חופש שפע ושלום אמת

שלשה הם יסודות שמדינה נבנית עליהם: מדיניות חוץ נבונה, מדיניות פנים נכונה, ומדיניות סוציאלית-כלכלית מתאימה.

מדיניות החוץ

נוכח "מדיניות" השתדלנות של המוסדות הרשמיים בתקופת השלטון הכבוש, יכולים אנו להציב היום את ההנחה שאת מדיניות החוץ הממשית של עמנו בימי המרד – אנחנו נהלנו, שעה שהסוכנות והמוסדות הרשמיים נגררו אחרי רצון הגויים ואחרי מעשינו אנו. דבר ידוע הוא כי לולא הוקשה לבו של בוין ו-4,000 סרטיפיקטים היו היו מוענקים לסוכנות – היא היתה מקבלת אותם ואז לא היתה המדינה העברית קמה בשנת תש"ח. אפשר לסכם איפא כי מלחמתנו נגד המשעבד הבריטי – המכשול הגדול על דרך הקמתה של המדינה העברית – מדיניות נכונה בבקורת פעולותינו ובהערכתן המוטעית.

על כן אין אנו צועדים היום את צעדינו הראשונים במדיניות החוץ, ובאמרנו כך, איננו מתכונים לשיחות עם נציגים ועם "גויים חשובים" שבהתאם לשאריות המורשת הגלותית נראים בעיני רבים מאחינו כעקר המדיניות, ושאינם למעשה אלא תוצאה למדיניות חוץ המסתמכת על כח מופעל, ואין לזהותם במדיניות עצמה. כונתנו למדיניות עצמה. לפעולות הקשורות בהשג של המטרה ההסטורית שעמדה תמיד נגד עינינו: סלוק צבא הכבוש ופלוס הנתיב לשחרור המולדת כולה.

בעיות האורינטציה

בראשית צעדינו החדשים נתקלנו במושג ה"אורינטציה", האורינטציה על האו"ם סנורה את עיני היושבים בקריה שהתחייבו למלא אחר כל צוויי האו"ם ואף הקדימו במלוי פקודותיו בדבר ההפוגה. כמעט שנה צריכה היתה לעבור עד שפג השכרון, וקרבנות מרובים נדרשו עד שהגיעו הללו לסקנתנו, שהעלבות עוד בראשית הצעדים. הוכחנו אז, שאפשר להשתמש בריב גושי המדינות שבאוםם כדי להזים את דרישותיו ולא למלא אלא אחר הנוחות שבהן. הבאנו את דוגמת אפריקה הדרומית והוכחנו, שאו"ם זירה הוא להתנגשות אינטרסים בין לאומיים ואין לראות בו בי"ד אוביקטיבי שפסקיו מחייבים. ואל לנו להבהל מאיומים; גם הבריטים איימו. הוכנו שאף המשפט החזק ביותר אינו יכול לעשות את כל העולה על רוחו ואין להם מדי מאיומים. שעה שנסבים הם על בעית חיים; אינטרס האומה הוא קריטריון ליחסנו אל "החלטות האו"ם".

הנחתנו הזאת אושרה על ידי המציאות. יפה עשה הצבא שכבש למרות החלטות האו"ם את הגדה המשוחררות לא נחזיר על אף כל ההחלטות של הרוב "המכני" העוין.

אורינטציה של גושים?

יש להפריד בין מושגי האורינטציה בימי השלום והמלחמה. אם תתרחש עלינו מלחמת עולם שלישית נורד כולנו למצב קדמונים שוכני מערות השוחטים איש לרעהו. פצצת האטום – התפרצות קסקליזם הכחות שהאדם חרד בפניהם אז, תפריד בין הגושים שאנחנו נמצא אז ביניהם. יתכן שאותה שעה לא נספיק אפילו לחשוב במי לבחור. עד כאן בימי המלחמה שבה יעמדו באמת שני גושים מלוכדים זה מול ה. בימי השלום המצב הוא אחר. רק ביחס למלחמה הבאה מלוכדים הגושים. אך בימי השלום מפולגים הגושים לגושים קטנים יותר; אפילו בגוש המזרחי נתגלע בקע: יוגוסלויה. [כנראה כוכבית שמופנית לכאן, ט.ק.] * ועל אחת כמה וכמה בגוש הקרוי "מערבי". מדיניות צרפת במזרח התכון נוגדת מאז ומתמיד את המדיניות הבריטית. אף אם באירופה הולכות שתי המדינות יד ביד. יוגוסלויה פועלת כאשר יפה בעיניה. צרפת נוגדת את אנגליה, הסכמי אמריקה-ערב הסעודית נוגדים את הסכמי בריטניה-עבר-הירדן. יש לנצל את נגודי האינטרסים שבתוך הגושים, והדבר אפשרי בהחלט אף שמלוכדים הם באינטרס שלילי משותף. רבונות מחלטת כלפי כל גוש ונצול הבצורים הקיימים אף בתוכו – זוהי מדיניות החוץ שעלינו לנצל ככדי לקדם את ענין עמנו. אסורה היא "אורינטציה" מדומה, כשם שאסור השתעבדות נפשית, או מעשית למשהו, רק מפני שתקיף הוא.

דומה שאין האמת הזאת ברורה לממשלתנו. הממשלה דחתה הצעה רומנית ליבוא נפט גלם בכמות הרצויה לנו, בתנאי שיתרת הנפט המזוקק תוחזר לרומניה וקבלה את הצעת "של" שהת [מחוק במקור, ט.ק.] את אספקת הנפט בהפוגה. בתי הזקוק אינם פועלים כיון שהנפט ש"של" מספקת אותו מגיע אינו מזוקק. מחיר הנפט עולה. יוקר המצרכים החיוניים עולה ודרגת החיים יורדת. זוהי שלשלת הכלכלית הידועה, המתחילה בחוליה אחת ומסתיימת באלו בפת הלחם. למה נדחתה הצעת רומניה? למה הכניעה הזאת ללחץ? כל מי שמציע לנו עזרתו – ידידנו הוא. מכאן אפשר לקבוע את האורינטציה היחידה שעלינו לנקוט בה: היא האורינטציה על שחרור המולדת. כל מי שהאינטרס שלו נוגד את האינטרס של אלה החומדים, במישרין או בעקיפין, את שטחי מולדתנו אתו נלך מתוך חופש הכרעה מוחלט. רבונות המדינה היא בוחן למדיניות החוץ. אורינטציה על שחרור המולדת. היום שחרור המולדת אינו נראה עוד כתבנית אוטופית של כבוש "שלש גדות הירדן"; מאז סולק צבא הכבוש הבריטי נתאפשר למעשה שחרור הארץ כולה.

סכנת עבדאללה

בשעת ההתקדמות בנגב הגיעו חיילינו גם לעבר חברון ולפתע באה הפקודה לסגת. מדוע? האם אין הסיבה לכך כניסתו של עבדאללה לחברון? ההסכם עם עבדאללה משמעותו האמתית הסכם לכניסת הבריטים למערב ארצנו לאחר שסולקו משם במלחמה ארוכה ואכזרית. מצב ירושלים שבעיר העתיקה שלה יושבים ערבים-מורעים דומה למצבה של תל אביב עת יפו הפורעת היתה תלויה לה בצוארה. כשם שאין מדינה עברית בלא ירושלים כן אין ירושלים בלא ירושלים העתיקה. קטור הרוסי היה חוזר ושונה בכל הזדמנות: "קרטנו ולנדה אסט" יהיו הנגלים ליד פתח תקוה, בלטרון וליד העמק ובירושלים. על כן "קרטנו ולנדה אסט". ממלכת עבר הירדן המכורה תועבר מן העולם.

מדיניות פנים

מדינתנו קמה מתוך מהפכה ואנטי-מהפכה; ואלם המושגים נשתבשו בקרבנו וכך נכנסו האנטי מהפכנים לקריה בעת שהמהפכנים שהביאו להקמתה, הפכו לאופוזיציה. שבושים אלה מרובים הם במדינתנו. למשל: הקואליציה; משמעה האמתי – אחוד בפני הסכנה על יסוד תכנית מוסכמת מסוימת. ואולם קואליציה על יסוד חלוקת הרוחים הנה עסק מסחרי מגונה שאין לזהותו כלל ועקר עם מדיניות. אצלנו אין המפלגות נלחמות על תכניות אלא על הכנסות. רק בתנאים כאלה אפשר שיהיו אנשי "על המשמר" כותבים בעתונם: "אנחנו האופוזיציה היחידה בתוך הממשלה"... איזה שבוש מושגים. אם אתה בממשלה – הרי אתה אחראי למעשיה, ואם אינך רוצה לשאת באחריות למעשיה – עבור לאופוזיציה ממש וותר על הממשלה ורוחיה. הן זהו הא"ב המדיני... (א"ב הנו לעתים הגדולה שבהבטחות...)

מתוך השבושים הללו ומתוך השתלטות חד-מפלגתית מסוימת ב"קואליציה" מתאפשרות גם הפגיעות המתמידות בזכויות האדם והאזרח. שוטר צבאי ללא צו החרמה - פותח באש – בטבורה של ככה סואנת מרוב אדם – על מכונית בעלת רשיון נסיעה. ואין זהו המקרה הראשון. זהו משטר ה"סטנוקרטיה". "עבד כי ימלוך"... ואולם יותר מדי דם נתן דורנו למען החרות משנוכל להשלים עם השתעבדות לפחד ולסטן; הקרבנות שהבאנו למען המדינה לא היו מכוונים להקמת משטר "בצר" ועכו...

במוסדותינו שליט לא היושר ולא הכושר; הכרטיס המפלגתי, השחיתות הפרוטקציוניסטית המפתח המפלגתי, הם השליט במדינתנו, ועל כן מכריזים אנו על אגרת זכויות האדם והאזרח, המסתמכת על נסיון היסטורי של מדינות דמוקרטיות ועל ספר קדשנו. "כדמותו וכצלמו" נאמר בתנ"ך. כדמותו וכצלמו נוצר האדם החפשי.

ראשית הזכויות המדיניות – הפרדה בין הסמכויות. איננו עבדים ולא נוכל להסכים לרכוז כל הסמכויות בידי ראש הממשלה. לא נסכים לדיקטטורה כזאת אפילו בתואנה של חוקי חרום. אין חרות האדם בלא הפרדת סמכויות. אין חרות האדם בלא הפרדת החוק הצבאי והאזרחי. לא נסכים שבתי דין צבאיים ישפטו אזרח. מול השתוללות השררה נעמיד את הדמוקרטיה הישירה, את שלטון העם למעשה ולא רק להלכה, בעולם כולו, מלבד שוייץ, נוהגת דמוקרטיה בלתי ישירה שבקורת העם מוגבלת בה ביותר, והסמכות להחליט נמסרת בה על הרוב לנבחרים שאינם חוששים לדעת הקהל, אלא במדה זעומה. יתכן כי בארצות הללו אין דרך אחרת, באשר חיים בהן עשרות מיליונים אנשים ואין אפשרות ממשית לשאול, מדי פעם בפעם, את פיהם. אחד הוא מצבנו. עוד לדור או דורותיים לא נחדל מלהיות אומה קטנה. ארצנו, ואפילו ארצנו כולה, קטנה היא. דמוקרטיה ישירה לא תהיה בלתי אפשרית בה. נדרוש כסעיף "על קונסטיטוציוני" שאין לשנותו אף בהחלטת הרוב ובימי החרום, שבכל הבעיות החיוניות באמת תוכרח הממשלה לפי דרישת המעוט – לפנות אל העם עצמו. והעם, בזכות הרפרנדום שבידו, (משאל עם) יכריע ויקבע. דבר העם בהצבעתו חוק עליון הוא במדינתנו מאחר שבקורת הפרלמנט בלבד לא תוכל בתנאינו להבטיחה בפני מזימות טוטליטריות.

מדיניות סוציאלית כלכלית

העקרון העליון במדיניותנו יהיה שיבת ציון ובטול העוני. אכן, אין זה עדיין פתרון הבעיה הסוציאלית אולם בראשית צעדינו יש להתרכז בעקר בסעיפים אלה. ארצנו נתברכה בנביאים ובמורדים. עם נצחוננו הצבאי יש לקוות לנצחון החזון, כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים.

בעית הקמת המכשירים לקליטת עליה גדולה והרחבה גבולות הארץ אינה ענין להשקפת עולם בלבד. רוב רוב ה[לא ברור במקור, ט.ק.] בארץ נבנו על ידי היזמה. בעלי התיאוריה על עודף הערך עושים שמה עסקים. יש לתמוך [לא ברור במקור, ט.ק.] יש להגן על הנקלטים, על המוני העמלים – ואין הכונה לעובדים בידיהם בלבד – שהטרסט הורסם ומנשלם. אמנם יש לתכנן את פעולות היזמה הפרטית, אולם אין להסכים לאסור פעולתם ובטול אפשרויות היצירה כפי שהדבר נעשה על ידי המונופולים הטרסטים דהיום.

אלה אינם אלא ראשי פרקים. עוד נעמיק בהם. בעזרתכם נעמיקם ונגשימם. ואולם יש לזכור שהתכנית עצמה אינה קובעת את הכל; דרושות תכונות אופי המיוצגות על ידי גופים.