סכנה שהורחקה

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ל' שבט התש"ו, 1 בפבואר 1946
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 68-69
נושאים:
מחתרות - אצ"ל, המנדט הבריטי. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בכרוז זה בגין טוען שהבריטים ממשיכים להסית את הערבים כנגד היהודים ומשתפים פעולה עם אויביהם העבריים, כי מבחינתם כל האמצעים כשרים למניעת קום המדינה העברית. אך לצערם מזימתם זאת כשלה והמאבק היהודי בבריטים ממשיך. הכרוז פורסם בסביבות חודש פברואר 1946.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

סכנה שהורחקה

צאו וראו: מה לא עשו האנגלים, כדי להניע את האוכלוסיה הערבית להתחיל שוב במאורעות-דמים נגד הישוב העברי. הסתה מאורגנת בכפרים ערביים, הבטחות לחלק נשק - בחמש לא"י הרובה - ולספק תחמושת ומזון. תעמולה גלויה של סוכנים בריטיים למען החרם הכלכלי, שמטרתו העיקרית היא ללבות שנאה נגד העם העברי; שחרורם של כמעט כל פעילי המאורעות האחרונים; רשיון "חצי רשמי" לאימוניהם, של קבוצות מתנפלים, המתארגנות מחדש - כל אלה לא סיפקו את הפרובוקטורים הבריטיים. הם עשו, בזמן האחרון, צעד נוסף והביאו ארצה את בן-דודו ואיש אמונו של המופתי, את ג'מאל חוסייני, את אויבם מאתמול, שפילס את הדרך בפני הגייסות הנאציים למזרח התיכון. אות הוא, כי יתכן ובקרוב יובא הנה, לקול תרועות ומצלתיים, המופתי בעצמו, מארגנה של "מלחמת האישלם הקדושה" נגד היהודים ונגד... בריטניה. ואל יפלא הדבר בעיניכם. התמימים שבקרבנו, המוכנים לקרוע "קריעה" למעשי תעתועים כאלה, חייבים לזכור, כי כלל גדול הוא במדיניות הבריטית, כלל העובר מדור לדור של עובדי הקבינטים החשאיים: אין "סנטימנטים" - יש להתחבר עם האויב של אתמול, כדי להכות, או להתכונן להכות, את האויב של היום. נדמה, כי הרבה דברים, הנעשים ע"י האנגלים הן באירופה והן במזרה התיכון, יובנו כהלכה לאור ה"אתיקה" הזאת, אשר בהשוואה אליה נראית התורה של מאקיאוולי לתורת מוסר עליון.

אולם, על אף מאמציהם המרובים של מושכי החוטים הבריטיים, לא פרצו ה"מאורעות" המקווים. עובדה היא, כי מזמן שהיהודים החלו להילחם, התחילו הערבים לשבות. פעם, כידוע, היה להיפך. הבריטים משתדלים, כמובן. להחזיר את העטרה ליושנה. אך ההצלחה עדיין לא האירה להם פנים.

מדוע? אנו רשאים לומר, בלי שמץ של הפרזה ובלי צל של התפארות, כי חלקם של חיילי הארגון הצבאי הלאומי בהפרת המזימה הבריטית היה מכריע. במשך שנתיים היכינו בשלטון הדכוי. ערכנו התקפות צבאיות, שכל אחת מהן עלתה, - מבחינת העוז, הארגון והביצוע - על כל מה שעשו הערבים במשך שלוש שנות ה"מרד" שלהם. רבות היו התקפותינו, שבוצעו בשטחים מרוחקים, המאוכלסים ערבים. בהם לא נגענו, אך כל פעולה היתה לגביהם כטיפת מים קרה הנופלת על הקדקד ומזכירה: אל תתחיל; לא כדאי. יקר יהיה המחיר שתשלם, אם תנסה להתקיף את עמם של אלה, שלימדוך כבר בשנים תרצ"ז - תרצ"ט, כי יד ישראל נטויה ואין היא ריקה.

 

כך הורחקה - כליל או לתקופה מסויימת - סכנה חמורה. והרחקתה לא רק הצילה מאות נפשות עבריות מהרג; היא גם הצילה את דמותה הפוליטית של מלחמתנו הנוכחית. הנרגנים הבריטיים חתרו בכל כוחותיהם להפכה להתנגשות יהודית-ערבית; על אפם ועל חמתם נשארה המלחמה העברית מלחמת שחרור, נגד שלטון דכוי. נגד שלטון דמים - נגד שלטונם בארצנו.