סיום הקונגרס הציוני

סקירה מדינית מתוך "דפים"[1]

סיום הקונגרס הציוני

אין ספק: התפתחות הענינים בלילה האחרון לדיוני הקונגרס הציוני היתה מפתיעה. הכל ציפו להחלטה חיובית ביחס להשתתפות מידית בועידת לונדון, וממילא לבחירתו של ווייצמן. קרה אחרת. ואופייני הדבר, כי התבוסנים, המדברים תמיד בשם הדמוקרטיה והצבעות דמוקרטיות, החלו פתאום להתאונן על שיטה פרלמנטרית, שהכשילה אומות אחרות ועתה "המיטה אסון על עם ישראל".

אף על פי כן, מוקדם עדיין להסיק מסקנות ביחס לערכן הממשי של החלטות הקונגרס. כפי שנאמר במקום אחר, השאלה היא, האם עומדים אנו אחרי "הפיכת חצר", או בפני "מהפכה?"

זוהי השאלה המכרעת. והיא תוכרע, כמובן, במולדת. עדיין אין הסיכויים למפנה רציני ברורים כל עיקר. ידוע, שווייצמן קיבל, אחרי "מאבק פנימי", את נוסחת המאבק של מפא"י והסכים, עם נוסחה זו, להוביל את הסוכנות לאן שהוא רוצה להובילה. עובדה זו מלמדת לא רק על אי-עקביותו הבלתי מוסרית של אותו זקן, שרוממות המוסר בגרונו, המחזיק בכל כוחו התש בקרנות המזבח, כדי להוסיף לשרת את אדוניו; היא מלמדת גם על החלטתה הפנימית של מפא"י, המפורדת יותר מאשר בזמן מן הזמנים. אין ספק, שמפא"י הודיעה או רמזה, כי אמנם ידובר על "הזכות" להתנגד, אולם בין קביעת זכות לבין מימושה, המרחק הוא רב. במלים אחרות: "ההפוגה" שעליה אחראית בשורה הראשונה מפא"י, תימשך; ווייצמן יוכל לשאת ולתת על החלוקה.

האם החלטה זו נשתנתה, או תשתנה, בעקבות השנויים האישיים, שחלו בהנהגת ההסתדרות הציונית? ברגע, בו נכתבים הדברים הללו, אין להשיב על שאלה זו לא בהן ולא בלאו. אפשר רק לנתח את המצב על סמך הנסיון והידיעות, הנמצאות בידינו.

ההשתתפות בועידת לונדון נדחתה, אך לא סוכלה. תכנית החלוקה (של הסוכנות) נשארה בתקפה. מפא"י רוצה ללכת ללונדון ורוצה להשיג את החלוקה, או משהו דומה לה.

יתכן, איפוא, כי למען האפשרות הזאת תימשך (מצד הש"ד) ההפוגה. היא יכולה להימשך שבועות, או חדשים, לפי המצב. אין להניח, כי הממשלה הבריטית תיטול מיד את היזמה ברדיפת הסוכנות, אם כי דבר זה הוא אפשרי, במקרה שיוודע באופן סופי, כי ווייצמן לא ישפיע עוד על מהלך הענינים. בידי הממשלה הבריטית יימצא עתה גם נשק יורידי נגד הסוכנות היהודית, מאחר שבבזל לא שמו לב - או לא הספיקו לשים לב - לבחירת "החלק הבלתי ציוני" של הסוכנות היהודית, אשר בלעדיו אין הסוכנות היהודית, המוסד המוכר לפי המנדט, אלא הנהלה ציונית, שהכרתה תלוייה, גם לפי נוסח המנדט, ברצונה החפשי של הממשלה הבריטית.

אם הממשלה הבריטית תשתמש מיד בנשק זה, כדי להוכיח לסוכנות, מה היא הפסידה עם גירושו של ווייצמן, ישתנה המצב מיסודו ויתכן שגם "ההפוגה" בארץ (מצד הש"ד) תבוטל. אך, כאמור, אין להניח, שהבריטים ימהרו לעשות זאת. יתכן, כי הם יאיימו ויצפו לנסיגה חדשה, או על כל פנים להמשך "ההפוגה" שהפסקתה צריכה בשלב זה להביא, לפי כל ההנחות ההגיוניות, לביטול מעמדה הרשמי של הסוכנות.

אם ההנהגה הרשמית תבטל את ההפוגה, והש"ד יצטווה לחדש את המלחמה, יתכן, כי יקום מחדש הסדר בין הש"ד לבין המעמד, הסדר, שיתבסס על עקרון המלחמה באויב. אך אם ההפוגה תימשך, לא יהיה הסדר, אך מלחמה היה תהיה.

[1] בסוף שנת 1946 ההילונו לפרסם, בעריכתו של  ראש  המודיעין, בתקופה ההיא, של האצ"ל, יעקב עמרמי, הוא יואל המחתרתי, ביולטין "ידיעות חפשיות מבקורת האויב''.  כל גליון של  ביולטין פנימי זה, שהיה מופיע מפרק לפרק, היה נפתח בסקירה על המצב המדיני.