נאום בגין בירושלים

אני מודה לכם על הברכות, ואני יודע שהן יוצאות מקרב לב. וכן גם לא היה צרך לחזור פה על מה שרצו הבריטים לעשות בארץ. ובקשר לזה אני רוצה לספר לכם דבר מה: כשהיינו באטונה יום ולילה, לא הרשו לנו לצאת לתוך העיר העתיקה של הארץ העתיקה הזאת. פקודה ישנה מטעם המושל הבריטי שבאטונה שלא לתת לבני ישראל להתקרב למחנות-הצבא שלהם. ואז ידענו שלא אנחנו פוחדים מפניהם, נהפוך הוא – הם מוסיפים לפחד מפנינו. אבל למה לספר לכם על כך? הנה אנו כולנו יחד במולדת בירושלים שלנו, ועלינו לדון ברצינות לא רק במה שעבר עלינו, אלא, אולי בעיקר, במה שעומד לפנינו.

על שלושה יסודות נבנית מדינה: על מדיניות חוץ נכונה, על מדיניות פנים נכונה ועל מדיניות משק מתאימה. והוא המשולש אשר בין צבאותיו קוי קשר בלתי מנותקים. יש השפעת גומלין בין מדינות חוץ ובין מדיניות פנים, ובין מדיניות פנים ובין מדיניות המשק. ואין להפריד בניהן. אין לומר כי פת הלחם של כל אזרח במדינה תלויה אך ורק בצורת המשק שהמדינה תנהל. האמת היא שגם פת הלחם בעקיפין תלויה במדיניות החוץ אשר תתנהל על ידי נציגי המדינה, אין לומר שהשתחררותנו מכבלי שעבוד תלויה אך ורק כמדיניות החוץ. נכון הוא שבעקיפין היא תלויה גם במדיניות הפנים אשר תתנהל במדינה. הנה כי כן השפעת גומלין מתמדת קימת בין שלושת הגורמים אשר עליהם נבנית או נהרסת מדינה. באשר למדיניות החוץ, הרי כמונה גם [מחוק במקור, ט.ק.] על שני יסודות בנוה נהציגיה ומנסחיה ומנהליה הרשמיים. האחד הוא האוריינטציה על ארגון הא"מ. השני - שאיפה או למעלה מזה – תשוקה לבוא לידי הסדר מדיני וטריטויאלי עם עבדללה. מה עוללה לנו אותה פרזה נבובה ואומללה אשר נוסחה על ידי איש יודע עברית, איני בטוח אם הוא ידע מדיניות עברית מה היא. האורינטציה על ארגון האו"ם. קודם כל היתה זו התקשרות עיורת להודעה האומללה שנתקבלה אשתקד ב-29 בנובמבר בליק טקסס, התקשרות עירות, אמונה בכך שתקום מעבר מזה לכביש הראשי מדינונת עברית ומעבר השני מדינה ערבית בתוככי ארץ ישראל העברית. אמונה בכך שיקום משטר בין לאומי בירושלים. אמונה בכך שבין שתי המדינות יהיה איחוד כלכלי. אמונה בכך שמעבר לים ומארבע כנפות העולם ירוצו בנים מ-70 אומות בתור צבא בין לאומי אשר יתיצב ביננו ובין שכיריה של בריטניה וישליט שלום בארץ ישראל, ויקים לנו את המדינה העברית. כתוצאה מאמונה עיורת זו, כידוע לכם, לא לקחנו בהסתערות הראשונה את העיר העתיקה בטרם נכנס לגיון השכירים למבואות העיר. כתוצאה מאמונה עירות ו לא נכנסנו לאותה עזה אשר אז אפשר היה, ללא כל התנגדות, להכנס לתוכה וליצור עובדה קימת בדום. כתוצאה מאמונה זו גם לא הוכו במדיה מספקת הנשק העבר הגואל. וכאשר עמדנו הפעם הראשונה אחרי 70 דורות בפני שעת כושר היסטורית לקום ולרשת את נחלת האבות כולה, לאחר שאנחנו המורדים הצלחנו לשחרר את ארצנו מן המכשול העיקרי שעמד בינו לבין חרות אמת, והוא – צבא הכיבוש הבריטי, והודות לכך, כתוצאה מן האמונה העירות ההיא לא הוכנו המכשירים הראויים לשמם בכדי לקום ולמלא את היעוד ההיסטורי אשר הוטל על דרונו באותם ימי ההכרעה. מכליה נצלנו הודות לגבורתו של כל הנוער העברי כולו, מה"הגנה" ומ"אצ"ל" ומ"לח"י". אבל את שעת הכושר ההיסטורית ההיא החמצנו. ועדיין אין זה סוף פסוק במה שעוללה לנו האורינטציה הרשמית על ארגון האו"ם.

הנה כי כן זוכרים אתם את הלילה ההוא, אחד הלילות הבחירים והאפלים ביותר כאחד בתולדותנו, בדורנו, כאשר כל 3 הארגונים הצבאיים בארץ ישראל יצאו להסתערות על העיר העתיקה מתוך אחות אחים ואחות הנשק, וחילים של אחד מארגונים אלה, האצ"ל הצליחו לפרוץ את החומה של העיר העתיקה ולהקים את ראש הגשר הראשון בכדי להוסיף ולהסתער ולגאול מידי שכיר השכירים משמידי קדשי הקדשים של עמנו ומשימי קדשינו ולהחזירם, נחלת עולמים, לעמנו. אז אפשר היה גם את זה להשיג. והנה הגיעה השעה 8 בבקר, ואפילו דקה אחת לא אחרו אחרי השעה שמונה, והוטל צו מטעם ארגון האו"ם אותה שעה להפסיק את האש, והאש הופסקה והעינים טחו מלראות את אותה חומה קדושה נמצאת שוב בידי אויב. והנה על פני ירושלים כולה חולש ומאיים האויב. הלוחמים הוחזרו לבסיסהם מפני שהאורינטציה על ארון האו"ם, והאש הופסקה ללא כל יסוד, בעצם תנועת האופנסיבה היהודית. ואת אותו החזיון ראיתם גם בנגד בימים האחרונים, במערכה הקודמת על הנגד עמד האויב המצרי, ואתם הלא יודעים כי עם המצרים אפשר רק ב-10 מכות והם גם קבלו את עשר המכות, צבא המרי עמד בפני התפוררות מוחלטת והיה במצב של מנוסה וכל איש בר דעה יודע שצבא הנמצא במצב של מנוסה אם תתן לו את מכת הרחמים, את המכה האחרונה והמכרעת, אין לו תקומה, ואז בא טוב צו מטעם ארגון האו"ם להפסיק את האש, ואחר כך עוד נראה מה הוא צו מטעם האו"ם, ומי עומד למעשה אחריו.

והנה האופנסיבה המכרעת, אשר כתוצאה ממנה אפשר היה להשמיד את האויב בדרום או להדפו אל מעבר לגבולו, הופסקה באמצע וניתנה לאויב הפקת נופש שהודות לה צייד וערך מחדש את שרידי צבאו והביא נשק חדש, ועכשיו נאלצנו לצאת במערכה מחודשת על הנגב, ואתם יודעים, וכל העם יודע את האמת באזה קורבנות עלתה לנו המערכה המחודשת הזאת. כולנו מדברים על כך ואנו רואים בכרח במהשכת המלחמה הזאת. עינינו נשואות אל חיילינו, גבורינו מכל חוגי הנוער. גדודים המורכבים מחברי "הגנה" "אצ"ל" ולח"י" ו"נחל". כל הנער שכמוהו לא קם מימי בר-כוכבא, והוא נלחם בנגב וכל העם מברך אותו שעלה ויצליח. אבל הקורבנות הנוספים האלה למה ניתנו אם לא בגלל העיורון הפוליטי הזה אשר התבטא בפרזה הנבובה – "האורינטציה על ארגון האו"ם.

היה לי הכבוד לעמוד בתוככי ירושלים והלהזהיר עוד אז בפני האורינטציה הזאת ולהוכיח כי ארגון האו"ם אינו קיים. כל צו שניתן בשמו – צו בריטי הוא, אם גם הרב במועצת הבטחון מצביע עבורו. אבל עיני מנהיגינו לא יראון. האורינטציה היא שכבלה את ידינו ללא ל יסוד והצדקה והפסיקה את התקפותינו. היא שגזלה את העיר העתיקה מידינו ונמרח להחמצת הזדמנויות היסטוריות לרשת את הארץ כולה. היא שהיתה בעוכרנו. ועכשיו אחרי שהעם נוכח לדעת אי האמת, אני יכול לומר לקהל בירושלים: רבותי, למען השם, למען עתידו של עמנו, השתחררו מן האורינטציה האומללה של ארגון האו"ם. אחת היא האורינטציה שלנו והיא האורינטציה של שחרור המולדת.

והיסוד השני שעליו נבנית המדיניות הרשמית של יושבי הקריה היה וקיים עד עצם היום הזה – לבוא, כמעט בכל מחיר, לידיד הסדר מדיני עם עבדאללה. יש לשליטינו איזה סנטימנט מיוחד לאותו עבדאללה. פעם קרא לו איש חשוב בממשלת ישראל בשם השליט הנאור הדורש טוב לעמו ולארצו. וכאשר הוא אמר את הדברים התפלאנו מאד, מפני שכיצד אפשר לומר "דורש טוב לעמו"? הן אותו שליט, אותו מלכ"ל מששמו עליו כתר הפכו האמביציות שלו לחיות בפרופורציה הפוכה לקומתו, מאין הוא בא אם לא מתוך עמקי המדבר, מה לו ול-300,000 הבדואים הגרים בנחלת שני השבטים ומחציתם שלנו? אבל "ארצו"? על כך אין צרך לספר לכם. מה לו ולעבר הירדן מזרחה. עברו חדשים רבים ואיני צריך לספר לכם, אתם עדיין נאלצים להיות שכנים קרובים מאד למלך עבדאללה. הסנטימנט הזה לעבדאללה נשאר עד עצם היום הזה. ואומר שר החוץ שלנו בפריס שאין אנו מתנגדים למסירת החלק השני, כלומר- החלק המזרחי של ארץ ישראל המערבית לשלטונו של עבדאללה, וכן ראש הממשלה וכל הממשלה עדיין שואפת להסדר עם עבדאללה. הדבר רציני מאד ותרשו לי לדבר ארוכות על אותו ענין. עם עבדאללה או נגד עבדאללה. כל עתידנו תלוי בזה, אם נגיע לידיד הקמת ממלכה משתי גדות הירדן ובראשה יעמוד המלכ"ל הזה, שכיר השכירים של בריטניה ארורה הזאת, כל עתידנו תלוי בכך ואל נקל ראש, ואל נחשוב על אשליות של שלום טהור, זה יהיה אוו השלום שעליו אמר הנביא: "שלום, שלום ואין שלום". זה יהיה שלום אשר בו יחרץ גורלנו לא לחסד כי אם לשבט. לא לחרות כי אם לשעבוד. זה יקבע את גורל העם ועתיד הארץ, כי עובדות פשוטות בפניכם. אתם יודעים שקיים חוזה מסוים בין הוד מלכותו הבריטי לבין הוד מלכותו העבר ירדני. אתם יודעים שבריטניה ממליכה מלכים ואחר כך מיעצת להם לחתום חוזה ברית אתה. ויש חוזה ברית כזה בין עבדאללה והמלך ג'ורג', ובחוזה זה כתוב: בריטניה תהיה רשאית להכניס בכל טריטוריה שבה ישלוט עבדאללה כל כח צבאי שהיא תמצא לנחוץ, בכל זמן ובכל תקופה. גם בנבלים שבהם ישלוט עבדאללה רשאית בריטניה להכניס כל כח צבאי שהיא תרצה להכניס. מאין לו לעבדאללה נמלים? אבל אתם זוכרים את הנמל החופשי חיפה. זה חלק מן הנמלים וכמובן שזה אינו בשביל עבדאללה, אלא בשביל זה שעומד מאחריו... וכאשר יבוא הסדר טריטוריאלי ובהסכמת ישראל יסופח החלק המזרחי של אארץ ישראל המערבית לעבר הירדן, אזי באותו יום, או למחרת היום, או כעבור חדש - אין זה חשוב מתי בדיוק – מאחורי החומה, על ידי נתניה ועל ידי פתח תקוה יוקמו אותם מחנות הצבא הנצו-בריטי אשר מהם לקחנו בשעתו נשק בכדי להכות בהם כדי להפטר מהם. אותם המחנות בכל רחבי הארץ. והנה אתם רואים היום מאיימת בריטניה בהתערבות צבאית גלויה. אבל אין צרך להבהל. כששומרים מבווין שהוא שולח עוד מעט את באותיו לארץ ישראל, הזכרו תמיד את מה שאמר קולנל פטרסון. הוא אמר "דהע בריטיש דונט לייק טו בי קילד" – הבריטים אינם אוהבים, נעבדך, להיהרג. והם יודעים מה הוא המחיר שהם ישלמו עבור התעבות צבאית גלויה. אבל אופייני הדבר שהוא מאיים במפורש בהתערבות צבאית גלויה. הוא מבודד מאד. אני יכול לומר לכם שאמריקה, לו היתה בריטניה מתערבת במישרים במלחמה בארץ ישראל, היתה מתקוממת בהמוניה לדבר זה. לא רק היהודים שבה, אלא מיליונים של גויים. מלמת השחרור שלנו הפכה אותם לידידים אמיתיים של עם ישראל. הייתם רואים התקוממות המונים אשר כמוה לא ראו ארצות הברית. מי באמריקה אינו שונא את הבריטים? על 6 מליון היהודים ואל 5 מליון האירים איני צריך לספר לכם. באחת מן הרכבות נתקבלתי במלח אמריקאי ממוצא אירי, והא בקש להצטרף לצבא ישראל ואמר: אדע עכשיו למען מה אני נלחם, והוסיף: אני אוהב את כל האנשים ואת כל העמים? יש עם אחד שאינני אוהב אותו והזהו העם האנגלי. אני שונא את האנגלים. וזוהי רגשה בקרב אנשי אמריקה. הם זוכרים את מה שעבר עליהם. ואני אומר לכם שדעת הקהל באמריקה יש לה כח רב ועלינו לחרוש בה, בדעת קהל זו.

בריטניה מבודדת לחלוטין בקרב העם האמריקאי. והיא תחשוב 10 פעמים, ולא רק פעמים כפיי שהבריטים אומרים, בטרם תכריז על התערבות גלויה. והיא מבודדת גם מבחינה אחרת. איני צריך לספר לכם מה יחס ברית-המועצות להתערבות צבאית גלויה בא"י. ואיני צריך לספר לכם מה הם הסנטימנטים של הצרפתים על הברטים. שוחחתי עם שני האגפים של העם עצפרתי, גם עם נציגיו של טורז ושל דה גול ולשניהם ניסיתי להסביר וגם הסברתי את אותו ענין עצמו. וכשאני נזכר בהם אני נזכר בדרישה מסוימת מטעם אחד ששמו "קול העם". אני מסופק עם העם מדבר מתוך הקול הזה, והוא דרש שאודיע במפורש אם נפגשתי ואני אומר שעלינו לחפש עזרה בכל מהקומות. וזה אושרנו שאנחנו יכולים לקבל עזרה מכל המקומות ואין זה קשה להסביר לאנשים אשר מיצגים נקודות מבט נפרדות את הענין. אין זה קשה, והנה הנסיון הראה שדבר זה אפשרי ומעין לספר לכם מה שאמר אותו דיקלו שהוא אולי האיש החשוב ביותר בקרב המפלגה קומוניסטית בצרפת. הוא אמר שכמובן שהממשלה האמריקאית תומכת בתכניות הבריטיות לפי שעה, לא תמיד בפני שיש גם הצבעה ובחירות באמריקה, אבל הוסיף, - כמובן יש גם נגודים בין אנגליה ואמריקה, שבה, כל כך אפיני בשביל גוי קומוניסטי, צריך – אור אומר – שמדינה קטנה תדע איך לנצל נגודים בית מעצמות. בודאי קצתם להלחם למען שחרור עמכם ואני על סמך התורה המרכסיסטית שלמדתי. והוא הודיף ואמר – יכולתם להלחם רק מפני שהיו קיימים תנאים אוביקטיבים למען מלחמתכם. ואלמלא מה שקרה לכם באירופה מידי הנצים ומה שעמד לקרות לכם בא"י מדי המשעבד, אלמלי היתה באה תגובה שלכם, של הארגון הצבאי הלאומי – כך אמר – היתה זו הוכחה שהעם שלכם אינו רואי להיות עם. אלה הם דברים שגוי מפני שהוא גוי קומוניסטי אמר אותם. הוא יודע שעבדאללה זהו ענין שגם רוסיה תרצה לקחת בו חלק והצורפתים עדיין לא שכחו ועדין לא ויתרו, והם בכל לבם ונפשם תומכים במדינה תוכמכים בממשלה אשר תרצה להפטר מן האיום על שטח השפעתם ההיסטורי. הם רוצים להוציא את הנשק הזה של השכיר הבריטי, של עבדאללה מידי ה"פורין אופיס" הבריטי.

אתם צריכים להבין שאם יהיה הסדר בין עבדאללה וישראל ועד זה יהיו קימים  בסיסים בריטיים על ידי פתח תקוה, הרי בריטניה תחדל להיות מבודדת. היא תצא מבדידותה, מפני שאמריקה תשמח לסמוך ידה על הסכם זה. ברית המועצות תפנה נגדנו, כי היא יודעת מי הוא עבדאללה. צרפת תפנה נגדנו היא יודעת מה ומי הוא עבדאללה, וכך במקום שהאויב יהיה מבודד, נהיה אנחנו מבודדים והוא יוכל בעמדו ע"י פתח תקוה לא לפלוש לא"י כשם שהוא מוכרח לעשות היום, אלא הוא יעמוד בתוככי ארץ ישראל.

ואני אסביר לכם שתי עובדות:

תמיד תהא קימת אפשרות של אולטימטום בריטי אם יעמדו בעיר עתיקה עם צבאותיהם הרשמיים ועל ידי פתח תקוה. וכשאתם מדברים על אולטימטום בריטי, זכרו תאריך מסוים – 29.6 וכשאתם מדברים על אפשרות של התנכלות מחושת בתוככי א"י נגד עצמאותנו, זכרו את אינדונזיה. גם שם קמה רפובליקה בהתערבות של ארגון האו"ם אבל שם נשארה ממשלה שהסתמכה על צבא בתוך הרפובליקה, ואיתם את מה שקרה ואת משחק התעתועים בפריס ואת התוצאות. כאשר תזכרו את שתי העובדות תדעו משום מה העזתי לומר שכל גורלנו תלוי בהסכם או חוסר הסכם עם עבדאללה.

תכנית החלוקה הושמדה ונמחקה. לא זו בלבד שארגון האו"ם בישיבה האחרונה של האספה הכללית מחק באופן סופי את ההחלטה של 29 בנובמבר, אלא שגם מבחינה מעשית און קימת חלוקה. לא זו בלבד שאנחנו עברנו את הגבולות אלא שמדינה ערבית שניה אינה יכולה לקום בארץ ישראל. אנשים מפ"ם הגויים אינם יכולים להסביר להם שאין אפשרות להקים מדינה ערבית שניה והם מוסיפים לצעוק: - ההחלטה של 29 בנובמבר. וכי המופתי יכול להקים מדינת ערבים, ואם יקימנה הישלים עם ארץ ישראל. וכי הברטים ועבדאללה יתנו לו להקים מדינה בארץ ישראל. כל התכנית הזאת הפכה להיות פנטסטית. רק ברירה אחת קיימת – או עבדאללה על יד פתח תקוה או מלחמה על שכיר בריטניה עד הרמה. לא מפני שאנו משתוקקים למלחמה עלינו להמשיך בה. לא רבותי. עורקינו כמעט שריקים מדם, כל טיפת דם עברית יקרה מכל יקר, אבל יש לראות במצב הקיים את מצב המלחמה המתמיד ואת האיום במלחמת השמדה בעתיד לבוא.

בריטניה יודעת גם מה זאת מלחמת השמדה "וור אוף פטרישן" הן אנחנו נלחמנו נגדם מלחמת השמדה. ואנשים ממפא"י ומפ"ם טענו בשעתו שאנחנו גורמים לריכוז כוחות צבאות בריטניה בארץ ישראל. לא הבינו שדבר זה יביא לידי נצחון, מפני שבריטניה לא יכלה לקיים צבא של מאה אלף באצרנו וידעה שצבא של 10 אלפים יוכה, יושמד או אפילו יפול בשבי. בווין ידע את הסוד הזה על כן הוא בא לכנתנו באותו נשק שבו הוא נוכה. הוא רוצה מצב מלחמה מתמיד. הוא רוצה שנוסיף לקיים צבא שכמותו לא היה בהיסטוריה. כאשר אמריקה ורויה יצאו יחד נגד גרמניה הנאצית היה להם צבא של 8-9, לכל היותר 10% מהאוכלוסיה. צבאנו מונה למעלה מ-12% וקרוב ל-13% מן האוכלוסיה. כמובן שהמשק אינו יכול להתפתח בצורה כזאת, לשד עצמותיה של כלכלה יבש. הבנין אינו יכול לקום. עד מתי נוכל לקיים מצב כזה שהוא מצב לחמה מתמיד?

אם כן, לא למען מלחמה אנו אומרים את אשר אנו אומרים, אלא למען שלום אמת. שלום שבו תהא חרות. למען שלום שיבטיח לא רק את שלומנו אנו, אלא גם לשלום בנינו ובני בנינו.

מדיניות חוץ אמיתית היא לא אורינטציה על ארגון האו"ם. לא אוריינטציה על הסדר עם עבדאללה, אלא להוסיף לבודד את האויב להעמידו במצב של בדידות מאמריקה, מברית המועצות, מצרפת.

וממדיניות החוץ הבה ונעבור למדיניות הפנים. יש השפעת גומלין בין שניהם. בנאום מסוים שבא כח רשמי נשא לפני שבועות מספר ואני זכיתי לקרוא אותו בעתון ישן לאחר שחזרתי מארצות הברית. זה היה פרקליט המדינה. והוא קם להצדיק פיטורים ללא מתן נמוקים שניתנו על ידי הממשלה. והוא אמר שכל שר רשאי לקחת לעצמו את "התענוג" לפטר פקידים לפי ראות עיניו, ואין חובה עליו לנמק מפני מה הוא פיטר אותם. ועוד הוסיף פרקליט המדינה ואמר, ששר בישראל הוא בבחינת מלך ואינו עושה עול. ולא קם איש בקריה ולא מיחה בפני פרקליט המדינה, כל שר בבחינת מלך? - זוהי חדשה. אני איני יודע אם דרוש מלך, אנו מכל מקום איננו ריאליסטים, אבל אם צריך מלך - מספיק אחד. פרקליט המדינה רוצה שיהיו לנו 13 מלכים, כל אחד בבחינת מלך, ומלך אינו עושה עול.

פרקליט המדינה הוא גם בור ועם הארץ, ואני מוכן להתדיין אתו בפני כל מוסד על כך שהוא בור ועם הארץ. מתי נוצרה המימרה הזאת שמלך אינו עושה עול - מימי הפסולטיזם האפל והחשוך ביותר. והוא רוצה להחזירנו לתקופה ההיא. אחר כך נשארה האימרה הטפשית הזאת בבריטניה. הרבה מנהגים טפשים נשארו בבריטניה. מדוע אומרים המלך הבריטי אינו עושה עול? – מפני שהמלך הבריטי אינו עושה שום דבר... אבל השרים שלנו עושים הרבה מאד... ולא תמיד טובים הם הדברים הללו. אתם יודעים שישנה שאלה של בשר כשר ובלתי כשר והשרים מתחלקים ביניהם. יש כאלה אשר מביאים בשר כשר, ויש כאלה שמביאים בשר בלתי כשר, ויש שרים מכובדים מאד שזועקים כי זה חורה להם – ובצדק – בשר בלתי כשר והבאתו למדינה – יחריבו את המדינה. ובכלל, מה זה אדם? אדם זה מי שעושה שגיאות. הרבה שגיאות. אך מי נקי משגיאות? והנה מופיע בפנינו פרקליט המדינה וטוען, כל שר בבחינת מלך, ומלך אינו עושה עול, ואם מישהו רוצה לפטר פקיד, יכול להשליך אותו מבלי לנמק מדוע. "התענוג" הזה לפטר פקיד – זהו המשטר. משטר של שחיתות פרוטקציונרית. לא הכושר ולא היושר קובעים – בכרטיס מפלגתי אתה עלול לרדת מטה מטה.

זה המשטר שהוקם על ידי 13 המלכים ובראשם – מלך המלכים.

אם אתה עולה על דרך הזאת של דחיפת אנשים אשר נלחמו למען שחרור האומה למחתרת, אתה בעצמך קובע שמדינה זו אינה בריאה. חולה המדינה הזאת שיש בה מחתרת. ועת ה אנו רואים את המשפט המתנחל בעכו. באותה הבסטיליה אשר גבורי האומה הפכו אותה לסמל מלחמת החרות. ומופיעים עדים שונים ועדים אלה הם המאשימים אנשים, הם אשר עוד לפני 4 שנים קיימו קו טלפון ישיר בין בניין מסוים בירושלים לבין מגרש הרוסים בירושלים ומסרו שמותיהם של לוחמי החופש והסגירום לידי הממשלה הנאצו-בריטית. ואחד מעיז לומר בפני שלושה קצינים אשר הוטל עליהם בנגוד לכל חק מדינה, לפשוט אנשים שאין להם קשר עם הצבא, שאותם גבורי האומה אשר קדשו את השם ואת האומה ואת המולדת במעלות הגרדום עלו למעלות הגרדום תוך שכרון מסוים. היה חייב האיש ההוא להזהר בדברי. אני הייתי נפגש איתו בימים ההם כאשר הוא התנהל לפני על תקופת החרפה שעושי דברו הסגירו את יעקב מרידור, הסגירו את אליהו לנקין, את דניאל ועוד, ומסרו רשימות. הוא טען שהוא היה נגד החרפה הזאת, אבל את זה למדוני משחר נעורי ממורנו ורבנו: אמת אין משמעותה לפטפט על האמת, אמת משמותה להסיק מסקנות, ואם מר גלילי היה לפני 4 שנים נגד הלשנות, הוא היה בעד חטיפות, הוא היה חייב להסיק מסקנות. הוא לא הסיק מסקנות ונשאר בתפקידו. אם כן, זאת אמרתי לו: אף על פי שהתנגדת, האחריות על תקופת החרפה מוטלת עליך במידה לא פחותה מאשר על אותו איש אשר הופיע על במת ההסתדרות וחילל את הבמה הזאת והוכיח במין הגיון מוזר מאד, שאם ברוסיה הצארית אסור היה לשתף פעולה עם המשטרה, הרי כאן בא"י אנחנו חופשים, אנו במולדת, לא רק שמותר – צריך לשתף פעולה עם המשטרה הבריטית.

ועוד ישנן שיחות שאולי לא עתה הזמן לדבר עליהן. למר גלילי היו סיבות מיוחדות להזהר בדבריו בעיקר כלפי האנשים ההם. את הבחורים שלנו הגורל עצמו, אלהי ישראל הוציא מקרב העם, מכל השכבות, מכל העדות עשרה הם היו בארץ, שנים מלח"י הם היו בחוץ לארץ. אף אחד מתריסר בנים צעירים לעם ישראל לא נרתע עד הרגע האחרון לא נרתע עד הרגע האחרון, אי הגבורה הזאת בתולדותיו של עמנו, בתולדותיהם של עמים אחרים? אני יודע מה היא גבורת קרב, אני יודע מה משמעותם של הדברים ללכת ולסכן ולהקריב את הנפש, אבל אי ההשואה בין נפילה בקרב בהסתערות כשלפניך האויב, בידך הנשק, לידך חבריך לנשק ופקודה אחת בלבד, ובין חיים בודדים משך חדשים העוברים תוך זכרון על האם ועל האב, ועל האח ועל האשה והארוסה ועל כל החיים העוברים לנגד עיניך כל אותם הימים והלילות בבדידות? אי ההשואה בין גבורת הקרב ובין העליה לגרדום, ובעינים פקוחות ועד הרגע האחרון עם ברכה בלב לאומה הלוחמת, עם שירה בפה, עם רון בנשמה עם אמונה כבירה. עומדים גבורי ישראל בזים לאויב, מקריבים את חייהם הצעירים ומסמלים את הגדולה שבהתקוממויות של העם. הרוגי המלכות בדורנו, גדולי גבורי האומה הם. ובא איש כזה ומעיז לומר את אשר אמר על הרוגי מלכות קדושים אלה. לא אתוכח אתו. נדמה, הוא היה מתפאר פעם בארגון החזק אשר הוא עומד בראשו. היה משתמש במלה רוסית. ה"הגנה" – היה אומר – "בנין גדול".

חבר גלילי אשר רק 9 חדשים טעמה מלחמה אמיתית נגד המשעבד הבריטי מהי – וכאשר נרדפת, ורק שבועות מספר נרדפת, גזזת שערותיך בימי המחתרת וראיתיך בלי שערות. לא ידעתי שאתה בלי לב. לא שבועות רבים עבור ושוב נתת לשערותיך לצמח מחדש. ובימים ההם גם לחברך לנשק היו שערות והתזכור את מה שאמרת לך "העובדה שאתה מרשה לשערותיך לךצמח מחדש, מוכיחה שתמה מלחמת השחרור של "הבנין הגדול", והעובדה שחברך לנשק מוסיף להתפאר בזקנו של רבי ישראל סובר מראה שנמשכת מלחמת השחרור של האצ"ל, והודות למלחמה זו יכולה יום לעמוד בפני בית דין צבאי לא בריטי, לחרפתנו עברי, ולנאץ את קדושתם של מערכות ישראל.

הנה גם יצחק גרינבוים מופיע בפני המשפט. הוא איש ישר, איש טוב. אני לא רק מכירו לא גם מוקיר. שר הפנים אמר בפני המשפט שחוקי החירום האלה אשר נתנו ריכוז מוחלט של שלטון בידי אחת גם מחוקק וגם מוציא לפועל וגם שופט עליון, הם חוקים דמוקרטיים שבדמוקרטיים. והראיה – הנאשמים יכולים להוכיח את ההפך ממה שמאשימים אותם. אוי מר גרינבוים, הית פעם ברוסיה הצאית ואתה זוכר את האימרה הזאת: "מכים, ואפילו לבכות אינם נותנים".מה רצה שר הפנים? גם ברוסיה הצארית אפשר היה לנסות להוכיח את ההפך, גם הבריטים נתנו לנו אפשרות להוכיח את ההפך בבתי הדין הצבאיים, אלא שאנו הוכחנו להם את ההפך מההפך. את ההפך אי אפשר להוכיח, והאם נותנים להם זה סימן של דמוקרטיה? סמל הוא המשפט זה אינו מביא כבוד לא רק למדינתנו אלא גם לא לממשלתנו. אני אומר זאת גם על סמך הרשמים מבקורי בארצות-חוץ. צריך לגמור ולסיים את הפרשה הזאת. אנשים אלה לוחמי חופש המה. את חייהם סיכנו, את נפשם נתנו למען מלחמת השחרור. עכו צריכה לההפך למוזיאון אשר יוכיח לעם כולו: כאן תם סמל השיעבוד. כאן נפרצו החומות. כאן עלו לגרדום גדולי גבורי ישראל. אינה יכולה לשמש לבית סוחר בישראל וביחוד לא ללוחמי חופש עבריים.

לא רק עדים היו במשפט, יש קטיגר גדול. הוא כבר עלה בדרגה. טרח למען זה – האמינו לו... אינני יודע אם הוא קטיגור בחסד עליון, אבל האמינו לי כי הוא נודניק בחסד עליון. עוד פעם, ועוד פעם ועוד פעם אחת.

אבל נסיים את הפרשה הזאת. לא שנאת אחים דרושה לנו, אלא אהבת אחרים בימים אלה.

אין אנו רוצים בספר הדמוקרטי של חוקי בווין. ספר הספרים יש לנו והוא אשר צריך לשלוט בארץ ישראל. אנחנו רוצים בשלטון החוק ואז ישלוט חוק השלטון. איננו רצים בחוקי חירום, אנו רצים במדינה חופשית, חופשית באמת. אין אנו רוצים שאזרח יעמוד בדחילו ורחימו בפני פקיד או שוטר או קצין, אין סיבה לכך. איש אינו נעשה יותר פיקח אם הוא מקבל משרה ממשלתית, לפעמים להיפך. ונטהר את הארץ מהטומאה של החוקים האלה. דרור לעם. מדיניות פנים שמושתת על חופש אמיתי היא שתעלה את האומה לדרך המלך, ותסייע לנו בהשגת יעודנו כלפי חוץ.

נלחם גם למען שינוי הדברים גם במדיניות הפנים. נלחם על כך שלא רק נציגי העם שישבו באסיפה המכוננת יוכלו להחליט על גורל האומה, האומה עצמה חייבת ויכולה להחליט על עתידה, זה צריך להיות תקנו.

אומה קטנה או בארץ הזאת. המדינה הזאת הרי היא כמו לוקסמבורג, כמו מונקו וליכטנשטיין (הם עוד יותר גדולות) ואפילו אם נלך קדמה ונביא עוד שני מליון אנשים, גם אז נהיה אומה קטנה, אבל אומה קטנה יכולה להרשות לעצמה לפתח שיטה של שלטון עם אמיתי. שלטון המבוסס על המילה חיונית הזאת "דמוקרטיה" שפרושה המילולי "שלטון העם". ועל כן צריך לתת בידי העם את השלטון ע"י חוק הקובלנה, ולמען הדבר הזה נלחם באסיפה המכוננת, וכן תובטח הבקר ה האמיתית והמתמדת גם על נציגיו המובחרים של העם מכל שכן על נציגיו הבלתי מובחרים היושבים עדיין בקריה.

הבה ונעבור למדינות המשק. הברירה שלפנינו היא בין עוני לבין שפע כלכלי. אני אומר לכם זאת על סמך ידיעות מפורשות. בקרתי בארצות הברית ראיתי את אוסף הכספים שם. הדבר הזה נקרא בשם "ונייטד ג'ואש אפיל" ואני יכול לספר לכם על אותו ארגון. אתם שמעתם בודאי את השם של האיש מונטה. קראו לו עכשיו באמר "פורש". וכשנפגשתי עם ד"ר סילבר וניומן מחיתי נגד חילול השם הזה. מונטה הוא פורש? אני אספר לכם: אין הו פורש. המלה הזאת "פורשים" הרי ברבות הימים תהיה מן המילים המקודשות ביותר בישראל, ומנטה זה הוא פקיד גבוה ב -       ומקים לו קבוצה, ואגב, האורינטציה של מפא"י היא לא רק על עבדאללה אלא גם על מונטה. והוא מקבל קריא וכתיב 50 (חמישים) אלף דולר לשנה משכרת מאוסף הכספים של העם. זה בערך 1500 ל"י לחדש על חשבון העם. כשאני שמעתי את זה לא ידעתי מה לומר. תמיד הייתי תמה על המיליונרים האלה אמריקה. מה הם עושים על כל כך הרבה כסף? למה להם מיליונים? בסופו של דבר, בן אדם וכל רק סעודת צהרים אחת ליום. אבל מונטה מקבל 50 אלף דולר לשנה. נשיא ארצות הברית מקבל 750 אל דולר לשנה מנטה 50 אלף דולר. נשיא ארצות הברית שהוא נשיא מקבל בסך הכל 250 אלף דולר לשנה יותר מפקיד גבוה של היונייטד ג'ואיש אפיל. הנה עכשיו אתם מבינים שכאשר אוספרים 150 מליון דולר בשנה, אל תחשבו שכל זה בא ארצה, אלא חלק גדול הולך למונטה. חלק אחר הולך לפי דרישת הג'וניט לאיזה מני מפעלים שאין להם ערך ממשיף כמו למען להנציח את הגולה ועוד. וג טיפין עוברים לארץ ישראל. הכך נבנית המדינה? הכך נקים בתים בשביל מליוני אחי שיבואו?

ועתה מלבד אוסף הכספים יש מלווה. פעם הי הטרומן מדבר על מאה אלף עולים, ועד שהתפטרנו מהאנגלים והעלנו יותר, עכשיו מבר הוא על 100 מליון דולר. והבנק האמריקאי לאקספורט ואימפורט צריך לתת את הכסף.

ושם מציגים תנאים. ומשונה מאד - מפ"ם גם כן רוגזת למה טרומן לא נותן את המלוה? והיא שוכחת שהבנק ליבוא ויצוא לא נותן סתם כסף. הוא אומר במפורש שהוא דורש משהו תמורת הכסף. ומה זה 100 מליון דולר בשבילנו? הרי התקציב החצי שניתי של הצבא שלנו הצבא שלנו יאכל את הכסף הזה. והנה ישנם גם מלוות. מר קפלן אינו חוסך במלוות, ומלווה רודף מלווה ואינפלציה רודפת אינפלציה. אתם יודעים שדרגת החיים יורדת. אזי באים בהצעות להקפיא את שכר העבודה ואחרים אומרים להקפיא את המחירים. שניהם גרועים. העם באמת חסר אמצעי קיום הוגנים. ערכו של כסף יורד באופן מתמיד. יוקר החיים עולה באופוזיציה מתמיד. מה היא הסיבה האמיתית? במלוה זה או אחר לא תפטר שום בעיה. לנו דרושים מליארדים. ואני יכול לגלות לכם סוד פשוט מאד – המליארדים הללו ישנם. ישנם רבבות יהודים בארצות הברית גם בארצות אחרות, רגשותיהם באמת חמים כלפי ארצנו, והם רוצים לבוא ולעזור לבנות. והם לא באים כי גם למעשה לא נותנים לבוא. ז.א. להם עצמם נותנים, אבל יש מונופולים בישראל כפי שאתם יודעים, מונופולים אוכל כל. בכל שטחי החיים של מפלגות פוליטות, מונופולים כלכליים. והם חולשים על פת הלחם ושל כל היבוא ועל כל היצוא. ועל כל תכניות היבוא והיבוא. ואינם נותנים לפתח ולבנות והשאלה הזאת אינה שאלה של השקפת עולם, אתה יכול להיות בעד או נגד השקפות פרטיות, גורלנו תלוי בזה, זרם של מליארדים לא"י דרוש לנו. מזרמים קטנים מרבבות יהודים הרוצים לבוא. והמונופולים הללו סוגרים את הדרך, מחסלים את האפשרות. זו היא שאלת השאלות של משקנו ועתידנו. עוני, א שפע כלכלי. אם ימשך המצב של מנופוליזיה, ימשך גם מצב של אינפלציה. רק זרם וגשם של השקעות מחוץ לארץ יפתור את הבעיה. זו שאלת השאלות. ואנחנו היוום מזהירים את כם בפני המשכת העוני האינפלציה, ומפני המשכת השטח הזאת של משק מונופוליסטי בידי מפלגה אחת או אפילו שרוצה לשלוט ולהשתלט. צריך להשתחרר מהמשטר הזה, ואז עם מדיניות חוץ נאמנה ועם מדיניות פנים הגונה ועם מדיניות משק מפרה נפתח את ביתנו, נביא מאוד אלפים אנשים ונבנה בשבילם בתים ולא יצטרכו להתאכסן בבקתאות האומללות הללו שבכפרים הכבושים, מכל מקום לא לאורך ימים. ונקים תעשיה ואזי אפשר יהיה לקים צבא של 3% או 4% אבל צבא מאומן וממוכן ותהיה תעשיה מפותחת שאפשר יהיה לעת צרך להפוך אותה לתעשיה מלחמתית ואפשר יהיה לזיין לא רק את הצבא המאומן והמצויד בנשק חדיש קל כבד, אלא גם צבא אזרחים שיעמוד אחרים ואז נהיה למה שאנו יכולים ולמה שנועדנו להיות והכלכלה שלנו תהיה לכל המכריע במזרח התיכון.

הנה לפניכם המשולש, אבל בודאי לא הייתי ממלא את חובתי למלא הייתי מספר לכם על מה שאירע מעבר לים, מני שיש לדבר זה ערך מפני ההכרעה הצבאית העומדת לבוא.

קראתם ב"הארץ" ואפילו ב"הצופה" על כשלון מחפיר שנחלנו בחו"ל. כאשר עמדתי להופיע בקורנגי הול עמדו פלקטים של השומר הצעיר ועליהם כתובת "זכרו את דיר יסין, את הנצחון היחידי של המופתי". אני מאחל למופתי עשרות נצחונות כאלה. ואשר ל"כשלון" אני מאחל למשפחתנו עשרות כשלונות כאלה. באנו לאמריקה בפחד. בסופו של דבר ידענו ששם הסוכנויות הבריטיות השמיצו את שם מלחמת השחרור העברית ולא רק הסוכניות הבריטיות.

כשירדה המשלחת שלנו בשדה התעופה היה קהל אשר האמריקאים בעצם אומרים שמן היום שחצה אינברג את האוקינוס והגיע לאותו שדה תעופה לא היה במקום זה קהל רב כזה, ולא היתה עוד התתפעלות כזאת. מחזות חדוה, וקהל עם ברכות לא רק בפח אלא גם בלב ומכל השכבות, מובן שמישהו פטפט גם על זה שספר התורה הוגש, אבל הגיש אותו רב בן 80 שנה ובהגיש זקן הרבנים באמריקה את ספר התורה אמר את המלים האלה "ועתה אני יכול בשקט למות". ואני קבלתי את זה לא מפני שאני זכאי לכך, איני ראוי לכך, אבל הלוחמים אשר בשמם באתי, הם בודאי ראויים לכך. תגידו מה שתגידו, במשך כל שנות המעמד, בעומדנו בודדים וגלמודים, נרדפים על צואר ובנצחנו מעטעים את הרבים לשים את החזקים, וטהורים את הטמאים, להמ יכולנו להביא את הפלא הזה? – מסיבה פשוטה מאד – היינו עם האלהי ואלהי ישראל חיה אתנו. כאשר אנו אומרים את הדברים הפשוטים האלה, באים אלינו בטענות שאנו מיסטיקונים דתיים. וכשנלחמנו אמרו שאין אלהים בלבנו. וכך זה מתנודד. כשבאתי לאמריקה, אזי אמרו הקומוניסטים היהודים – פשיסט. ולמחרת היום נתפרסם מאמר באד העתונים ובו כתוב היה שש מי הוא פריימן, שחונכתי במוסקבה, נהלתי את מלחמת הקומוניסטים בספרד, עברתי לנהל את מלחמת הקומוניסטים בסין ולאחר שגמרתי קורסים נשלחתי ע"י סטלין בכבודו ובעצמו לא"י לעשות "טרבלס" לבריטים. שאלתי את עצמי: אז בופו של דבר מי אני? קומוניסט, פשיסט? ואז נזכרתי בחרי וידידי ליזרוביץ. תפס אותו פעם קצין בולשת בריטי שטען שהוא זה אנכי. הוא קצת דומה אלי, גם הוא רזה. והכניסו אותו למאסר משך 24 שעות, ולבסוף כשהוא הכחיש, אמרו לו: מתוכיח לנו שאתה אינך אתה. אם כן, כשראיתי בעתון ושמעתי מה ששמעתי, אמרתי לעצמי: עוד מעט אצטרך להוכיח כי אני הוא אני.

אני שמעתי שסנה עלה פה על הבמה ושאל שאלה: "מה עשה הדגול העברי באמריקה? האם לא נסע למכור את מדינת ישראל לאמריקה?" ועכשיו אני לגמרי מבולבל: אני פריימן, אני דגול, מי עוד? ד"ר סנה הוא אדם פיקח, הוא צריך להסיק מסקנה. הוא איש מפ"ם. היום הוא קורא לי דגול. אבל עליו לזכור שכל צרפתי גם הקומוניסטים מכירים בכך שדגול תרם תרומה מכרעת לשחרורה של צרפת. ד"ר סנה, אנשי מפ"ם, אתם מכירים בכך שאנשי אצ"ל לפחות עזרו לשחרר את ארצכם?

אבל זה לא נכון מה שהוא אמר. אין אני דגול לא לא בעבר ולא בהווה, בודאי שהוא הכריע ביחס לשחרורה של צרפת, אם כי היא שוחררה בעזרת הרוסים והאמריקיאים. אנו – בעצמנו השתחררנו, בלא עזרה. אבל הוא באמת איש גדול במובן הכפול של המלה. וכשאני באתי לאמריקה אמר איאי אחד: "מיי גודנעס, דהיס ליטטל פעלו ליד דהע בריטיש" אבל שמי אינו צ'רלס כשמו של דגול (יש לנו פה עוד אחד ששמו צ'רלס) שמי הו אפשוט מאד – מנחם. ואני גאה על שמי שהוא פשוט כל כך.

אני אומר שעלינו להיות אסירי תודה לאלה שאינם עוד בחיים ולהודות להם על כך שאנו עודנו בחיים.

אבל כפי שאמרתי לכם הוסיף ד"ר הסנה ושאלה אם אני לא נסעתי למכור לאמריקאים את ארץ ישראל. אני? למכור את מדינת ישראל? רציתי להזכיר לו לד"ר סנה שיחה מסויימת. לד,ר סנה יש זכרון קצר, לי אין זכרון קצר. מה שהייתי מחר נעורי ועד היום מותי אהיה – לוחם עברי שכונותיו כוונות טובות וטהורות הן. וד"ר סנה יזכור נא שיחה שהיתה לו אתי. הוא יעץ לי להקים את מפלגת החרות, אך יעץ לי שהיא תהיה בין מפא"י ובין מפ"ם, ואם הוא יצטרף למפ"ם, נוכל יחד להפיל את מפא"י. והוא הוסיף ואמר שיהיה מה שיהיה, אתם תמיד תתנגדו להשתעבדות לזר. ועכשיו הוא עומד בפני צבור עברי ואומר שנסעתי מכור את א"י... היום יש להם טענות. לד"ר סנה ואפילו ל"חצופה" המכובד. יש טענות. האצ"ל היה ארגון צבאי, והוא מסר את נשק וחבריו נכנסו לצבא ישראל. אני זוכר שיחות שהיו לי עם השרים והם אמרו רק דבר אחד: הם מבינים מסרו את הנשק והנכנסו לצבא ההגנה לישראל, תקימו תנועה פוליטית – מאחטייסע, אבל עכשיו כשחיילי האצ"ל נכנסו לצבא ההגנה לישראל, וכשהאצ"ל מסר את נשקו, ואין אני צריך לספר לכם על הסדורים שנעשו בקשר לחלוקתם של חיילי האצ"ל בין גדודי צבא ההגנה לישראל. אתם בודאי גם יודעים שבנגב השתתף גדוד מסוים ומוטב לא לדבר על זה. על מה שאירע לגדוד הזה.. נכנסנו לצבא, אבל גם הקימונו תנועה. יש גם לנו מה לומר לעם. קודם כל עשינו בשביל האומה שלנו משהו, ועוד לא תמה המלחמה. אז הם באים בטענות: למה קמתם בתור תנועה? כל הדבר הזה מזכיר לי סיפור מעשה ערבי עתיק ימין: הולכים שני ערבים במדבר ולצדם חמור. פוגש אותם ערבי אחר ואומר: טפשים שכמותכם חמור יש לכם ואתם הולכים ברגל. הערבי האחד היה האב, והשני היה בנו. הצעיר, אזי ישב האב על החמור ורכב והבן הלך לצדו. פגש אותם ערבי אחר ואמר: איזה מן אכזר הוא האב, הוא רוכב בעוד בנו הצעיר מוכרח ללכת ברגל. ירד האב ועלה הבן. ושוב בשפם ערבי: איזה צעיר חצוף הוא יושב על החמור והאב המסכן מוכרח לשבור את רגליו. ושוב ירד הבן והלכו ליד החמור, ושוב אותו סיפור, ועלו שנכם על החמור, ורכבו ןלדרכם. ושוב פגשו בערבי: איזה אכזרים הם בני אדם אלה. שניהם רוכבים על חמור מסכן שכזה. חמור קטן כה והם שניהם יושבים עליו. ושוב ירדו וחוזר חלילה, ולבסוף לא היתה להם ברירה 0 לקחו את החמור על גבם ונכנסו כך העירה.

מה אתם רוצים אנשי מפ"ם ו"הצופה"? כשיה שעבוד עלינו על דרך המלך לעזור, וירדנו למחתרתר ולא יצאנו ממנה עד אשר המשעבד יצא את ארץ ישראל וכעשר תם השעבוד וחלק של המולדת שוחרר וקמה ממשלה עברית, ויש לי דעה משלי על ממשלה זו, אבל ממשלה עברית היא, ממשלה שלנו היא. שוב עלינו על דרך המלך. אל העם אנו פונים, את דברנו אנו מביאים לפניו, א אמונתנו אנו מביאים לפניו והעם ישמע לדברנו. זוהי דרך – המלך, ובה אנו נוסיף ללכת. ובאותה דרך המלך גם הלכנו מעבר לים. וכאש נכנסנו לעיר ניו יורק הוזמנו, המשלחת שלכם, לראש עירית ניו יורק, ואז – האמינו לי רבותי – זו היתה קבלת פנים רשמית מאת האמריקאים. הייתם צריכים לראות את המחזה – ראש עירית ניו יורק נושא נאום כזה, שאמרו שראש עירית ניו יורק לא דבר בהתלהבות כזו מזמן.

והוא דבר על מלחמת השחרור העברי. מוצאו אירי והוא נתלונן על כך שראש המחתרת האירית קבל פרס קטן יותר על ראשו מאשר קבלתי אני הטרוריסט העברי, ואני צריך הייתי להרגיעו ולומר לו שבינתיים היתה אינפלציה של הלירה. בין שאר דבריו הוא אמר: - אין אני רוצה להתערב בעניניה של אותה מדינה קטנה, אבל אני יודע מהי מלחמת שחרור. אנו בני העם האירי מרכינים ראשנו בפני גבורי ישראל שהקריבו את חייהם למען העם ומולדתו.

ראש עירית ניו יורק אמר את אשר אמר וקהל של מיליונים מקשיב לדבריו שגם שודרו ברדיו.

ועוד לפני כן שרה שמטרה [אולי המקהלה ט.ק.] הניו יורקית את שני ההמנונים גם יחד. היה זה מעמד שלא אשכחנו. היים צריכים לראות את השוטרים ביו-יורק, כשעמדתי לידם באמת ריאתי את עצמי כ"דיז ליטטל מען", והם שרו את התקוה בחברה ספרדית ולשון עברית טהורה. וכשאני התענינתי כמה חברים יהודים היו בין 40 חברי המקהלה, קבלתי תשובה שרק 3 מבניהיהם הם יהודים.

ואיזו קבת פנים ערכו לנו בעיר. משני צדי הרחוב עמדו מאות אלפים של אנשים. התנועה כולה בעיר רבתי ניו יורק נעצרה. בפעם הראשונה בתולדות אמריקה ב"כ העיריה של ניו יורק רוכב באופניו, ושני דגלים עליהם – דגל אמריקאי ועברי ומשני די הרחוב מאות אלפי אנשים. במקום נסיעה של 25 דקות נסעה המשלחת שלהם קרוב לשעתים.

כשנסענו אמרנו לעצמנו: יש אמת בעולם. אין זה להיות רומנטיקן בכדי לאמין בנצחונה של האמת. כי מי בעצם הוציא את ההמונים האלה לרחובות של ניו יורק. הם הרי באו לברך את משהו לא את מישהו. שם ראיתי בנצחון. ואודה – יש מלחמת שחרור גם בתקופה זו של אכזריות בלתי אנושית. בתקופה של פצצה אטומית עוד יש כח נפשי העולה על כל כח פיסי. וגם ם שמחו לראות את הדבר הזה. ואז במעמד ההוא, זכרנו את הימים ההם כאשר גלמודים ובודדים ורדופים על צואר היינו.

וזכרנו את גבורינו – קדושנו. ואמרנו: לא לשוא נתתם את נפשכם. הנה לפניכם מסע נצון. לא רק מסע נצחון שלכם היה זה, מסע נצחון אל האמת ההיסטורית היה זה. מאות אלפי אנשים, ולמעשה מילונים הביעו את דעתם האמיתית על מה שאירע בארץ-ישראל. ההסתה וההשמצה לא הועילו. האמת יצאה. האמת הופגנה. ואז ידענו – יש שכר לפעלכם אחינו, חיילי האצ"ל. חיילי המחתרת העברית. לא לשוא עמלתם, הקרבתם וסיכנתם את נפשכם. העם אתם היה ואתכם יהיה לעולמי עד ויזור את זכר קדושינו הגבורים.

וההיסטוריה הזאת אשר אישים בישוב רוצים לכתוב אותה בהבל פיהם לא תועיל. לא הם בועידות הלונדוניות וקבלות פנים בארמון הנציב שחררו את ארץ ישראל – הפורשים שחררוה. ואת זה יודעים גם מעבר לים.

כמובן שהיה גם מסע השמצה. החל בו הרב לאסארוס, ואני מבקש את סליחת כל הרבנים על אשר אני אומר הרב, אבל הוא רב כמו שאני כימאי. יש כימאי שהוא מדינאי כמו שאני פיסיקאי. אבל יש קשר בין הרב ובין הכימאי. אותו רב דרש שאל תינתן ויזה. אותו רב, לפני כמה שנים כאשר ויצמן עמד לבוא לאמריקה דרש לא לתת לו ויזה, כי הוא אדם מסוכן וידבר על מדינה יהודית ואיננו רוצים מדינה יהודית. הוא שכח בכלל אותו הרב שכלל לא היה בדעת ויצמן לדבר על מדינה יהודית.

וכאן אני צריך לספר בשבתו של ד"ר סילור. שלוש פעמים ניסו המשמיצים להביא החלטה בועידה לשעת חירום של כל המפלגות הציוניות באמריקה, ואל הלך לחם. אשר אחת מהועדה קמה והתחילה לצעוק. קם ד"ר סילור ונעץ בה עינים ואמר את המלים האלה: הארגון הצבאי הלאומי יכנס להיסטוריה כגורם אשר בלעדיו לא היתה קיימת מדינת ישראל. היתה הצבעה ובעד החלטת השמצה היו 6 ונגד – היו 40.

כאשר נסענו ברכבת לשיקגו פגשו אותנו כמה כושים. והם ראו קודם בקולנוע את קבלת הפנים שערכו לנו בשדה התעופה והעיריה (כי שם הסריטו את קבלות הפנים ונתנו אותם ביומנים) מואחד הכושים בקש שאכתוב לו משהו. הוא סיפר שהוא קרא את ספורי וזה סיפור נפלא. חתמתי לו לפי הצהרת העצמאות האמריקאית. כתבי לו שכל בני האדם נוצרו שווים. האמת היא תנצח. הוא התרגש מאד הכושי הזה; דמעות עמדו בעיניו כאשר אמר: אני מודה לך מאד אדוני, אבל איני מאמין בזאת.

וכך זה היה בכל רחבי אמריקה ובכל מקו, ונוצרה אוירה של משפחה אחיו של ראש עירית ניו יורק היה אתנו באחד הערבים והוא הביא אתו שני לוחמי חרות איריים אחד מהם מפקד של ה"אייריש רפבליקן ארמי" בדרום ובצפון, ויחד אתי היה גם המפקד של הארגון הצבאי הלאומי בירושלים וקודם לכן מפקד מחוז חיפה, והיו חילופי ברכות בין לוחמי חרות איריים ועבריים. והיתה אחות לוחמים אמיתית. והרגשנו שעמנו קם לתחיה, לא עוד מבקשי חסד אנו – לוחמי חופש של עמים אחרים מרכינים את ראשם בפני לוחמים שלנו.

קראתי היום ב"הצופה" שהיו נסיונות להשיג בשבילי תואר של דוקטור. באוניברסיטה. איזה ד"ר? למה דוקטור? אני בכלל לא רוצה להיות דוקטור. איש לא שמע על כך. אבל אני כן הייתי בישיבה אוניברסיטאית. הוזמנתי על ידה. זו ישיבה קשורה במכללה. לומדים שם תורת ישראל וגם כמו בכל אוניברסיטה רגילה. זה מוסד מענין מאד. יש שם למעלה מ-1000 סטודנטים. אכולי געגועים הם לארץ. ישבנו ודברנו אתם. וראש איגוד הסטודנטים ברך אותנו וכל פעם שהוציא מפיו את המלה אלל, הרי לא היה ק לתשואות. למה לא ראה "הצופה" המכובד את זה? לנו לא דרושים תוארי כבוד. לנו יש כבר תואר אחד "לוחמים עבריים" אנו. ואין תואר למעלה מזה.

אך אל תחשבו רבותי שהיה קל לקבל רשות לצאת מארץ ישראל. ולמה בכל זאת יצאנו? מפני שמישהו אמר למישהו שלא נקבל ויזה להכנס, אזי בוושינגטון נפגשתי עם אחד האנשים המכריעים בממשלה ארצות הרית והוא ידיד אמיתי של עמנו. והאמניו לי לא מכרתי לו אפילו שעל אדמה אחת של ארץ ישראל. אבל הוא הפשיע שנקבל רשות להכנס לארצות הברית ווהוא השפיע על כך כמעט בנימוק יהודי. הלך אל מניסטר החוץ האמריקאי של ארצה לתת ויזה. ואמר לו סגן המיניסטר החוץ: האיש הזה הוא טרוריסט טרי כל כך. אז אמר לו סילור: ממשלת ישראל נתנה ויזה בכדי שאתה לא תתן. אז מה יצא? – יגידו שהם בסדר גמור, אבל אתה ראקציונר שאינו נותן להכנס. הנימוק הזה תפס את ראשו של הגוי: למה לו להיות איש רע, והגוי הידיד שלנו היה מאושר מאד שהוא רימה את החבר שלו הגוי.

היום הזה נכנסנו לאחת המרעות המריעות בתולדות העם והמדינה. – צורת משטר שלנו, כיצד תהיה. לאן פנינו מועדות? : להכנסת עבדאללה עם גייסותיו של בווין חזרה לארץ ישראל המערבית, או שחרור המולדת ושלום אמת? למשטר של שחיתות פרוטקציונת או של חופש אמיתי של יחס כבוד לאזרח. בין משטר של עוני ואינפלציה או משטר של שפע כלכלי ושל בנין ממלכתי אמיתי.

לאן פנינו מועדות? לירושלים בין-לאומית או לירשולים עיר עברית לירושלים בידי עבדעללה או לירושלים עיר בירת מדינת ישראל. ואין שתי ירושלים, כשם שאין שני אלהים. אחת היא ירושלים במדינת ישראל הנצחית. לאן פנינו מועדות? על כך יצטרך העם לתת את התשובה, וביחוד בירושלים. שום מגמה זו או אחרת אינה יכולה לשנות את המשטר, יש מגמה אחת ומשום כך כל כך מסיתים נגדי ומנסים להשניא אותי אשר רוצה לשנות את המשטר מיסודו. נצחונה של תנועת החרות בירושלים משמעותה חרות לירושלים. לכל ירושלים. ואין זה ענין מפלגתי. גם חבר למפלגה צריך לדעת זאת. העולם כולו צופה לבחירות אלה במדינת ישראל ביחס לירושלים. אותם אנשים אשר הפקירו את ירושלים והשלמיו עם משטר בין לאומי ואם הם יקבלו את אשר הם מתעתדים לקבל יהיה זה חלק של ירושלים ואיום של צר ואויב על החלק הזה. לעומת זאת, ענצחונם של הלוחמים והמורדים יביא ירושלים נצחית לעם במדינת ישראל הנצחית. והוא הדין כלפי ארץ ישראל כולה. כל העולם מצפה לתוצאות הבחירות.

אם הלוחמים יקבלו יפוי כח יהיה שלום אמת, תהיה מולדת חופשית. משטר של בנין ממשי עם גשם של השקעות מרבבות של יהודים בכל חלקי העולם.

אלה הם הדברים, וזו היא הברירה. והעם יצטרך שקול בדבר ואנו מאמינים בשיקול דעתו ואנו פונים לעם ביוםזה ואומרים: אל תתנו לפצל את הקולות. לא קולות ולא כוחות, רשימה הדדית. כי כל הרשימות האלה לא תשננה את המשטר הקים על המשולש של מדיניות החוץ, מדיניות הפנים והמשק. יודעים ידע בארץ שאם יש כח וגורם אשר מסוגל ומוכן לשנות את המשטר, אזי אלה הם האנשים אשר נלחמו בימי השעבוד ומוסיפים להלחם בימי אתחלתא דיגאולה עד לגאולה השלמה הם הם אותו הכח. דרוש כח מרוכז של העם כולו לשנוי פני הדברים ואנו באים לעם גם עם המעשה הגואל גם עם האמת שלנו.

אנו באים בפני העם, ומביאים לפניו את התכנית הזאת, והעם יכריע. ואנכי מאמין אמונה שלמה בהכרעה חופשית של העם ביחוד בירושלים. אבל גם בכל רחבי הארץ. ואם ינתן לנו יפוי כח להרכיב ממשלה נרכיב ממשלה שתביא את האומה למחוז חפצה כשם שהבאנו אותה לשלב הראשון של חרותה עוד בהיותנו במחתרת.

אני מאמין בהרעה זו מפני שראיתי במו עיני וכולנו ראינו את נצחונה של האמת גם פה, וגם מעבר לים. ובהיותנו מעבר לים הלך הלכנו לקבר אחד שבו שוכב במנוחה ארעית האיש אשר נטע בלבנו את האמונה בתקומת עמנו ועתידו ואת הנכונות להקרבה. הלכנו לקברו של האסיר הראשון בעכו, מחדש המסורת הצבאית, משורר בחסד, אבינו מורנו ורבנו. התיצבנו בפני הקבר הבודד הזה של האיש אשר כל חייו הקדיש למען חרות עמנו, ולא זכה לראות אפילו את פרותיו הראשונים של מפעל חייו. התיצבנו והודענו: אבינו, מורנו ורבנו, אף על פי שלא זכית – לא לשוא עמלת. לא לשוא טרחת – בניך השלימו את עבודתך. עלו עלי גרדום והקריבו את נפשם. אנו לא נרתענו ולא נסוגונו. וקם השלב הראשון – חזון החרות. ועתה, הרינו נשבעים שבועת אמונים לך אבינו, מורנו ורבנו, כי לא ננוח ולא נשקט עד אשר חזון ישראל כולו יתקשם. ותחיה הארץ כולה חופשית, וירושלים כולה בירתנו תהיה. ואז פקוד נפקוד הנשיא בישראל שיהיה נשיא אמיתי בישראל, פקוד יפוקד אותך ויצווה להביא עצמותיך מאדמת נכר לאדמת המולדת למנוחת עלמים.

שבועת אמונים נשבענו להמשיך, ונמשיך יחד עם העם, בתוך העם למען הנצחון ובעד הנצחון.