התקדמותו של הקומוניזם הוא סכנה למדינת ישראל יותר מאשר לכל מדינה דמוקרטית אחרת. הקומוניזם מתקדם תחת מה שנקרא דיטאנט. ומי שהשתעשע במחשה שהדיטאנט יביא לבלימתו של הקומוניזם, יראה שקרה בדיוק אחרת. הוא כבש את קמבודיה ואת סייגון וכבר שליטה של קוריאה הצפונית מודיע שלא יסבול קיומה של קוריאה הדרומית. יש גם דאגה רבה למה שקורה בפורטוגל, כל זה עלול להביא לשינוי ביחסי הכוחות בין העולם הטוטליטרי והעולם הדמוקרטי.

מעולם לא בקשנו שחיילים אמריקאים יבואו להגן עלינו. אנו יכולים להגן על עצמנו. ההבדל הוא גם מעשי וגם מוסרי בין המאורעות במזרח התיכון לבין אלה שהתרחשו במזרח הרחוק, זהו הבדל בולט. חזיתי בטלויזיה בטנקים אמריקאים, נגמ"שים וג'יפים אמריקאים חדשים הנמצאים בידי הקומוניסטים, איזה מראה עצוב. ציוד במיליארד דולר נפל, בשבועיים, לידי הקומוניסטים,. יכולתי לאמר: לצבא ישראל יש דוויזיה שלימה המצויידת בטנקים סובייטים חדשים שבריה"מ "סיפקה" לנו ע"י סוריה ומצרים. אנו יכולים בעצמנו להגן על עצמנו. אבל כלים דרושים לנו. מאחורי אוייבינו כל הכח האדיר של האימפריה הסובייטית, גם צרפת חתמה הסכמי נשק עם לוב ומצרים וגם ארה"ב מספקת נשק לחמש מדינות ערביות. נוכח עובדות כאלה הרי זוהי בעיה של הגינות אנודית פשוטה לתת מספר כלים, לא גדול יחסית, לאומה שיודעת להגן על עצמה. ההגינות האנושית זה גורם חשוב ואפשר למצוא אותה בדעת הקהל. נקודה שניה היא שותפות אינטרסים שיש לארה"ב עם ישראל כוון שלולא ישראל היה הקומוניזם משתלט על המזרח התיכון. וכמו שאמר פורד: ישראל היא בעלת ברית, אם כן יתיצב נא לימינה של מדינת ישראל ויעזור לה לשמור על בטחונה בכוון זה צריך לפעול ללא דיחוי. הצעתנו היא לא להמתין עד גמר תקופת ההערכה מחדש. כי הרי בשפה, שאיננה מוליכה שולל פירושה בינתיים להפסיק את אספקת הכלים החדשים לישראל. צריך להפעיל את יהדות אמריקה ואת הידידים שאינם יהודים ואנו מציעים להם: תציפו את ממשלת ארה"ב במכתבים, מברקים, פניות התובעות: הבו אמצעי מגן למדינת ישראל הנאמנה. זה חיובי, לא צריך להשתמש בדברי שלילה, להיפך, יש להשמיע דברים חיוביים, מתברר שדעת הקהל בארה"ב הוא גורם חשוב ומכריע. הפניה צריכה להיות בראש ובראשונה לנשיא, אחר כך לשני בתי הקונגרס. בארה"ב יש התפתחות קונסטיטוציונית מסויימת שעלינו להתבונן בה. שם, כידוע, יש הפרדה בין הזרוע המבצעת לבין הזרוע המחוקקת אך לאט לאט, בלי שינוי בכתב, בלי תקון מספר זה או אחר, חל שינוי קונסטיטוציוני בארה"ב. הקונגרס החליט למעשה להקים מעין משטר פרלמנטרי. בימים עברו הקונגרס היה מפקח על הרשות המבצעת, היו לו לשם כך כלים. אחרי ווטרגייט ואחרי המאורעות בדרום מזרח אסיה אין הקונגרס מסתפק עוד בכלים אלה. הוא מתערב במדיניות במפורש ובמישרין. לעת עתה אלה דמדומים, אין לאמר שהמשטר הנשיאותי בארה"ב הוחלף במשטר פרלמנטרי, זה מעבר בלתי נראה לעין מבחינת הפעולה של הרשות המחוקקת בשטח הבטחוני והמדיני לגבי הרשות המבצעת.

יש אמנם מספר אנשי קונגרס ששינו את דעתם והם תומכים "בישות הפלשתינאית". הרוב המכריע בשני בתי הקונגרס הוא אתנו ובעיקר לגבי אספקת נשק מגן, בלי לסכן אף חייל אמריקאי אחד. משום כך צריך לפנות לנשיא וגם לשני בתי הקונגרס, הדבר הזה ברור לכל אמריקאי, הוא טבוע בחוקה של ארה"ב ובנפשו של כל אזרח. ואם קראנו שהמימשל בוושינגטון ינסה להשפיע על דעת הקהל בישראל בכוון כניעה, קל וחומר שאנו יכולים להשפיע על דעת הקהל באמריקה בכוון אחר.

מיתקפת הסברה גם באירופה

מיתקפת-נגד הסברתית צריכה להתנהל קודם כל בארה"ב אבל אין לנטוש את החזית באירופה. גם באירופה יכול לחול מיפנה. בעתון לה-מונד, שאיננו ידידותי במיוחד לישראל, התפרסמה קריאה "אנו מאשימים" ומחברי אותה קריאה מתחילים אותה בתזכורת על אמיל זולה. זה מסמך בלתי רגיל שיש בו בטוי לאומץ לב בלתי משוער של החתומים עליו. הם מאשימים את כל אוייבי ישראל לרבות ממשלת צרפת במילים גלויות לב ואני אביא לידיעתכם שמות מסוימים: בין החותמים רנה קסן, נושא פרס נובל, מישל דרמן לוחם מחתרת, פייר ז'ילבר שגריר צרפת לשעבר בישראל, יונסקו, קסל, וולף, חברי האקדמיה הצרפתית. אביא רק משפט אחד וממנו נלמד כולנו איזו שעת כושר יש לנו להחדיר את הסברת ישראל על פי הצעותינו. "הציונות היא תנועת שחרור לאומית. היא תנועת שחרור בארץ היהודים שהיא ארץ ישראל. הארץ אשר היתה תחת שליטתם של הפרסים, היונים, הרומאים, הערבים, הטורקים והאנגלים לאורך כל ההסטוריה לא היתה אלא שלימות לאומית בשביל העם היהודי".

גילויי השחיתות והשוחד

סקירתי מוקדשת לבעיות מדיניות ובטחוניות אבל בימים אלה אי אפשר להביא דברים בפני המרכז של תנועה מדינית גדולה מבלי לאמר משהו על הגילויים האחרונים של שחיתות ושוחד במשרדי הממשלה. אנו קוראים על גילויים אלה כל יום והם מבחינת בשורת איוב לכל אזרח בארץ ולכל יהודי באשר הוא שם. אויה לנו אם הגענו לכך שהתרמיות היו בשטח הבטחון, שנמצאו אנשים אשר בעד בצע כסף היו מוכנים לסכן את חיילינו. זו אחת התופעות הנוראות ביותר בישראל. יש יסוד להניח שהליכוד, יוסיף לתבוע להקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית. הכנסת מפקחת על הממשלה, הרוב בכנסת הפך את סעיף 22 הקובע אפשרות להקמת ועדת חקירה מיוחדת, לאות מתה. אנו מדי פעם מוציאים סעיף זה מהנרתיק ודורשים ועדת חקירה פרלמנטרית. אבל מעולם לא היתה דרישה להקים ועדה כזו, צודקת מבחינה ציבורית, למען עקירת השחיתות, למען הבטחת עתידו של העם, כפי שהיא צודקת לגבי סוגיה זו.

אנו הולכים לקראת ימים לא קלים. יתכנו מבחנים רציניים, אנו נישא את האמת, לא נסתיר את המציאות, אנו נוסיף לפעול על פי דרכנו, נעודד את רוח העם. אם נעמוד על צדקתנו, אם נסביר אותה כהלכה, אם לא יהיה פיק ברכים ואם יופעל שכלנו, בעזרת השם נוכל. זוהי גם שעת כורח וגם שעת כושר לפעולה לאומית גדולה בארץ ובתפוצות הגולה.