מ. בגין בנאומו בכנסת: זכרו את הצו כבד את אביך ואת אמך, חוק ממלכתי לגירוש החזיר מבית ישראל.
מנחם בגין (תנועת החרות):
אדוני היושב-ראש. שמתי לב שכמה נואמים הבטיחו לעצמם ולבית, כי על נושא זה ידברו בשקט, אבל לא עצרו כוח לקיים את הבטחתם. לא אחזור עליה, לבל אכשל כמוהם באי-קיום הבטחה. הנושא הוא עדין מאד, אם כי המושא רחוק מאד, לכל הדעות, מלהיות מן היצורים העדינים. אופיינית העובדה שבכל השפות של כל העמים, המלה המיוחדת המאפיינת חיה מסויימת, בה אנחנו דנים היום, היא מלת גידוף ועלבון. אמנם, בשפת הגולה, כאשר בא יהודי לומר על רעהו שאינו חכם גדול, הוא קרא לו ״סוס״. הצברים מעדיפים, במקרה זה, את המלה חמור. שועל הוא סמל הערמה; ארנבת — סימן לפחדנות. אף-על-פי-כן, החיה ההיא היא סמל הסמלים, בכל שפות העולם, לשפלות, ללכלוך. והלא דבר הוא, אף אם בני עמים אלה אוכלים מבשרה ונהנים מאכילתו.
אולם האמת היא שהמדובר הוא לא בחיה אלא בנפש האומה החיה. כאשר מישהו אומר לי שבשבילו זוהי שאלת מצפון, ללא הבדל השקפה, אני מוכן להרכין את ראשי בפניו. מאידך גיסא, אני מבקש מכל חברי הבית לשקול, איה כאן שאלת המצפון. אלה המבקשים לגרש את החיה הזאת מבית ישראל יש להם להסתמך על ערכים שהם בבחינת נצח; יש להם אסמכתה באחת האגדות או העובדות בתולדות עמנו הקשורות במלחמת שחרור אדירה. רבות הן האגדות שנקשרו במלחמת השחרור של החשמונאים, מעל לכולן עומדת אגדת-האמת של מלחמת המעטים נגד הרבים. אף-על-פי-כן אין להתעלם מן העובדה שבתודעת האומה נתקשרה גם מלחמת השחרור ההיא במשהו שנראה היה כעומד לפגל את נשמת האומה ולהרוס את אמונתה.
אלה המבקשים להשאיר את החיה הזאת בבית ישראל, — בשביל הללו זוהי בעיה מצפונית? צאו וראו: בשפות אחרות יש מלים שונות להגדרת אותו גורם בלתי-ניתן למישוש, הקרוי בשפתנו ״מצפון״. הצרפתי, האנגלי, הספרדי משתמש במונח שיש בו גם משמעות של הכרה שכלית. בשפה שאני לא רק עוקר אותה משפתותי אלא גם, בכוונה תחילה, משכיח אותה מלבי, יש במונח הזה מן המשמעות של תודעה ושל בטחון. העברי מדייק, קודם כל, ביחס למושגים אי-ראציונאליים, שהם הממשיים ביותר, והמלה היא ״מצפון״. אמנם, במובן המקובל כיום אין זו מלה מימי קדם. בעובדיה יש: ״נבעו מצפוניו״, במשמעות אחרת, אבל בספר ״הכוזרי״ כבר מופיעה המלה הזאת, מצפון, במובן המקובל כיום: ״ויהיה שברך על בור לבך ומצפונך״.
למה מצפון ? — משום שלא ידוע היכן הוא. זהו הדיוק המובהק בשפת עבר לאותו גורם נפשי נסתר. אין אנו יודעים היכן מצפונו של אדם, אבל אנחנו יכולים לרעת היכן אין המצפון נמצא; לכל הדעות, אין המצפון נמצא בקיבה. המדובר הוא באכילה מסויימת של מצרך מסויים, ויש אנשים החושבים שצריך לאכול אותו, או שמותר לאכול אותו. זו שאלת מצפון?
אתמול שמענו נאום נרגש מאד, רב-רושם, מפי אחד מיריבי המדיניים, חבר-הכנסת גורי, על ההינזרות מאכילת בשר בכלל, ואני כיבדתי מאד את שלמות אמונתו של האדם הזה. גם הוא הסביר שבכלל, בין אכילת בשר או בין כל אכילה שהיא לבין מצפון אין כל קשר. את המצפון אי-אפשר להאכיל, גם אי-אפשר להרעיב אותו; לפעמים המצפון מתעורר תוך כדי רעב דווקא. את המצפון אי-אפשר לפטם, לפעמים אפשר לפתות אותו. מה למחייבי החיה הזאת בישראל ולמצפון ?
מעל לכל הנימוקים, שכבר הושמעו עד היום הזה, למען שחרור בית ישראל מן החיה הזאת, אני רוצה להשמיע נימוק אחד באזני כל חברי הבית, ללא הבדל סיעה והשקפה. נניח שיש בינינו אנשים המחייבים מבחינת אמונת-הכפירה שלהם את החזיון הזה בבית ישראל, ובכל זאת הנימוק הזה שאני עומר להשמיע באזניהם, חל גם עליהם.
יש במסורת העברית, מן היום בו היינו לעם, צו אחד שהוא מן הנשגבים ביותר באנושות, וגאוותנו על העובדה שעמנו, כמכשיר נושא ערכי-נצח לכל העמים, הביא אותו לעמי תבל. הצו הוא: ״כבד את אביך ואת אמך״. הציווי הזה, בקיומו, בביצועו, יכול להיות מקור בל הטוב בלב האדם: החמלה, החדוה, האחוה, — כל אלה מקורן ביחסו של ילד לאמו, ביחסו של בן לאביו; ללמדך כי אין אתה מנותק מן המציאות, אלא אתה יצור-יוצר, ילוד-מוליד, חוליה בשרשרת הדורות. ״כבד את אביך ואת אמך״.
מנין באנו ? נזרקה בחלל האויר המלה ״עיירה״. המלה הזאת יש בה צליל של שלילה ? — לא באזני, העיירות הללו בפולין, ברייסין ובליטא, הן חיו בהשפלה ובגאווה; היתה בהן עבדות, והיתה בהן חירות! היתה בהן הינתקות מאדמת המולדת, והיתה בהן נאמנות לערכי נצח. לו העיירות האלו היו קיימות עדיין, לו תושביהן היו חיים! מה היינו — כל אהד מאתנו — מוכנים לתת כדי שמיליוני התושבים של העיירה הקטנה יחיו עמנו, יהיו אתנו, או לפחות ממרחקים יקראו על פארלאמנט עברי, על צבא עברי. כמה שנות חיים היה כל אחד מאתנו נותן כדי שאבותינו ואמהותינו יזכו לראות באתחלתא דגאולה ?
יש לכבד אב ואם בחייהם; עוד יותר יש לכבד אב ואם מתים,- על אחת כמה וכמה יש לכבד אב ואם שמתו על קידוש השם, שנטבחו ונרצחו משום שהם היו אבותינו ואמהותינו, בני העם היהודי.
עכשיו שערו בנפשכם, חברי הכנסת: לו היו אבותינו ואמהותינו חיים כיום הזה ולו היו שומעים שבארץ ישראל, תחת ממשלה עברית, בהחלטת בית-נבחרים עברי, הוקמו דירי חזירים כמעט בכל פינות המדינה — הרי זה היה יום שחור להם, תשעה-באב שלישי, הרי בנאלבקי, המושפלת והגדולה והקדושה, היו יהודים חוגרים שק ושמים אפר על ראשיהם; האין זו אמת? הרי אנחנו היינו גורמים להם צער שאי- אפשר לתארו.
הם אינם עוד, הם נרצחו; המותר לנו, לגרום להם במרומים אותו צער ? המותר לנו היום להשפיל אותם ולדכא אותם ?
זו הקריאה לכל חברי הכנסת, לפלוני אלמוני, ולשלמוני — ביחוד לשלמוני: ״כבד את אביך ואת אמך״, זכור את אשר היו אומרים הם, מיליוני יהודים — בשר מבשרך, דם מדמך, נפש מנפשך, לב מלבך, מה היו אומרים הם לו היו חיים והיו שומעים על תופעה כזאת במדינת ישראל?
מטעם זה — שאינו אלא אחד מן הטעמים, כמובן — אני תמכתי, יחד עם חברי סיעות אחרות, בהצעת חוק פשוטה, בעלת משפט אחד, שתאמר: תגורש החיה הזאת מבית ישראל. מה יקרה, למי ייעשה עוול אם לא תהיה חיה זו בבית ישראל?
מדברים על כפיה מצפונית. אהה, רבותי — אנשים המוכנים לגרש מביתו יהודי, משום שהוא קורא עתון שעליו לא נתן המזכיר את הסכמתו, אינם צריכים להעז להופיע בשם החופש המצפוני ונגד כפיה מצפונית, כשמציעים לגרש חיה מסויימת מבית ישראל. כאן אי-אפשר לדבר על כנות, מול דו-פרצופיות. לאט לכם !
אני תמכתי בהצעה פשוטה זו, שתובא לפני הכנסת. אך מה הובא במקומה ? — חוק הסמכה מיוחדת. שמעתי את שר הדתות אמש מדבר על החוק הזה. שר הדתות יודע שאני מכבד אותו מאד על ישרו האישי ועל אהבת ישראל האמיתית המקננת בלבו. אני יודע שהוא עמד במבחנים של אהבת ישראל, ועמד בהם בכבוד. לאו כל חבריך — שר הדתות — זכאים להערכה כזאת.
אבל, כששמעתי את שר הדתות אמש מדבר על החוק הזה, תמהתי: זו גישה של יהודי מאמין? ״את נפשי הצלתי״? אני השגתי ״הישג״ — במקומות מסויימים לא תהיה החיה ולא תתקיים מכירתה? אני אינני חושב שאדם מאמין, בעיקר יהודי מאמין, מסמיך את תורתו על ״את נפשי הצלתי״. חיפה איננה עיר ואם בישראל? אם תקבלו חוק זה, חיפה על רבבות תושביה תיהפך למרכז המרכזים של מה שאתם עומדים לאסור. עפולה איננה עיר ? גבעתיים איננה עיר בישראל? אני יושב בתל-אביב, שם יטוהר הבית: בירושלים לא ייטמא; אבל ממש על סף ביתי כל זה יהיה קיים, במרחק שני קילו- מטרים יהיה פיגול, ולכך אתם קוראים הישג מבחינת העקרון שאתם עומדים עליו ?
אילו הייתם באים בהצעה פשוטה: הואיל ועיריות מסויימות הוציאו חוק עזר ובית-הדין העליון לא הכיר בחוקיותו, באה הכנסת ומחוקקת מה שקוראים בשפת המשפטנים חוק ואלידאציה, הקובע, כי חוקי העזר — על אף כל האמור בדין אחר — שהוצאו על-ידי הרשויות המקומיות להגבלה או לאיסור וגו׳ — ניתן להם תוקף חוקי. אבל הרי אתם לא הבאתם הצעה כזאת. אתם הבאתם חוק הסמכה. אתם נטלתם מעצמכם את האחריות שבית-הדין העליון קבע שהיא אחריותכם או אחריותנו. כי הענין אינו מוניציפאלי, אין זה ביוב גם אם זה לכלוך. הענין הוא עקרוני, יסודי, ובית-הדין העליון קבע שהוא שייך לרשות הממלכתית, זאת אומרת לבית-המחוקקים. אם אתם נותנים סמכות לאסור זאת, באותו רגע אתם נותנים סמכות להתיר; כל משפטן יגיד לכם זאת. אתם יודעים את המציאות המוניציפאלית. אתם יודעים שברוב הרשויות המקומיות יותר ולא ייאסר,
שר-הדתות מ. שפירא:
מה המצב כיום ?
מנחם בגין (תנועת החרות) :
זה המצב כיום. את המפה אני יודע. את הקואליציה — לא. על-ידי חוק זה אתם למעשה מנציחים את החזיר בישראל. לא מגרשים אותו אלא משאירים אותו, והפעם לא בתוקף עובדה אלא בתוקף חוק, בתוקף חוק שאתם מביאים לאישור, בתוקף חוק שאתם מבקשים תמיכה בו. אתם מנציחים את החזיר בישראל. זה פאראדוכס, אבל אמת. למה עשיתם כדבר הזה ?
מטעמים אלה נצביע כפי שהחלטנו להצביע. חבר-הכנסת ברנשטיין, נשיא הסתדרות הציונים הכלליים, אמר אמש, שהוא יצביע בעד חוק זה משום שהוא יגביר את גידול החזיר ולא יגביל אותו. אני הייתי בחפץ-לב, מאותה סיבה עצמה, מצביע נגד חוק זה. אבל שם יש המלה ״איסור", לכן אי-אפשר לי להצביע נגד. אבל לתמוך בחוק זה כאשר לאדם יש הכרה שהמדובר הוא בעקרון ובמסורת ובנפש האומה ? — הה, לא, אין זה ענין לקואליציה, להתחברות של סיעות. לכן אני פונה אליכם, חברי הסיעות הדתיות, שהבאתם חוק הסמכת-קיום- החזיר-בישראל, שהבאתם חוק שלפיו קיום החזיר יהיה כשר מבחינה חוקית, אני פונה אליכם ומבקש מכם שתקחו אותו בחזרה. אני פונה אליכם בבקשה שתלכו לממשלה, תדברו אליה מעבר לכל חשבונות קואליציוניים, ותתבעו שעם חידוש המושב של הכנסת — הרי בלאו הכי בימי הפגרה לא נעשה שום דבר...
שר-הדתות מ. שפירא:
אתה חושב שלא ניסינו, לא נלחמנו על חוק ?
מנחם בגין (תנועת החרות):
שמעני נא, שר הדתות, מבחינה עקרונית שלך אתה השגת שבמקום אלפיים חזירים יהיו אלף וחמש מאות.
שר-הדתות מ. שפירא:
לא, יהיו מאתיים, וזה הישג.
מנחם בגין (תנועת החרות):
זה הישג ״עצום״. אם כן, הבעיה בשבילך היא כמותית, לא עקרונית, מוסרית-דתית ?
(ק ר י א ה : גם זה וגם זה).
אני, שר הדתות, חונכתי על ברכי המסורת העברית, ולא קראתי בשום מקור דתי שאלפיים חזירים אסורים ומאתיים — מותרים.
שר-הדתות מ. שפירא:
אינם מותרים.
מנחם בגין (תנועת החרות):
בסיימי את דברי אני קורא לכל חברי הבית הזה, ומן הקואליציה ומן האופוזיציה, ללא הבדל השקפה:— הבה נתאחד על דבר אחד לפחות. אנו מחולקים בכל הענינים. לפעמים יש בינינו חילוקי-דעות תהומיים, על דבר אחד אנו מוכנים להתאחד, ויכולים להתאחד — כבד את אביך ואת אמך. נכבד את אבותינו ואמהותינו הקדושים, ונביא עם ראשית המושב הקרוב של הכנסת, כולנו יחד, הצעת חוק פשוטה לגירוש החיה הזאת מבית ישראל.
