מ. בגין מגיב בכנסת: הצהרות דיין ביחס לארה"ב ולצרפת – פגיעה באינטרס הלאומי

גברתי היושבת-ראש. מתוך הבעת צער על היעדרו שלשר החקלאות, עלי לומר שהצהרותיו המדיניות, הנוגעות לצרפת ולאמריקה וליחסן למדינת ישראל, היו מוטעות במהותן, חמורות בפירושן ומזיקות במשמעותן. כפי שנתפרסם בעתונות, אמר שר החקלאות, כי נשיא ארצות-הברית הזמין את ראש הממשלה בעיקר בגלל חישובי בחירות, וכי ידידותה של צרפת למדינת ישראל נבעה בעיקרה ממלחמת אלז׳יריה או בגללה. מהצהרות אלו נודף ריח של מה שנקרא ״ריאל פוליטיק״. גם אילו היה כך, היה על ענין רציני זה, בו קשורים יחסי החוץ של מדינתנו, חל מה שאמרו אבותינו: ״הכל יודעין למה וגו״׳. אבל זה איננו כך.

יש המעמידים פני מדינאים חכמים בבואם לטעון שיחסים בין עמים אינם נגזרים אלא על-פי החישוב הערמומי של האינטרס, או על-פי האינטרס בעירומו. אין רגש, אין הבנה, אין יחס לענין צודק, יש רק אינטרס. לא מניה ולא מקצתיה. אין זו חכמה מדינית אלא היפוכה. וגם אין זו אמת. ודאי שיש וקובע האינטרס. אבל יש וגם גורמים אחרים משפיעים על יחסים בין עמים. והיום, גברתי היושבת-ראש, אתן דוגמה אחת רחוקה ושתי דוגמות קרובות.

על-פי החישוב הקר קשה לראות מהו האינטרס הממשי של סין לבוא בריב מתמיד גם עם ארצות-הברית וגם עם ברית-המועצות. ודאי, סין מדינה גדולה. אבל יש לה בעיות חמורות, ביחוד בתחום הכלכלי. לפחות אחת המעצמות יכולההיתה לעזור לה לפתור אותן. בודאי, שתיהן. ואילו סין בהנהגתו של מאו-טסה-טונג מנהלת מלחמה מדינית גלויה,המחריפה והולכת, עם שתי מעצמות-על בימינו. פירוש הדבר ששיקול אחר, אולי השאיפה לקבל כתר ההנהגה האידיאולוגית במחנה המארכסיסטי-לניניסטי

שמואל מיקוניס (מק״י):

טוב שהוספת ״אולי״.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אתה אומר זאת בבטחון? היזהר.

— _ ואולי מלחמה על פירושים נכונים של תורה זו —הניעוה לנהוג כך. עובדה היא שכך נוהגת סין ולא אחרת; לא על-פי מה שנראה לעין כאינטרס הממשי שלה.

כאשר יאן מאסאריק, שר החוץ של צ׳כוסלובקיה, נשא את נאומו המפורסם על ״צינור הנפט וצינור הדם היהודי״,שום אינטרס ממשי של צ׳כוסלובקיה לא הכתיב לו את הדברים הנרגשים ההם שעשו רושם רב בארגון האומות המאוחדות. היה לו יחס ורגש כלפי העם היהודי שמיליונים מבניוהושמדו על-ידי הגרמנים, והוא רצה לעמול או לעזור בהקמת מדינתו העצמאית. לכן אמר את אשר אמר.

כאשר הנשיא טרומן הכיר ראשון בריבונותה של מדינת ישראל, יש לשער שהיה בכך גם חישוב האינטרס הממלכתי האמריקני. אבל גם השפעה של דעת-קהל כבירה בארצות-הברית, של יהודים ושל לא-יהודים, שהתייצבו מאחורי מל-חמת השחרור שלנו נגד השלטון הנכרי, ומאחורי מלחמת המגן באלה שבאו להכחיד עצמאותנו ביום הכרזתה.

לבוא אחרי נסיונות כאלה ואחרים ולטעון באוזני עמנו ובאוזני העולם, שאין שום יחס לצדקתה של ישראל ועמדותיה,ויש רק חישוב קר, ציני, אם של בחירות ואם של המדיניות באזור אחר של העולם — חושבני שאין בכך שום תבונה מדינית; אין בכך שום חכמה פוליטית. יש בכך העמדת פנים של מה שנקרא ״ריאל פוליטיק״.

הנשיא ג׳ונסון, ככל מדינאי, ודאי חושב גם הוא על היבחרו מחדש. מה הגילוי הזה? ארצות-הברית של אמריקה היא כידוע מדינה של מיעוטים. ולפני בחירות, המדינאים הרוצים להיבחר מוסרים הודעות על פולין, אירלנד ואיטליה,כרי למצוא תמיכה או חן בעיני יוצאי ארצות אלו. מה החידוש בזה? אך לומר שראש הממשלה הוזמן לארצות-הברית בימים אלה רק מתוך חישובי בחירות, מפני שיש 5—6 מיליון יהודים בארצות-הברית? מהי התבונה לומר דברים כאלה? מהו הטאקט בהשמעתם? הרי יש בכך נזק חמור.

עובדה היא שמר ג׳ונסון, בטרם היה לסגן הנשיא ונשיא ארצות-הברית, שירת שנים רבות בסינט האמריקאי והראה ידידות אמיתית כלפי מדינת ישראל. היתה לי הזדמנות לשוחח עם חבריו בקונגרס, וביחוד עם מר מק-קורמק, שבימי מיבצעסיני היה דובר הרוב בבית הנציגים, והוא סיפר לי, שכאשר הנשיא אייזנהאור הזמין משלחת מטעם שני בתי הקונגרס ושתי המפלגות, כרי לברר עמדתם ביחס לאפשרות הטלתסנקציות על ישראל, היה הסנטור ג׳ונסון הראשון שהודיע לאייזנהאור, שהוא לא ילך אתו בענין זה, ולא יסכים בשום פנים ואופן להטיל סנקציות על מדינת ישראל. הסנטורג׳ונסון, אם אינני טועה, נבחר בטכסס. שם היהודים אינם מרובים. בחירתו לא היתה תלויה אז באוכלוסיה יהודית,ואף-על-פי-כן קבע עמדה כזו כלפי המדיניות המוצהרת האמריקנית. מדוע עלינו להיות כפויי טובה ולא לומר שאם הנשיא ג׳ונסון קובע עמדה כזאת כלפי מדינת ישראל, הרי היא נובעת מיחסו הידידותי, שכבר נבחן, כלפי מדינתנו, אלא לטעון; לא׳ הוא עושה זאת רק בגלל בחירות? ומי אומר דברים כאלה? — חבר ממשלה.

הטענה שידידותה של צרפת נובעת רק ממלחמת אלז׳יריה אין לה על מרה לסמוך. ב-1948 לא היתה עדיין שום מלחמה באלז׳יריה. בשנת 1948 היה שר החקלאות בצבא.אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, כי גם הצהרות אלה שלו מוכיחות, לצערי, שצדקנו כאומתו כי כאשר יעזוב מרדיין את הצבא, תפסיד המדינה חייל טוב, אבל לא, תזכה למדינאי טוב. אבל בשנת 1948 היה מר דיין עדיין חייל, חייל טוב. אמנם אין שחר לטענה שאילו היה אז ראש המטה,היתד. ארץ ישראל כולה משוחררת. גם לנו ידועה פרשת 1948 ואנחנו יודעים שהיו שתי סיבות לכך שארץ ישראל כולה לא שוחררה אז. האחת — שהיה פחות נשק מכפי שיכול היה להיות, ואנחנו גם יודעים מי אשם בזה שלא היהדי נשק; השניה — החלטותיה של ההנהגה המדינית, אבל זה אינו שייך לנושא.

היו"ר ב. אידלסון:

נכון.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אני רואה שגברתי היושבת-ראש מסכימה לדעתי, ואני מודה לה מאד. אמרתי זאת רק כדי להוכיח איך אני מבין את המושג ״חייל טוב״. מר דיין היה אז בצבא והוא צריך לדעת, — הוא לא היה איש השורה, אלא מפקד גבוה, —שאילמלא העזרה בנשק ובציוד, וביחוד בנשק כבד — כיום מותר לומר זאת, אפילו חובה לומר זאת — שקיבלנו מצרפת בשנת 1948, מי יודע אם היינו עומדים במקום הזה. לא היתה שום מלחמת אלז׳יריה בשנת 1948. מצד שגי, מלחמת אלז׳יריה הופסקה מכבר. האם קרה משהו, מבחינת היחסים בינינו לבין צרפת, המאפשר לומר: הנה, המלחמה ההיא הופסקה וצרפת שינתה את יחסה? מדוע צריך לומר באוזני ידיד נאמן שהוכיח את ידידותו במבחנים קשים ביותר; מדוע צריךלומר לאומה אשר כל חוגיה מתייחסים בידידות לעם ישראלו למדינת ישראל; מדוע צריך לומר למדינה אשר נשיאה אך לפני מספר שנים הצהיר — ואצלו אין הודעות מקריות — :״ישראל ידידתנו ובעלת-בריתנו״; — מדוע צריך לומר כי כל מה שהיא עשתה בשבילנו, הרי זה רק בגלל האינטרס שלה במלחמת אלז׳יריה? לאחר סיום המלחמה באלז׳יריה — הרי זה כאילו מזמינים שינוי. ומי אומר דברים כאלה? — חבר ממשלה.

את שתי ההצהרות האלה שיש בהן קלות-דעת ופגיעה באינטרס הלאומי והממלכתי המובהק של מדינתנו, צריך לבחון, גברתי היושבת-ראש, לאור העקרון של האחריות המשותפת של הממשלה. אני סובר, שהממשלה נושאת באחריות המשותפת גם ל״מנימייקר״, ובוודאי ל״פוליסי מייקינג״. האם על כך לא תחול האחריות המשותפת של הממשלה?

צאו וראו, רבותי חברי הכנסת, איך אצלנו מבינים אחריות משותפת של הממשלה. נתקבל חוק — מוטב שלא היה קיים בספר החוקים שלנו — שלפיו, אם סיעה או אפילו מספר חברים בסיעה לא יצביעו על-פי החלטות הממשלה,יכולה הממשלה להרחיק שר הנמנה על סיעה זו מהרכבת,ואילו בענינים יסודיים ביותר, הנוגעים ליחסי חוץ ולאינטרסים החשובים ביותר של מדינתנו, יכול חבר ממשלה לקום ולומר את ההיפר מן ההגיון, את ההיפך מן הצורך, אחר-כך ראש הממשלה מוכרח להסתייג מדבריו בפומבי — ובוודאי לא היתה לו ברירה — ואין שום מסקנה מבחינת האחריות המשותפת של הממשלה.

בגלל חומרת הענין העלינו את הבעיה לסדר-היום. אני חייב להשיב על טענה מוקדמת: אם הדברים מזיקים, למה לחזור עליהם מעל במת הכנסת? גברתי היושבת-ראש, חבריה ממשלה אינם יכולים לצפות שאם הם יעשו ויאמרו שטויות תעבור עליהן הכנסת לסדר-היום. אנו חייבים לפקח על הממשלה. העלינו את ההצהרות המדיניות של שר החקלאות כדי — גם על-ידי הסתייגותנו מתוכנן — להקטין את הנזק שהן כבר גרמו ובעיקר כדי למנוע הישנות דברים כאלה בעתיד.

אדוני ראש הממשלה, זו אינה היסטוריה; ולדברים האלה היש משמעות.