נעלמים בהאזנת סתר (נאום בכנסת ב-ל' חשון תשכ"ג)

על אף דבריו רוויי הרצינות של שר המשפטים, אין להאשים את הממשלה המיוצגת על ידו בחוסר מוחלט של חוש הומור. יש לממשלה זו בישראל נטיה מוזרה להגיש הצעות חוק ולקרוא להן בשם הנוגד את תוכנן. הצעת החוק המונחת לפנינו שמה הוא - חוק למניעת האזנת סתר. בחוק 9 סעיפים, ובהם 12 סעיפי משנה. כל הסעיפים מדברים על התרת האזנת סתר, זולת 2 : סעיף משנה 1 בסעיף 6, ועל נסיבות האיסור או תוצאותיו - סעיף 8. אף על פי כן נקרא החוק משום מה - חוק למניעת האזנת סתר. אם לשאול ביטוי, פחות או יותר עדין, ממי שממונה על ביצוע חוק זה: למה צריכה הממשלה ללכת בדרך עקומה כזאת? למה היא אינה יכולה, בפשטות, במישרין וביושר, להגיש הצעת חוק על התרת האזנת סתר וסיוגה. על האזנת סתר, היתר וסייגים? עם מי אתם משחקים, אדוני שר המשפטים, במחבואים ?
כבר הזכרתי את הסעיפים וסעיפי משנה המרובים בהצעת חוק זו. אבל למעשה הם אינם סעיפים; הם נעלמים. הנעלם הראשון — רשות בטחון, אוציא מכלל זה את אגף המודיעין במטה הכללי של צבאנו. המטה הכללי הוכר בחוקים רבים על אגפיו. אבל יש רשות בטחון ששמה ,,המוסד המרכזי למודיעין ולבטחון״. אדוני שר המשפטים, מה זה? אני רואה שהשר מחייך. אבל אני רוצה תשובה, לא חיוך״.
יוחנן בדר: לא תקבל תשובה, כי גם שר המשפטים אינו יודע בדיוק מה זה.
,,אני חוזר על שאלתי התמה: מה זה מוסד מרכזי למודיעין ולבטחון? ואינני שואל מבחינה מעשית. ישנם חברי כנסת היודעים את התשובה לשאלה זו.
ברוך אזניה (מפא״י): וחבר הכנסת בגין ביניהם.
,,לא אמרתי זאת. עכשו אנו מטפלים בהאזנה, לא באזניה. אבל אני מציג את השאלה מבחינה משפטית: היכן החוק המכיר במוסד המרכזי למודיעין ולבטחון? באיזה חוק מוסד זה הוכר, הוזכר והוסדר ? הוא הדין לגבי שירות הבטחון הכללי. בא החוק המוצע - שמשפטן מלומד הגיש אותו לכנסת - ואומר לנו בהגדרות החייבות להיות מדוייקות לחלוטין: x פירושו Y. נעלם שווה נעלם. מה זו רשות בטחון? המוסד המרכזי למודיעין ולבטחון. מה עוד רשות בטחון? - שירות הבטחון הכללי.
אילו שר המשפטים היה מתייחס בכבוד להצעה, שהונחה על ידו על השולחן, היה תובע מהממשלה, שבשמה הוא דיבר, כי לא תוגש הצעה זו כל עוד לא תקבל הכנסת את חוק רשויות הבטחון, ובו הסדר מש­פטי ברור ומפורט על ,,ממלל" - המוסד המרכזי למודיעין ולבטחון על ,,שבך" שרות בטחון כללי, על סמכויותיהם, זכויותיהם, חובותיהם, מגבלותיהם, תפקידיהם והממונה עליהם מטעם הממשלה והאחראי מ­שום כך בפני הכנסת. אילו חוק כזה, היה מתקבל, אפשר היה בחוק התרת האזנת סתר וסיוגה לכתוב: רשות בטחון - מוסד מרכזי למו­דיעין ולבטחון, שירות בטחון כללי, במשמעות החוק ההוא. אבל אני רוצה להפנות את תשומת לב היו״ר לעובדה המוזרה הבלתי נודעת בשום מדינה מתוקנת, שקיימים אצלנו שירותי בטחון חשאיים נסתרים, ואין עד היום חוק, ולא הובא חוק, להסדרת פעולתם.
חוסר בגרות ממלכתית
מבחינה - מדינית זה חוסר בגרות ממלכתית, זה פרובינציונאליזם, הצריך להעלות סומק של בושה בלחייו של כל אזרח בעל הכרה וביחוד של מי שלמד משפטים. האם אנו עדיין ,,יישוב״ שיש לו שירותי מודיעין שונים? הרי מדינה לנו: זה 14 שנה שהיא קיימת פועלים, בה שירותי בטחון ואין חוק שיסדיר פעולתם. איך אתם רוצים להגניב את המוסדות האלה לתוך חוקי ישראל? על ידי אוזן שלישית? על ידי חוט המחובר לטלפון? על ידי אפרכסת של מאזין בסתר? על ידי סרט הקלטה טמיר? על ידי מיקרופון נעלם? אין זה לכבודו של בית המחוקקים.
אני קורא, איפוא, לשר המשפטים, דוקא משום שהוא משפטן מלומד, שיודיע בתשובתו, כי גם לפי דעתו אין הכנסת יכולה, אף לא צריכה, לקבל חוק זה כל עוד לא יקדים לו חוק רשויות בטחון. ולא נדע מי הם מוסדות אלה מבחינה משפטית, מה תפקידיהם, פעולותיהם ומיהו הממונה עליהם. רק לאחר שיוגש ויתקבל חוק זה אפשר יהיה לדבר, בין השאר, על האזנת סתר מטעם אותם שירותי בטחון חשאיים.
הנעלם הבא הוא השר. ההגדרה: ,,השר הממונה, לפי החלטת הממשלה, על רשות בטחון״. מדוע לא כתוב בחוק מי הוא השר הזה?״
יוחנן בדר : זה מתוך צניעות השר.
,,זה שר הממונה לפי החלטת הממשלה. העד היום, אדוני שר המשפטים, לא היתה החלטת הממשלה על השר הזה? האין לנו ממונה על אותן רשויות בטחון מטעם הממשלה? מי הוא השר הזה? אם שמיעתי בגלוי - לא בסתר - לא היטעתת (כך במקור - ד.ב) אותי, אדוני גילה היום בדבריו את שם השר הוא אמר: ראש הממשלה ושר הבטחון. למה לא כתוב במפורש בחוק: השר הממונה — ראש הממשלה ושר הבטחון?״
יוחנן בדר: אולי...
היו"ר י. ישעיהו: חבר הכנסת בדר, אתה מתכוון לתת תשובות לכל השאלות ולכל הנעלמים ? אני מבקש לא להפריע לנואם.
,,אני מודה ליושב ראש על ההגנה כלפי, אך ברצוני להבטיחו כי חבר הכנסת בדר אינו מפריע לי״.
היו"ר י. ישעיהו: אבל הוא מפריע לחברי הכנסת לשמוע.
,,זה כבר ענינו של אדוני.
איפה שם השר הממונה על החוק
מדוע שם השר לא כתוב בחוק? האם לא נוח לו לראש הממשלה להיות בחוק המאזין בסתר? באיזו זכות אתם מסתירים את העובדה הזאת אם היא משפטית? אם אין במה להתבייש, למה אתם מסתירים את העובדה הזאת בחוק?
אולי אפשר לטעון שלו היה כתוב במפורש מי הוא השר הממונה, הממשלה היתה צריכה להגיש תיקון לחוק, אם הוא יתקבל, במקרה של שינויי בהחלטתה. אבל אין זה המצב החוקי. ישנו סעיף 11 (2)(ה) בחוק המעבר (תיקון מס. 2), 1952, האומר: ,,החליטה הממשלה על שינויים בחלוקת התפקידים בין חבריה - תמסור הודעה על כך לפני הכנסת״. ואם מישהו עלול לפרש כי המלה ,,תפקידים״ עיקר כוונתה למשרדים, ישנו עוד סעיף 12א. (א) בחוק המעבר (תיקון מס. 3), 1952, האומר: ,,סמכויות הנתונות לשר פלוני על פי החוק, רשאית הממשלה להעבירן, כולן או מקצתן לשר אחר״. לא דרושה, איפוא, שום הצעת חוק לתיקון החוק, אם הוא יתקבל, במקרה של שינוי החלטה. מספיק כי הממשלה, באחד הימים, תחליט כי לא ראש הממשלה ושר הבטחון יהיה הממונה - ואני מניח כי באחד הימים יהיה בישראל ראש ממשלה שלא ירצה להיות המאזין בסתר - ואז הממשלה תמנה שר אחר - ללא צורך בשינוי החוק.
אני חוזר ושואל, אדוני היושב ראש, איך יכול היה לעלות על דעתו של שר המשפטים להביא לנו הגדרה כזאת: ״השר״ - השר הממונה, לפי החלטת הממשלה, על רשות בטחון? הרי יש כבר החלטת ממשלה; מדוע אתם מסתירים אותה ? החוק מתחלק לשתי חטיבות עיקריות. הראשונה - בנוגע לקיום בטחון המדינה; השניה - בנוגע למניעת פשעים או גילוי מבצעיהם. והחלוקה היא מהותית מאד.
באשר לבטחון המדינה השר הט­מיר, הנעלם, הממונה על רשויות ה­בטחון, הוא הנותן את ההיתרים ל­האזנת סתר; באשר לפשעים ולפושעים - שופט, נשיא בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט המחוזי, נשיא תורן של בית המשפט המחוזי, שופט בית המשפט העליון אשר נשיאו מינהו לכך. הייתי רוצה לדעת לשם מה ההבדלה הזאת? את הפושעים אתם מוסרים לבית המשפט: את אלה העלולים לפגוע בבטחון המדינה - לשר הממונה. האם אי אפשרי ללכת גם ביחס לאלה העלולים לפגוע בבטחון המדינה לשופט? איזה חוסר אמון אתם מגלים על ידי הבדלה זו כלפי השופטים בישראל? האין הם דנים במשפטי ריגול חמור מאחורי דלתיים סגורות בבית המשפט המחוזי והעליון? אין הם שומעים בדיונים אלה סודות כמוסים אשר שום חבר כנסת, וגם לא חבר ועדת החוץ והבטחון, יכול לשמוע אותם? כל זה מותר לשופטים בישראל. אבל בהגיע תור האפרכסת הנסתרת — אין עוד אמון לשופטים, השר הוא שיתן את ההיתר. ואפילו אין תרופה משפטית לאזרח, אם באחד הימים הוא יגלה שהאזינו לשיחותיו וירצה לפנות לבית המשפט. אתם כתבתם במפורש ובכוונה תחילה בסעיף 5 ,,היתר שניתן לפי הסעיפים 2, 3 - כלומר על ידי השר - יהא ראיה חותכת שהאזנת הסתר המפורטת בו היתה דרושה למטרות האמורות באתם סעיפים״. אין עוד תרופה משפטית.
מדוע לא יתן שופט בלבד את ההיתר
מדוע אי אפשר לקבוע כי שופט, ושופט בלבד, יתן את ההיתר כשהוא באמת דרוש? אם מבחינת בטחון המדינה ואם לגלוי פשעים אחרים או מבצעיהם. מנין עלתה על דעתכם ההפרדה הזאת? איך אתם פוגעים במעמדו של השופט? את ,,די געהערטע גנבים״ אתם מוסרים לשופטים, אבל אלה החשודים ברגול, בפגיעה בבטחון המדינה - הס מלמסור אותם לשופט. רק שר יהיה ממונה על האזנת סתר להם, ואולי גם לאנשים רבים אחרים.
אני חייב לומר שבלאו הכי הנוהל בענין זה בפני השופט אינו רגיל. הדיון יתנהל רק במעמדו של המבקש. זה לא יהיה בית משפט מקובל: זה רק שופט אחד, ורק שופט אשר נשיא בית המשפט ימנהו; רק שופט אחד, מבין השופטים המחוזיים - נשיאו של בית המשפט המחוזי או הנשיא התורן. זו לא פרוצדורה רגילה. אין בה כל הערובות לעשיית צדק, אבל בכל זאת המדובר בשופט. הוא נשבע בשבתו על כס המשפט לשפוט את העם משפט צדק, לא להטות משפט, לא להכיר פנים: אנחנו סומכים על השבועה. אולי שר המשפטים סומך על השר הממונה שלו; אני רוצה לומר לו במפורש שאנחנו איננו סומכים על השר הזה ולא על שיקולו. מה אמר שר המשפטים לשעבר?"
פנחס רוזן (לברלים): גם הוא נשבע. ״הוא נשבע שבועה אחרת לגמרי, הוא מתחייב לקיים את החלטות ה­כנסת, וכפי שידוע לשר המשפטים לשעבר, לא תמיד הצהרה זו מתקיימת הלכה למעשה. המדובר הוא במשפט, ושר המשפטים לשעבר ודאי יסכים אתי אם אומר, שיש אבחנה מהותית, חמורה מאד, בין הצהרת אמונים בכנסת לקיים את חוקי המ­דינה בכללותם לבין שבועה לשפוט את העם משפט צדק ולא להכיר פנים. אני חושב שהשר הממונה מסו­גל מאד להכיר פנים. מכל מקום, להווי ידוע שאנחנו איננו סומכים על שקוליו ולא על חוסר משוא הפנים שלו, ואיננו בטוחים אם הוא לא ישתמש במושג הזה ,,בטחון המדינה״ כדי להתיר האזנת סתר, למשל, לחבר הכנסת יערי ולשיחותיו, אני חושב שיש עוד חברי כנסת שמאזינים לשיחותיהם הטלפוניות. עכשו, מר אזניה, אתה יכול לומר: וחבר הכנסת בגין ביניהם. אני חושב שיש גם חברי ממשלה שמאזינים לשיחותיהם. מכל מקום, היו פעם חברי ממשלה אשר התאוננו על כך בגלוי לאחר שעזבוה.
אני מאחל לשר העבודה, כשהוא יצטרך לעזוב את הממשלה, שלא תהיה לו סיבה עוד לתלונה כזאת.
המסקנה היא שכל החטיבה הראשונה, אדוני שר המשפטים, יש להוציאה מהחוק. שופט, שופט בלבד, הוא אשר יכריע אם להתיר האזנת סתר. רשות בטחונית, אם יהיה חוק המגדיר את סמכותה, תפנה לשופט, כפי שצריך לפנות המפקח הכללי של המשטרה, ותבקשו לתת לה בתנאים מיוחדים היתר למה שנקרא האזנת סתר. יתן השופט - יאזינו; לא יתן - אני מקווה שלא יאזינו.
דבר אופייני ביחס להליך בפני השופט. ישנו סעיף משנה האומר: ״סירב נשיא, או נשיא תורן, של בית־משפט מחוזי ליתן היתר כמבוקש, רשאי המפקח הכללי למשטרת ישראל לערער על החלטתו לפני נשיא בית־המשפט העליון״. לעומת זאת כלפי השר לא כתוב מאומה על אפשרות של סירוב. מדוע ? מדוע אינכם מעלים על הדעת ששר אחראי, בעל שיקולים ממלכתיים, יכול לומר לרשות בטחון מסויימת: את מציעה לי האזנת סתר לפלוני אלמוני? אני אינני מסכים, ואז, מה? לאן תלך רשות הבטחון? אפילו לא מעלים על הדעת ששר יכול לסרב.
גושפנקא חוקית להאזנת־סתר
זאת אומרת שאם רשות בטחון נסתרת, אשר אולי גם חבר הכנסת אזניה איננו יודע מי היא ומה היא, תציע האזנת סתר (כך כתוב בחוק, מר אזניה, לא כתוב שהשר יציע), מניחים, מלכתחילה, שהוא יתיר. מדוע אין אפשרות של סירוב? ברור מדוע. מפני שאתם רוצים לקחת בידיכם על ידי החוק הזה אפשרות להאזין האזנת סתר לשיחותיהם של מספר בלתי נודע של אזרחי המדינה. ואין שום תרופה נגד האזנה זאת הפוגעת בצנעת שיחה, כפי ששר המשפטים אומר.
באמריקה הבעיה היא רצינית גם מבחינת פעולת הפרט, משום שנתגלו מקרים רבים בהם סוכנים פרטיים האזינו לשיחות. אני חושב שלא זוהי הבעיה במדינת ישראל. אינני זוכר משפט אשר התנהל על רקע של האזנת סתר על ידי אדם שלישי, פרטי. הבעיה בישראל היא בכך שיש רשויות מסויימות, נעלמות, נסתרות, והן מאזינות לשיחות. עכשיו אתם באים להסדיר את ההאזנה שלהם, ואתם אומרים במפורש שמי שיאזין שלא על־פי החוק ולא על פי אחד משני ההיתרים, הוא יהיה בר עונשין. ואת החוק הזה אתם מגישים 14 שנים לאחר קום המדינה. לו היינו אנחנו נדבקים באהבת הרטרואקטיביות של הממשלה, והיינו מציעים שהחוק הזה. תחולתו תהי מלפני קבלתו, כמה אנשים היו צריכים להתבע למשפט? העד עכשיו לא האזנתם האזנת סתר? האם לא היו הוכחות לכך? אלא, למרות זאת, אנחנו לא נציע שהחוק יהיה רטרואקטיבי, משום שאנחנו שונאים את הרטרואקטיביות, ובוודאי בחוק הפלילי כי יש בה עיוות דין נורא. אולם מבחינה מוסרית you condemned, (חסר מלה באנגלית - ד.ב) אתם מקבלים כאילו מידיכם גינוי לכל מה שעשיתם עד כה. אתם הפרתם את צנעת השיחות בין אדם לחברו; הפעלתם האזנת כתר בלי חוק במשך 14 שנים תמימות״.
תופיק טובי (מק״י): בעצם חסר כאן סעיף המדבר על רטרואקטיביות. צריך היה להכניס סעיף כזה בחוק.
,,ברוסיה. לא במדינת ישראל.
ישנו בחוק סעיף 9, ואף הוא מענין ביותר. מיהו השר הממונה על רשות הבטחון לא כתוב בחוק. זה צריך להיות סודי. מיהו השר הממונה על ביצוע החוק — זה כתוב. הוא ראש הממשלה. מדוע ראש הממשלה צריך להיות ממונה על ביצוע חוק כזה ? מדוע לא שר המשפטים ? הנשיא קנדי ממונה על האזנת סתר באמריקה? מר מקמילן באנגליה ממונה על האזנת סתר ? הרי אדוני הביא חוקים מהמדינות המתוקנות. מדוע לא יהיה ממונה על ביצוע חוק זה שר הפנים ? מדוע לא שר המשטרה? אולי שר הדואר? מדוע צריך להיות ראש ממשלה ממונה על חוק כזה? ועל־פי הצעת החוק רשאי ראש הממשלה, בתור מבצעו, להתקין תקנות ואינו חייב לפרסם אותן ברשומות. אני חושב שמאז קמה המדינה עוד לא הונחה הצעת חוק המכילה סעיף כזה. תקנות סודיות לחוק?
צל התקנות בסתר
אני רואה ששר המשפטים נהנה מאד מההמצאה הזאת, אבל אני חושב שזוהי המצאה רעה מאד, אדוני שר המשפטים. הוא מכל מקום, מנסיונו, צריך לדעת שלפעמים שר הממונה על ביצוע החוק, מתקין תקנות העומדות בניגוד לתכן החוק, ואז מתכנסת ועדת החוקה, חוק ומשפט, ומבקשת ממנו לשנות תקנות אלו. מי לכפנו יתקע שראש הממשלה, האחראי לביצוע, לא יתקין תקנות העומדות אפילו בניגוד לחוק זה? איך נדע לדרוש ביטולן? תקנות בסתר; האזנה בסתר; רשות בסתר; השר הממונה בסתר...״
מנחם פרוש (אג״י) : יש רק מתן בסתר.
,,מאימתי התחלתם לשחק במחתרת, אדוני שר המשפטים? ב דיון הטרומי על בעיה רצינית זאת, אדוני היושב-ראש, התעורר ויכוח, אפילו סוער, בין שני שרים בממשלה, שר המשפטים ושר התחבורה. זכורני כי מר בר-יהודה, עמד על כך כי חוק החסינות של חברי הכנסת צריך לחול על האזנת סתר, ושר המשפטים שלל מכל בכל את הפירוש הזה של שר התחבורה. זוהי סוגיה רצינית מאד. אני חושב שאם לא מבחינה פורמלית, הדי על ידי גזירה שווה, על פי השכל הישר, בוודאי צריך חבר הכנסת להיות חסין בפני האזנת סתר. כל כך למה?
בסעיף 2 לחוק חסינות חברי הכנסת כתוב: ,,חבר הכנסת יהיה חסין בפני חיפוש בדירתו״. אני חושב שהאזנה לטלפון הוא מעין חיפוש, ומדוקדק מאד. הוא אמנם איננו נעשה מקרוב כמו חיפוש בארון או בשולחן כתיבה, הוא נעשה מרחוק, אבל באופן מתמיד״.
אברהם דרורי: לפעמים טמון בשולחן הכתיבה.
,,באותו סעיף כתוב ש,,חבר הכנסת יהיה חסין בפני חיפוש בגופו או בחפציו״. הפה והאזניים הם לכל הדעות חלקים של הגוף.
כתוב ש,,חבר הכנסת יהיה חסין בפני חיפוש בניירותיו, פתיחתם והחרמתם״. מה זו שיחה? היא מעין אגרת בעל פה. אם חבר הכנסת חסין בפני חיפוש באגרותיו הכתובות, הוא צריך להיות חסין גם בפני אותו חיפוש מתמיד באגרותיו בעל פה. ואם המדובר בהכנסת מיקרופון לתוך הדירה, הרי בוודאי הדבר כרוך בחיפוש : המטמינים צריכים לחפש את המקום הנוח, כדי להסתיר את המיקרופון. הם מחפשים בדירה בנרות, כמו שעשו במשרדו של מר יערי עד שתפסו אותם. חוק חסינות חברי הכנסת מן הדין שיתן לנבחרי האומה חסינות בפני האזנת סתר. כך אומר השכל הישר. שר המשפטים אומר אחרת; הוא אומר שגם בענין זה חברי הכנסת הם כמו כל אזרחי המדינה. אני מסכים שכל חברי הכנסת הם ככל בני האומה. כאנשים, כאזרחים; אבל לא במקרה חוקקנו את חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם. מאחר ושר המשפטים השיג במפורש על חסינות של חברי הכנסת בפני האזנת סתר, רציתי לומר לו שאם חס וחלילה הצעת החוק הזו - שאין בה מתום, החייבת לקומם נפשו של כל בן־אדם הדואג לזכויות האדם והאזרח, ושכל משפטן הדואג ליסודות המשפט ולמעמדו של בית־המשפט - תעבור לוועדה, אנחנו נציע בכל הצעת חוק מעין זו תוספת סעיף לאמור: לא תותר האזנת סתר לשיחותיהם של חברי הכנסת ושל חברי הממשלה שאינם חברי הכנסת.
יש להחזיר את החוק לממשלה בתוספת נזיפה
עכשיו עלי לברר. אדוני היושב ראש, לשם מה דרושה מבחינה משפטית הסיפא. אפשר לטעון שסעיף 23 לחוק יסוד הכנסת פותר את הבעייה. הוא אומר: ,,חבר הממשלה שאינו חבר כנסת, דינו לכל דבר הנוגע לכנסת כדין חבר ממשלה שהוא חמר (כך במקור – ד.ב) כנסת, אולם לא תהיה לו זכות הצבעה״. הסעיף הזה איננו מכסה את המקרה שלפנינו, כי כתוב בו: ׳״דינו לכל דבר הנוגע לכנסת״. ואמנם, מתנהלות שיחות מבנין הכנסת לבנינים אחרים, או בכיוון הפוך, אבל הרי מתנהלות גם שיחות מחוץ לכנסת. לו היינו סומכים על סעיף 23 לחוק יסוד הכנסת, חברי הכנסת היו חסינים על־פי החלק הראשון של הצעתי בפני האזנת סתר לא כן חברי הממשלה, שאינם חברי הכנסת, שיחותיהם שמחוץ לבנינה.
למען עשות צדק לכל אלה שלהם נוגע הענין, צריך לומר במפורש כפי שהצעתי: לא תותר האזנת סתר לשיחותיהם של חברי הכנסת - חברי הממשלה שנבחרו על ידי העם כלולים במושג זה - ושל חברי הממשלה שאינם חברי הכנסת.
אני מקווה ששר המשפטים יתמוך בהצעה זו, ולא רק ברישא שלה אלא גם בסיפא״.
שר המשפטים ד. יוסף: אני מעריך שאתה דואג לי כל־כך.
״אני דואג מאד: דואג גם לך. אדוני היושב־ראש, אני מבקש שכבודו ירשום שסיעת תנועת החרות מציעה להחזיר את הצעת החוק הזאת לממשלה בתוספת נזיפה ציבורית חמורה על שמה המטעה, ועל תוכנה הפוגע הן ביסודות המשפט והן במעמדו של בית־המשפט בישראל."