סם מרדים
סם מרדים
המשעבדים הבריטים מרגישים בסכנה. על כן הם נשבעים, שאין הם נלחמים בעם היהודי בתור שכזה; על כן הם מוסיפים לצד מעשי ההשמדה דברי ארגעה צבועים; על כן הם משתדלים להסתיר את תכניתם האמיתית ולחלקה לשלבים או, אם להשתמש בלשון המשמידים הנאציים, ל"אקציות". לית מאן דפליג, כי התכנית היא לחסל. העובדה, שבדיונים על התחלת "האקציה" הראשונה השתתף ראש המטה האימפריאלי, מונטגומרי, מלמדת, כי העם העברי כרוך בהכנות למלחמת עולם שלישית. הבוגדים הבריטים יודעים, כי במלחמה זו יקבע העם העברי את מקומו לא לפי ההכרח, כי אם לפי בחירתו החפשית ולמען השגת מטרתו הלאומית, ובחירה חפשית אין הם סובלים.
קיימות, בודאי, גם סיבות אחרות. פועלת שנאת ישראל, פשוטה, גסה, זואולוגית; פועלת החימה של מי שהתרגל לשלוט כלפי מי שרואה את עצמו לא קטן ברוח ובתרבות ובכושר שליטה מן השליט הבריטי; משפיע ומרגיז החשש של הריסת הפרסטיז'ה של "האדם העליון" בעיני העמים הנחשלים; פועלת צרות-העין בשטח הכלכלי וכיבוש השווקים. מה היה, בין כל הגורמים הללו, הגורם המכריע, קשה לאמור; אך אין ספק, שהם כולם יחד הביאו לידי ההחלטה: לחסל.
אלא שלחסל צריך בזהירות ובשיטתיות. סיכון ב"אקציה" חד- פעמית הוא רב. את זאת למדו מתכנני ההשמדה הבריטיים ממבצעי ההשמדה הגרמניים, על כן הם מפתים את העם העברי באשליות, ומנסים להפחידו באיומים. ומטרה אחת לנגד עיניהם: ל"רכך" את קשי ערפנו. לפרק את נשקנו הרוחני, ולהביאנו לידי כך, שלא נגלה התנגדות רצינית, התנגדות העלולה לעלות לאויב באלפי קרבנות ולהכניסו לתוך תסבוכת בין-לאומית, כי זאת לדעת: שום גורמי מוסר ומצפון אינם קובעים אצלם. רק שני גורמים שוקלים בחישוביהם. החשש מפני קרבנות רבים (רבים באמת) והפחד מפני תסבוכת פוליטית נוספת.
