נסיונות הכפייה
נסיונות הכפייה
הפורעים המוסתים מוסיפים להשתולל בערי הארץ ובמושבותיה ולהפיח את אש מלחמת-אחים.
א. בראשון לציון, כמו ברחובות, נקטו הפורעים שיטה של שמוש בנשק חם נגד מדביקי כרוזים שלנו. פעמיים עמדו חברינו הצעירים באש - ולא הגיבו. אך הזהירו, כי אם אנשי "הנשק הטהור" יוסיפו להשתמש בו נגד יהודים, היוצאים להפיץ דבר אמונתם בקרב העם, ייאלצו חברינו להשיב באש. הפורעים המשיכו בתעלוליהם מתוך נסיון להפחיד את אנשינו.
אור ליום ו', י' חשון תש"ח, שוב פתחו באש על מדביקי כרוזים במושבות הדרום. שנים מחברינו בראשון לציון נפצעו ביריות התוקפנים; אחרים השיבו אש, כדי להגן על חבריהם ועל עצמם מפני אש התוקפנים הרצחניים.
האחריות על הדם שנשפך בראשון-לציון חלה על ראשי המסיתים שציוו לירות במדביקי כרוזים.
במשך ליל שבת השתוללו במושבה הפורעים המוסתים, עשו נסיונות חטיפה וירו בלי אבחנה בבתים עברים.
ב. לבנימינה נשלחה "פלוגת מחץ", כדי לפרוע בצעירי המקום. (בתוך המושבה אין לפורעים כחות מספיקים). חמשה צעירים הותקפו במוטות ברזל, בגרזנים ובאלות על-ידי עשרות פורעים מזויינים באקדחים. כל החמשה נפצעו קשה.
ג. בתל-אביב שמו הפורעים - בשותפות עם מנהל בית הקפה "עטרה" - מלכודת לחברנו. אותו מנהל בית-קפה הבטיח כאילו לתרום תרומה לטובת ארגוננו. היתה זו תרמית זדונית. כשחברנו הגיע למשרד של בית הקפה התנפלו עליו חמשה פורעים והתעללו בו במשך שעה שלמה.
ד. בבת-ים הותקף חבר שלנו על-ידי עשרות פורעים, שלא הרפו ממנו עד שהוטל על הכביש פצוע זב דם ונטול הכרה.
רשימת העובדות איננה שלמה. ואנו מודיעים, כי על אף אחת מהן לא נעבור לסדר-היום.
אין אנו רוצים בתגרות עם ה"הגנה". אך בשום תנאים לא ניתן לחבל בארגוננו, לסתום את פינו ולהתעלל בחבריו. על כל ההתעללויות וההתנפלויות נגיב. ועל אש נשיב אש.
אנו מודיעים ומזהירים:
אין אנו רוצים במלחמת אחים. אבל מתברר יותר ויותר, כי בן-גוריון דוחף למלחמת אחים, רוצה בה ומשתוקק לה.
ואם בן-גוריון רוצה במלחמת-אחים - הוא יקבלנה.
אותנו אין מפחידים באיומים. אותנו אין מכניעים לא באש ולא במוות. עוד לא נברא האדם שיצליח להכניע את אחיו של דב גרונר.
