נגיד כניעה – בעד התנחלות
יש לאופוזיציה שאלות, תהיות והשגות. נחרדנו לשמוע על כוונתה של הממשלה למסור למצרים את שדות הנפט באבו-רודס ואת הפתחים המערביים של מעברי המיתלה והג'ידי רבי החשיבות האסטרטגית, אם לצורך מיגננה ואם לכורח של מיתקפת נגד, בלי ביטול מצב המלחמה, תוך השארתו בתוקפו, בלי שלום.
להיגמל מהביטוי המעורפל "אי-לוחמה"
אך היום לא נציג את שאלותינו, ולא נעלה את תהיותינו. כי היום יש להתייחס לעיקר. שעה רצינית היא לעמנו. משום כך חובה על כולנו לעשות מאמץ עליון כדי לעמוד יחד מול איומים ולחצים, ולגבור. ואנו נגבר.
אני מבקש לומר לראש הממשלה שאין עליו שום חובה להוסיף ולעמוד על ההצעות שהוגשו באמצעות ד"ר קיסינג'ר למצרים. יש כלל גדול במשפט הבינלאומי, שאם מדינה אחת מגישה הצעה למדינה אחרת, והאחרונה דוחה אותה – זכאי הצד המציע להודיע כי הצעתו בטלה, מלכתחילה. ובהתחדש המשא ומתן – נקודת המוצא היא מן המצב שלפני הגשת ההצעה.
עתה ברור מה רוצה האויב. כאשר הוא מסרב להתחייב בביטול מצב המלחמה – משמע שהוא מודיע כי מצב המלחמה ישאר על כנו, גם לאחר נסיגה עמוקה כזאת, גם לאחר כל נסיגה נוספת. ובהקשר זה אבקש את ראש הממשלה, ואת כל חבריה ואת כל דוברינו להיגמל פעם לתמיד מן הביטוי המורכב, המעורפל, המטושטש "אי לוחמה", המתורגם לאנגלית "non belligerency". מילה לטינו-אנגלית "bellum-gero", שמעטים מבינים את תכנה, בעוד שיש לדבר במפורש על מצב מלחמה, או באנגלית פשוטה "state of war". אנו נמצא בכל חוזה שלום את הסעיף הראשון: ביטול מצב המלחמה: cessation או termination של state of war.ואת הביטוי הזה נמצא אפילו בהקשר לכינון יחסי שלום שנחתם בין יפן לבין ברית המועצות ב-19.10.1956, ואיננו חוזה שלום.
זאת איננה בעיה של מלה. מהות עמוקה בסוגיה הזאת. יש להסביר היום לכל המדינות החפשיות, ובייחוד בארצות הברית של אמריקה, מה רוצה האויב. וההסברה תהיה קולעת אם תהיה מבוססת על דברים פשוטים, המובנים לכל איש.
האויב מסרב לבטל את מצב המלחמה – משמע שהוא מודיע כי מצב המלחמה יימשך. נמסור לו את שדות הנפט באבו-רודס – מצב המלחמה יימשך. אחרי ההסכם בין אירן לבין עירק; לאחר מה שקרה לנו במלחמת יום הכיפורים; לאחר מה שקורה לכורדים, שנעזבו לפתע פתאום, והם מדוכאים, וצפויה להם סכנת השמדה; אחרי מה שקורה בקמבודיה ובוייטנם – מי יכול לתבוע מעם מוקף אויבים שמראש מודיעים לו: תיסוג, ויהיה לך מצב מלחמה, שהוא יבצע נסיגה כזאת? שהוא יטוש מקור אנרגיה כזה, החיוני לקיומו ולבטחונו?
המעברים של המיתלה והג'ידי – אם האויב יתקוף ואנחנו נהיה חייבים להגן על בנינו, והם יהיו בידינו תוך מצב מלחמה – הן הדבר עלול לעלות לנו באבדות בנפש בקרב צבאנו שאני מעדיף לא לעמוד על פרטים הקשורים בסוגיה הזאת, שהיא בוודאי החמורה ביותר מבחינת ליבו של עם ישראל.
לכן צריך לומר דברים פשוטים ומפורשים. זה בדיוק מה שרוצה אויבנו: נסיגות ישראל תןך השארת מצב המלחמה על כנו.
פנומפניזציה של ישראל
אבל אין זה סוף פסוק. האויב רוצה הרבה יותר. בלשון הימים האלה אשתמש במושג מושאל, ואומר כך: האויב רוצה ב"פנומפניזציה" של ישראל. הכיצד? הוא אומר לנו במפורש מה תכניתו, מה שאיפתו, מה מזימתו. נניח שהיה הסדר ביניים; מצב המלחמה נשאר על כנו; הוא יתבע נסיגה נוספת – מצב המלחמה נשאר בתקפו, עד שישראל תיסוג נסיגה מוחלטת לקווי ה-4 ביוני 1967, ותאפשר הקמת מדינה ערפאתית. אז לא רק ירושלים הבירה, אלא כל ערי ישראל היו בטווח אש של האויב, כמו חלילה פנום פן. זאת שאיפתו. או-אז עצם קיום מדינת ישראל מוטל על כף המאזניים; קיומה בסכנה.
ואם את שני הדברים היסודיים האלה נסביר, לא רק ליהודים אלא לכל אזרחי ארצות הברית, ללא הבדל דת ומוצא, ובכל המדינות החפשיות – יש יסוד להניח כי הבן יבינו, בייחוד נוכח המאורעות המתרחשים לנגד עינינו בחלק אחר של העולם, ובסביבתנו.
נאמר בפשטות: לא יקום ולא יהיה. לא תהיה פנופמניזציה של ישראל. אנחנו עומדים כאן במערכה על הבטחת מולדת לבנינו אחרינו.
דרוש לנו מסע הסברה על האמת הזאת, היסודית. ובייחוד בארצות הברית. ולכן, לא הייתי מציע שדוברינו או נציגינו יעסקו בימים אלה בהרגעתה של יהדות ארצות הברית. אין שום הצדקה להרגעה כזאת. בלבנו דאגה. לא יפחידונו. אנחנו נפעל בשכל טוב ובלב אמיץ. אנחנו יודעים מה רוצים אויבינו; אנחנו יודעים מה לעשות נגד מזימותיהם. אבל לא נסתיר את דאגתנו. היא עמוקה. שעה רצינית לעם ישראל. ואחינו בארצות הברית חייבים לדעת את זאת. אל ננסה באופן מלאכותי להרגיע אותם. הם צריכים להיות שותפים לדאגתנו, ויחד נעמוד.
פנייה לנשיא ארצות הברית
ללא קשר לשדר זה או אחר אני מבקש מעל בימה זו לפנות אל נשיא ארצות הברית. הוא ידיד גדול של ישראל. הוא הוכיח את ידידותו במשך עשרים שנה ומעלה של שירותו בקונגרס. הוא היה האיש שהציע כי ארצות הברית תעביר את שגרירותה לירושלים הבירה. מזמן כמובן היתה צריכה ארצות הברית לעשות זאת. ויש לנו היום קריאה אליו, על יסוד נסיון עם ארץ אחרת: היו מדינאים באופוזיציה שגילו ידידות עמוקה לעם ישראל. הגיעו לשלטון – שינו מטעמם.
אדוני, נשיא ארצות הברית של אמריקה, אל תלך בדרכם. היית ידיד – הישאר בידידותך לישראל. ישראל היא בעלת ברית נאמנה לארצות הברית ולעולם החופשי כולו, היא תוכיח זאת במעשים – לא בדיבורים. ישראל חזקה הוא אינטרס אמיתי של כל העולם החופשי. אדרבה, נזכיר פעם נוספת את המתרחש במזרח הרחוק: מדברים על דטאנט – והקומוניזם מתקדם, בכח המרמה והעורמה, הנשק ושפיכות הדמים, ואינו מתחשב בשום אבידות בנפש. אבל בחלק הזה של העולם יש מדינה חופשית דמוקרטית אחת, שכמובן האינטרס העליון שלה הוא להבטיח את קיומה, את חירותה ואת עתידה, אבל בעצם קיומה כמדינה חזקה היא מונעת השתלטות של אותה טוטליטריות המוכנה לשעבד עמים ועושה ניסיון להשתלט על כולם. ומשום כך אנו קוראים לנשיא ארצות הברית, בעומדו בראש הארץ האדירה הזאת, לגלות כלפיה אותה נדיבות שהוא גילה וקיים אותה בכל שנות שירותו כמדינאי אמריקאי.
האחריות כולה על מצרים
כדי להוכיח שבשום פנים ואופן אין להאשים את הממשלה במה שנקרא "אי-הצלחת המשא ומתן" על מה שמכונה "הסדר ביניים", לא עליה ולא לחלקה שווה בשווה מתוך נטרליות, כביכול, אשוב ואציין כי אנו התנגדנו, בכל המגעים עם ראשי הממשלה וחבריה, למהלך שלהם משום שאנו ראינו בו סכנה רצינית לבטחון ישראל. האחריות כולה על מצרים, ואוכיח זאת בהשוואה בין התמליל שהיא היתה מוכנה להגיש לנו לבין מסמך הדדי שנחתם לפני 26 שנים, ב-24 בפברואר 1949, כשישראל עדיין היתה לאו דווקה מדינה חזקה.
הנה כי כן, באותו מסמך הדדי, הסכם שביתת הנשק בין מצרים לבין ישראל נאמר: "בכוונה לסייע להחזרת שלום של קבע בארץ ישראל נקבעים בזה העקרונות הבאים, אשר יקויימו במלואם על ידי שני הצדדים:
- האיסור שהוטל על ידי מועצת הבטחון על השימוש בכוח צבאי לשם פתרון שאלת ארץ ישראל יישמר להבא בכל הקפדנות על ידי שני הצדדים.
- שום צד מהצדדים לא יאיים, לא יתכנן ולא יבצע פעולה תוקפנית באמצעות כוחותיו המזויינים ביבשה, בים ובאוויר, נגד האוכלוסיה או הכוחות המזויינים של הצד השני.
- זכותו של כל צד להיות בטוח וחופשי מפחד והתקפה על ידי כוחותיו המזויינים של הצד השני תכובד במלואה.
- התקנת שביתת נשק בין כוחותיהם המזויינים של שני הצדדים מתקבלת כצעד הכרחי לקראת חיסול הסכסוך המזויין והשבת השלום בארץ ישראל על כנו.
- – אולי ההתחייבות המרחיקת לכת ביותר – שום גורם ביבשה, בים ובאוויר, של כוחות צבאיים או כמו-צבאיים של אחד הצדדים, לרבות כוחות בלתי סדירים, לא יבצע פעולה מלחמתית או עויינת נגד הכוחות הצבאיים או כמו-צבאיים של הצד השני או נגד אזרחים בשטח הנמצא בפיקוחו של אותו צד".
התחייבות כל כך מרחיקת לכת, שלא קוימה אפילו שנה אחת בכל עשרים ושש השנים האחרונות. שפיכות דמים מתמדת, ארבע מלחמות גדולות, מדוע, -משום שעם ההתחייבות הזאת הודיעה מצרים שהיא נמצאת במצב מלחמה עם ישראל, והיא השתמשה בהודעה הזאת שלה גם כלפי הבעיה של תעלת סואץ, מתוך פירוש שלה של אמנת קושטא מ-1888. לכן ברור לנו, שאם האויב מסרב להודיע על ביטול מצב המלחמה – מזימתו היא להעמיד את מדינת ישראל את קיומה ואת חירותה בסכנה ישירה.
אין לחשוש מפני הליכה לג'נבה
שעת רצון. אנחנו לא נסתיר מפני העם את האמת. זו גם שעה רצינית, יתכן שנעמוד בפני מבחנים. אני מבקש לומר שאינני מתכוון להליכה לג'נבה. כבר ציינו שאל לנו לחשוש מפני השתתפות בוועידת ג'נבה. יבואו נציגי ערב, נציגי המעצמות – נבוא גם אנחנו. הם יישמיעו דברם – אנחנו נודיע את עמדתנו.
אני מקווה שכל נציג של ישראל יודיע מעל הבמה הבין-לאומית על זכותנו, שאינה ניתנת לערעור, על ארץ ישראל, על שאיפתנו לשלום המתבטא בחוזה-שלום, על הכלל הגדול שבלי שלום שומרים על עמדות מגן. דברים יסודיים, פשוטים. אין שום חשש מפני השתתפות בג'נבה. באשר לאיומי מלחמה – נשוב ונציין שאין שום מושג כזה כמו "מלחמה בלתי נמנעת".
שלושה תאריכים שלנו – מאי 1973, נובמבר 1974, אוקטובר 1973 מוכיחים שאם נהיה מוכנים וצבאנו דרוך – יש ביכולתנו להרתיע אויב מפני תוקפנות. אבל המבחנים עלולים לבוא ונעמוד בהם יחד, ויש לנו סיכוי לעמוד בהם – ובהצלחה.
האומה הזאת זקפה קומתה ביומיים האחרונים. המצרים, בשבועיים האחרונים ניסו לדבר אתה כאילו היתה אומה מובסת החייבת לקבל כל תכתיב – לא עוד. עם ישראל, בגדולתו המוסרית, האומה האמיצה הזאת, ולימינה יהדות ארצות הברית, העם היהודי כולו, הידידים בקונגרס ובכל קצות תבל – נעמוד ונוכל.
שעת רצון לקירוב לבבות אמיתי
שעת רצון היא, לקירוב הלבבות, ובשעה זו אני מבקש לפנות אל ראש הממשלה ואל כל חבירה: הבה ויהיה קירוב לבבות אמיתי, יש לנו נוער מופלא, הוא מזכיר לנו את ימי נעורינו. אמונתו זכה, טהורה, אמיתית. אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל שאין למעלה מהם. הנוער הזה רוצה להתנחל – נאפשר לו להתנחל על אדמת המולדת. ראינו לאחרונה תמונות מסויימות: צנחן מנוסה בקרבות במשך 17 שנים מנשק את עפר המולדת ובוכה. צנחן בוכה – מי לא יזדעזע? הבה ונקרא להם להתנחל, תהיה התרוממות רוח בארץ ובחוץ לארץ. הרי לא יעלה על הדעת שנשאיר בימים אלה את שומרון ואת יהודה מצפים, למי? – לערפאת.
אני פונה בקריאה הזאת, אם היא תוגשם, ולא יופעל, חלילה, שום כוח בוודאי לא של הצבא, שום כוח נגד המתנדבים. אם להיפך, תבוא קריאה מן הבית הזה להתנחלות בארץ ישראל – נזכה לימים גדולים.
אנו נעשה מאמץ עליון כדי לעמוד במערכה הבאה מתוך אחדות לאומית למען עמנו למען ארצנו. ואם כך נעמוד, יש לנו כל הסיכוי לגבור, להתגבר, להבטיח את עתידם של ילידינו בארץ ישראל בעזרת מי שהוציאנו מבית עבדים והכניסנו לארץ ישראל.
