סכנת התקדים של חוסר תגובה

לשר החקלאות, הטוען, בגלל עברו הצבאי, לידיעה במדיניות הבטחון, מגיע הפרס המיוחד על מה שנקרא בעולם הגדול הדברים האחרונים המפורסמים - המתבדים לחלוטין. מר דיין הצהיר בשבועות האחרונים, ולא פעם אחת בלבד, כי לא תהיינה לנו בעתיד הקרוב בעיות בטחון "שוטף"; בעיותינו הבטחוניות האמיתיות, אמר, תצופנה בעוד שנתיים.

בדברים אלה, הקשורים בשלילה מוחלטת מחד ובקביעת תאריך מדוייק מאידך, ישנה קלות דעת שעוונה כבד מאד. לא רק ראש מטה לשעבר אלא כל טוראי וכל אזרח יכולים וחייבים לדעת את המציאות האופפת אותנו. במציאות זו, שמהותה איבה מלווה בשאיפת הכחדה, לעולם אין לדעת, מתי תוצת אש או אי מזה תיפתח הרעה. העובדה שבמשך תקופה מסויימת לא ערכו נגדנו האויבים התקפות דמים, אינה מוכיחה אלא שהיתה תקופה כזאת; אין בה, על פי שורת ההגיון, שום הוכחה, כי אויבינו לא יתקיפונו, בחזית זו או אחרת, היום, או מחר, או מחרתיים. כיצד אפשר להתכחש לא"ב זה של שכל פשוט ונסיון מובהק? לרוח ההתנבאות האוילית, אם לשתי שנים (בדיוק) ואם לפי עשר מהן (בדיוק נמרץ) - פתרונים. עובדה היא, כי לא חלפו אלא ימים מעטים מאז שר החקלאות השמיע את נבואתו המדינית והתברר, כי יש לנו בעיות בטחון "שוטפות" - ביתר דיוק: שטופות דמים - גם בצפון וגם במזרח.

התוקפנות הסורית נמשכת, אף גברה והלכה, בשבועות האחרונים. לא באה עליה מצדנו כל תגובה, זולת הגשת תלונות אל מנגנון האו"ם והפניה אל מועצת הבטחון. האמת ניתנת להיאמר, כי גם יוזמי הפניה הזאת לא התיחסו אליהו ברצינות כאל אמצעי היכול להבטיחנו מפני התקפות נוספות. הם אך רצו, כפי שאמרו, "למצות" את הדרך המדינית. והיה אם יתברר, כי האו"ם, או מוסדו העליון, אינם מסוגלים להשיב את שלום חוסר היריות על כנו - נפעל. הודגש, כי נשמור לעצמנו את הזכות להגנה עצמית לאומית.

מענין, כי האו"ם עצמו, או אלה הפועלים בשמו, אינם נוהגים כך. אף זאת למדנו בימים אלה, מקוריאה המחולקת, היו שם התקפות, אשר בעקבותיהן באו, עם או בלי תלונה, התקפות נגד. הצפון-קוריאנים חצו את קו שביתת הנשק והרגו בדרום-קוריאנים וגם בחיילי אמריקה. התוצאה היתה, כי כוחות צבא עברו את קו הרוחב המפורסם בכיוון צפונה ונהרגו, כפי הנראה מידיהם של חיילי קוריאה הקומוניסטית. והכוחות האלה הנם לא רק אמריקאיים; הם מהווים את חיל המצב של האו"ם ובשמו הם פועלים. פרדוכס? בהחלט, לא. מגילת האו"ם מציינת במפורש, כי שום דבר הכתוב בה אינו שולל מן המותקף את הזכות החוקית להגנה לאומית עצמית Legitimate National Self-Defence. אנחנו, מול פני התוקפנות הסורית, של חטיפות, התעללויות, יריות ורציחות, לא השתמשנו בזכות טבעית ומוכרת זו.

איש לא יתיימר לטעון, כי, לו הגבנו על כל אלה, היינו מונעים, לימים או לליליות, התקפות נוספות. היו זמנים, בהם אויבינו התקיפונו, אנו הגבנו ואויבינו שבו והתקיפונו. אולם לאור כל ניסיונותינו צריך שיהיה ברור לכל מי שאינו מוכן ללמוד את תורת הבטחון מבת היענה, כי הסכנה הגדולה ביותר היא בחוסר כל תגובה. הבלגה ישראלית - אם להשתמש במונח המאמלל מימים עברו - מביאה לא לארגעה אלא להיפוכה, לא להפסקת האש אלא להרחבתה.

וכך הגענו, בעקבות התוקפנות הסורית, לליל היריות בתוככי ירושלים. המתקראים ירדנים למדו מן התקדים בצפון. אמנם, אין פדרציה בין הערבים, אבל קומוניקציה יש ביניהם. על אף הפילוג בין מדינותיהם, מקננת בליבותיהם אחדות האיבה כלפי ישראל. יש קשר בין המחדל אחר אלמגור ובין ההתגרות בתושבי הבירה.

מובן מאליו שעלינו לשקול כל מעשה מבחינת זמנו ומקומו. אולם המתחמקים ממנו חייבים לזכור את השיקול הלאומי העליון והוא, כי ריבונותינו אינה יכולה להיות למירמס, דמנו לא יוכל להיות הפקר והזכות הלגיטימית להגנה לאומית עצמית נתונה לנו אף יותר מאשר לעמים אחרים, שכלפיהם אין המקיים מצב מלחמה והמאיים בהכחדתם. ההבלגה, הידועה מימי הישוב, מן הדין שתמחק ממילונה של האומה. כי בה אין אלא בטחון אחד: - לחוצפת אויב גוברת ולהפקרת הדם היהודי.