נוכח איומים מחוץ ומבית

קול ציון הלוחמת

נוכח איומים מחוץ ומבית

ראו - הזהרנוכם

בשני כיוונים מנהלים הבריטים את מלהמתם הפסיכולוגית נגד עמנו. באיומים מצד אחד ובהבטחות מצד שני. העתונות האנגלית, המודרכת ע"י תאי השירות החשאי, נצטותה למסור לנו "אזהרה אחרונה", שאם לא נשבית את נשק החופש, תופעל נגדנו "יד הברזל" ועל הארץ יוטל מצב מצור. ובעת ובעונה אחת נצטוו עתוני לונדון לטעון בצורות שונות לפתרון החלוקה, להקמת המדינונת העברית בחלקו של עבר הירדן מערבה.

המטרה הכפולה של מלחמת עצבים זו ברורה. באיומים, רוצים המשעבדים להטיל אימה על המוני העם ולהפנותם נגד מחנה הלוחמים. ואילו בזעקה המאורגנת "לפתרון מהיר", מנסים הם להניע את הסוכנות היהודית ,הרוצה בחלוקה, ללכת לועידת לונדון.

אשר לאיומים של הטירוריסטים הבריטיים, תשובה פשוטה בפינו: אותנו אין להפחיד. אין אנו יודעים, במה ייבדל המצב הצבאי החדש מן המצב הצבאי הקיים. נדמה כי משטר דכוי, בו רשאי כל חייל וכל שוטר לאסור בכל רגע כל אזרח, אין גרוע ממנו. אך מי יודע את הדירוג בשיטות האלימות של השליטים הנאצו-בריטיים? יתכן שעוד ימציאו דרכי דכוי נוספות, אם יקבלו אותן ממורה מוכשר, מהימלר, מה בכך. אותנו לא יפחידו ולא ירתיעו. כי, פשוט, אנו אחרי הפחד. אף בתנאים הקשים ביותר, מצוא נמצא דרכים להוריד מהלומות על ראש האויב.

הסכנה האמיתית כרוכה בעמדת הסוכנות. יתכן, כי היא תילכד ברשת הפרושה לרגליה. תחת הרושם של מאמרים מכוונים היא תנסה אולי להשתכנע ולשכנע אחרים, כי כבר "נשתנו התנאים". ואז היא תלך לועידת לונדון. תעלה את תכנית החלוקה הבוגדנית, תשרת את האויב בהצגה חדשה של הסכסוך העברי-ערבי, תתן לו אמתלה חדשה, ותביא - תכנית מוריסון מתוקנת.

על כן הננו מודיעים: נילחם בתכניות הללו גם אם תיחשבנה ל"פתרון" בעיני הרוב בסוכנות. אנו לא נשלים עם ביתור מולדתנו. אין זו הצהרה פתיטית; זוהי הודעה פשוטה של אנשים, היודעים את חובתם לא רק כלפי הדור הזה, אלא גם כלפי הדורות הבאים.

ולאלה המסיתים למלחמת-אחים נגדנו ייאמר:

כבר הפעלתם, לפני שנתיים, את הנשק האיום הזה נגד הארגון הצבאי הלאומי, ומה השגתם?! אותנו לא שברתם. על עצמכם המטתם חרפת עולם. אתם עצמכם נאלצתם אחר כך לעלות על דרכנו, כי את התשלום עבור הסגרת אחים קיבלתם מידי האויב בהצהרת בווין, ב"אושן-וויגור", ביגור ועוד. ועוד עלינו להזכירכם. להלחם בנו, רק מפני שאנו נלחמים באויב המשותף, אין זה מעשה בגידה, שאין לו כפרה בלבד; בכך גם טפשות מנקודת ראות שלכם. אם תתנו לבריטים תקוה, כי מלאכתם תיעשה בידיכם, לא תזכו עוד לראות את "ההנחות", אליהן נשואות עיניכם. אז תעמדו שוב בפני העם בידים ריקות כשאות קין על מצחכם, ושוב תיאלצו להכניס לתוך המערכה את אותם הכוחות, שהחלטתם להוציאם ממנה, כנראה לתמיד, אחרי ה-29 ליוני.

אך אז יהיה מאוחר מדי. אולי לכולנו. לכם בודאי.

שודר ביוס ט"ז טבת תש"ז (8.1.47).