ספר כזב והשמצה זדונית
סילופים בספר "תולדות ההגנה"
ט' טבת תשכ"ד 25.12.62
היו"ר ט. סנהדראי:
אנו עוברים להצעות לסדר-היום. ראשונה הצעה לסדר היום של חבר-הכנסת בגין: ספר תולדות ההגנה המוצא ומופץ מטעם משרד הביטחון.
מנחם בגין (תנועת החירות):
גברתי היושבת-ראש. בשנות השלושים השרה סטאלין ספר על תולדות המפלגה הקומוניסטית והמהפכה בברית-המועצות. מתוך התבוננות אישית, הריני יכול להעיד, כי מאז ועד 1953 או 1954 למדו את הספר הזה קצינים וחיילים, פרופסורים וסטודנטים, מורים ותלמידים. כיום, עם של 200 מיליון נפש מתבייש בחיבור ההוא. אך מאז נתפרסם "הקורס הקצר" הנודע, ספק אם במדינה כל-שהיא, מטעם ממשלה המנהלת את ענייניה על חשבון מסי אזרחיה, התפרסם כתב כה כוזב, כה משמיץ, כה זייפני, כה זדוני, כקורס הקצר על זאב ז'בוטינסקי והצה"ר, על הארגון הצבאי הלאומי ודוד רזיאל, על שלמה בן-יוסף והעלאתו לגרדום, שהוא חלק מן הספר המתקרא "תולדות ההגנה", המוצא מטעם משרד הביטחון והמופץ על-ידו.
הייתי מבקש לשאול את כל הכנסת, ללא הבדל סיעה והשקפה: האם באיזו מדינה, חופשית ודמוקרטית, נוצר תקדים, שממשלה תכתוב היסטוריה רשמית ובה תשמיץ את יריביה המדיניים, בעבר ובהווה, את המתים והחיים? לא פעם אחת בלבד נאמר: אל תעלו עניינים של העבר בכנסת. ההיסטוריה תקבע. שפיר. אבל מי-יקבע את ההיסטוריה? הממשלה? הקואליציה? מפא"י? יושב-ראש הסוכנות היהודית לשעבר, עם יומניו האישיים, המקוריים או המתוקנים, רוויי האמת, נטולי הנטיה? דוקטור ישראל בר, ההיסטוריון הרשמי של משרד הביטחון? שר הביטחון לשעבר? משרד הביטחון?
בפרקים, שהזכרתי אותם, אין מתום. כולם השמצה זדונית על ציבור גדול בישראל, שנשא את דגל הממלכתיות העברית, בימים, בהם מנהיגים ציוניים רשמיים התכחשו בגלוי ובפרהסיה לעצם הרעיון של מדינה יהודית בימינו; של לוחמים וגיבורים וקדושים אשר סללי את הדרך לפני האומה כולה. אין בהם מתום. אבל היום, גברתי היושבת-ראש, לא אביא אלא מעט מזעיר של המובאות, כדי להדגים מה נעשה במדינתנו, מה מרשים לעצמם אלה המשרים את החיבור הזה בישראל. על זאב ז'בוטינסקי. "בימים ההם, בשנים האחרונות לחייו, הייתה מנהיגותו הפוליטית נוטה לשקוע. שעה שהמתיחות הפוליטית בעולם הלכה וגברה וצרות היהודים עלו למעלה ראש, המשיך הוא להרעיש את תנועתו בתכניות ערטילאיות. . . ". אלה הם דברי השמצה שמקורם בורות.
חברי הכנסת. אנחנו, שזכינו לצקת מים על ידיו של זאב ז'בוטינסקי, לשמוע תורה מפיו וללוות אותו במסעותיו, בשנות השלושים, בשנים האחרונות לחייו, זוכרים אותו, כמי שהגיע לשיא ראיית המציאות והנולד. הוא הזהיר מפני השואה. הוא לא נח ולא שקט אפילו יום אחד, כדי להציל את מיליוני היהודים של אירופה, להם אמר: אתם נמצאים על הר געש. הוא דרש את פינוים בעוד מועד, בטרם יעלת הכורת עליהם. הוא לחם על הקמת המדינה היהודית שתציל ותגאל אותם. הוא עמד בראש תנועת ההעפלה האדירה, שבזכותה ניצלו, רבבות יהודים מתאי הגזים. הוא חיבר והדריך נוער לרבבותיו למלחמה למען תקומת ישראל, הוא נתן את הצו להפסיק את ההבלגה האומללה מול רצח ושפיכות-דמים במשך קרוב לשנתיים, ועל-פי צו זה יצא נוער עברי, בפעם הראשונה, עם נשק בידו להשיב מלחמה שערה על הקמים עלינו לכלותינו.
כך אנו זוכרים את מורנו ורבנו. דעתכם אחרת? אבל מדוע צריכים ילדינו וחיילינו ללמוד, בשם מדינת ישראל, מפי צבא ישראל, בו כל בנינו משרתים, מפי משרד הביטחון המקויים על-ידי כל האזרחים מדוע צריכים הם ללמוד, בהיסטוריה רשמית, כי בשנים המכריעות והגורליות ההן - איך כתוב: "נטתה מנהיגותו לשקוע" ? איך כתוב עוד? - המשיך הוא להרעיש את תנועתו בתכניות ערטילאיות. . . ". תכניות כאלו, אין לדעת בשביל מי הן היו ערטילאיות אז. למשל: מדינה יהודית בימינו; צבא עברי; פינוי היהודים מאירופה המרכזית והמזרחית.
ב- 14 בנובמבר 1937 יצאו חיילי הארגון הצבאי הלאומי להשיב מלחמה שערה ובראשם מפקדו הראשי דוד רזיאל. על המעשה הזה, המשמש מפנה בתולדות דורנו, משיצאנו להתקפת-נגד, ולא הסתפקנו עוד בהתגוננות מקומית, כתוב בספר: "מעשה נקמה ממדרגה ירודה ביותר". אלה הם דברי השמצה שמקורם - הצביעות.
לאור כל מה שהתרחש מאז, הרוצים אתם, יריבינו הנכבדים, דיון על מה שעשה הארגון המוכר אף בימים ההם, אך במיוחד מחודש דצמבר 1947 ועד 15 במאי 1948 ועד בכלל, וכן במה שעשה צבאנו בפעולות תגמול מסוימות? אם אתם רוצים בדיון זה תקבלו אותו.
דוד הכהן (מפא"י):
אתה כתבת ספר על זה !
מנחם בגין (תנועת החירות):
זהו ההבדל, ידידי ויריבי הכהן. אם אתה תכתוב ספר, לא אביא את מה שכתבת לפני הכנסת. אני מדבר על ספר אשר בשערו כתוב "צבא ההגנה לישראל". בנך משרת בו, בני משרת בו. זה ההבדל.
האין אנו זוכרים את פרדס אבו-לבן? את בית-הקפה בפג'ה? את הפרדס בכפר סירקין? את מלון "סמירמיס"? ועוד ועוד. הרוצים אתם שאגיע עד לקיביה? בשנת 1963, לאחר כל המאורעות ההם, תכתבו על תגובה, על תגמול כלפי אלה שקמו עלינו לכלותנו - "מעשה נקמה ממדרגה ירודה ביותר"?
דוד רזיאל עצמותיו הועלו מארץ בבל וקפריסין לאדמת המולדת. כלום לא ראיתם איך העם, לרבבותיו, יצא לקבל אותו? גם יריבינו חלקו לו כבוד. הן הוא גיבור לאומי במלוא מובן המושג; סולל הדרך בפני האומה; אחד מגדולי חייליה. ואת זכרו תשמיצו, ואת כבודו תשפילו, ותכתבו שהוא עשה "מעשה נקמה ממדרגה ירודה ביותר??
ועל מה חונך איש האצ"ל, גברתי היושבת-ראש, לפי ספר "תולדות ההגנה" ? על מה ? על ההכרה כי "כמות הדם שנשפך היא מבחן יחיד למעש היסטורי ולא חשוב מה טיבו של דם זה". ללמדך: לא חשוב איזה דם יישפך - העיקר - העיקר שדם יישפך. כך חינך דוד רזיאל את חייליו? כך חינך זאב ז'בוטינסקי את תלמידיו? כך תכתבו בהיסטוריה הרשמית, ממנה ילמדו חיילי צבא ישראל והתלמידים בבתי-הספר העבריים?
ועוד: "לא היה בו בזאב ז'בוטינסקי העוז לגנות. . . " - את מי? את שלמה בן-יוסף.
לנגד עיני רוחי עומד זאב ז'בוטינסקי בכינוס העולמי של בית"ר בשנת 1938. ובערב אנחנו מקיימים ישיבת זיכרון מיוחדת לזכרו ולכבודו של עולה הגרדום הראשון בדורנו תחת השלטון הבריטי. וראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי אומר את הדברים הבאים:
"אומרים עליך, שלמה בן-יוסף, כי פעלת בלי פקודה. נכון. אך אם העובדה הזאת צריכה להתפרש לרעתך, הרי אני, ראש בית"ר, בדיעבד אומר לך ומצווה עליך: קום ועשה את אשר עשית".
לשם דברים אלה, אשר זאב ז'בוטינסקי השמיע אותם באוזני הבריטים - והם לא הניחו לו לשוב למולדת - לא דרוש היה עוז; דרוש היה עוז, לפי ההיסטוריסוף הרשמי כדי לגנות את שלמה בן-יוסף. לא הספיק שיושב-ראש הסוכנות היהודית כתב - כפי שמצוטט בספר - כי מעשהו של שלמה בן-יוסף היה "פשע לא רק אנושי אלא גם לאומי". שלמה בן-יוסף צריך היה לעלות לגרדום לא רק בליווי דברי הגינוי וההשמצה שנאמרו עליו עד לרגע האחרון בחייו. וגם אחרי עלייתו לגרדום, אלא גם מגונה על-ידי מורו ורבו. וכל זה צריכים ללמוד בנינו וילדינו.
לאחר שבספר מוסבר כיצד הנציב הבריטי העליון מק-מייכל הניע את מפקד הצבא הבריטי לאשר את פסק-דין המוות שהוצא על שלמה בן-יוסף, כתוב בו על העלאתו לגרדום, לא פחות ולא יותר, כך: "אסור לשכוח את חלקם" - משמע: בתלייתו של שלמה בן-יוסף. "של הקיצונים ברביזיוניסטים שעשו כל מה שאפשר בימים המכריעים ההם כדי להכשיל את מאמצי האחראים בישוב, וביניהם גם חברי תנועתם, להציל את בן-יוסף ממוות". אילו מאמצי הצלה ? הודעה , רשמית, לפיה מעשהו של שלמה בן-יוסף הוא "פשע אנושי לאומי"?
רבותי חברי הכנסת, באמריקה, בימי מלחמת השחרור, היה עולה גרדום אחד ושמו נתן הייל. הוא נתלה על-ידי הבריטים במלחמה, בה נפלו רבבות חיילים, כל ילד בכל בית- ספר אמריקאי לומד, מאז יער היום, מה אמר נתן הייל, איך הוא מת. אבל במדינת ישראל צריכים חייליה, ילדיה ותלמידיה ללמוד, ללמוד מספר היסטוריה רשמי, כי אמנם השלטון הבריטי העלה את שלמה בן-יוסף לגרדום, אבל חלק של האחריות לתלייתו הוא "על הקיצונים ברביזיוניסטים" שעשו כביכול את הכל כדי להכשיל את המאמצים להצילו ממוות.
התיתכן עלילה נוראה מזו? בספר עצמו מודגש, בעמודים אחרים, כי תלייתו של שלמה בן-יוסף הייתה תוצאה של החלטה פוליטית מובהקת גם בלונדון וגם בירושלים. כלום איננו יודעים שפרשה דומה חזרה כעבור עשר שנים, בשנת 1946 ובשנת 1947, כלפי עולי הגרדום הקדושים, שבאו בעקבותיו של שלמה בן-יוסף ? אבל בהיסטוריה הרשמית כתוב אחרת.
ועוד נאמר בספר ההיסטוריה הלזה: "הגרדום והתליה היו להם מעין שאיפה נסתרת עד שלעתים שימירו להם תחליף למטרה עצמה". רבותי, חברי הכנסת, לאן הגענו? בספר ההיסטוריה מטעם צבא ישראל ומשרד הביטחון כתוב, שהיה ציבור לוחם בישראל אשר רק רצה לעלות לגרדום, והתליה באה בשבילו במקום המטרה. לא קדושה. לא גבורה. לא הקרבה עצמית שעילאית ממנה לא הייתה גם בתולדותיהם של עמים אחרים, אף לא בתולדות עמנו, מאז עזרת הרוגי המלכות. סתם שאיפה להיתלות. ובמקום לחנך את הדור ואת הנוער על ערכים כאלה - ערכים! יריבים נכבדים, - אתם מטילים בגיבורים וקדושים את הכזב הזה, את ההשמצה הזאת, את הבוץ הזה, בספר שהוא מפרי עטו של ד"ר ישראל בר או ההיסטוריונים אחרים של משרד הביטחון.
באנו, גברתי היושבת-ראש, לדרוש דיון בבעיה חמורה זו בכנסת. לו היה אדם פרטי כותב כך, היה זה עוול, רשע. ישנן השמצות, אנו קוראים אותך אבל לא היינו מעלים את הבעיה לפני הכנסת. לא כך ביחס לספר הזה, עליו אחראית הממשלה כולה. ודאי שר הביטחון לשעבר הוא שהשרה איתו ביומניו, ולא רק בהם אבל זוהי ממשלת המשך. הממשלה כולה, גם המפלגה הדתית-לאומית, התומכת בה, אחראית לספר הזה. לכן אנחנו תובעים, גברתי היושבת-ראש, דיון בהוצאה מטעם משרד הביטחון "תולדות ההגנה" הנוראים האלה. אנחנו דורשים, כי תופסק ללא דיחוי הפצת כתב-הפלסתר הזה, כתב ההשמצה הזה. אנחנו דורשים שיתוקן המעוות, אם חברי "ההגנה" רוצים לכתוב ספר על ארגונם - יכתבו. על תולדות הארגון הצבאי הלאומי אל תכתבו אתם, אל תכתוב הממשלה, מי שמכם לכתוב היסטוריה? נכון, היו ימים בהם נפרדו דרכינו. איש אינו מכחיש זאת. אתם גיניתם את דרכנו? אנחנו את דרככם גינינו. אתם גאים בדרככם? אנחנו בדרכנו גאים. מי יקבע? הממשלה? הקואליציה? משרד הביטחון? ההיסטוריונים מטעם?
לסיום אזכיר לכנסת, כי בשבועות האחרונים הייתה התערבות מטעם ממשלה מסוימת בקשר עם ספר, ממנו לומדים ילדינו, כוונתי לממשלת פולין, שבפגעה בגלל ספר לימוד אשר בו. כפי שהפולנים הבינו - ישנן פסקאות, מהן אפשר להסיק, כי משיגים על בעלותה החוקית של פולין על שטחי המערב שלה דהיום. הממשלה הבטיחה לתקן את המעוות. אנחנו שמחים על כך. אנחנו משוכנעים, כי בשום ספר לימוד של מדינת ישראל לא צריך ללמד את ילדינו כי אודרנייסה אינו הגבול החוקי של פולין. צריך ללמד אותם, שזהו גבול הקבע, גבול השלום.
אך צאו וראו, גברתי היושבת-ראש וחברי הכנסת, זרים התערבו בגלל ספר שפגע ברגשותיהם. הממשלה התחשבה בהם והבטיחה לתקן את המעוות. ביחס לספר "תולדות ההגנה" המדובר בפגיעה ברגשות עמוקים וקדושים ביותר של ציבור המיוצג על-ידי 140,000 אזרחיות ואזרחים, ובתוכם רבבות חיילי ישראל בחיל המילואים ובצבא הקבע והחובה, ובצבא הקבע והחובה, כל חייל חמישי הזדהה עם תנועת החירות, עם הארגון הצבאי הלאומי, עם זאב ז'בוטינסקי - עם העבר, עם ההווה ועם העתיד, כפי שאנחנו מאמינים בהם. בטוח אני שלא רק בנו, אלא גם באזרחים רבים אחרים מעבר הסיעות ומעל להשקפות, פגע ספר ההשמצה הזה. ובפגיעה ברגשות כאלה של יהודים, של אזרחי המדינה - לא תתחשבו?