מתי שותק ומתי מדבר הד"ר ויצמן
מתי שותק ומתי מדבר הד"ר ויצמן
כשמיליונים יהודים הובלו לטבח ושערי המולדת ננעלו בפניהם בכוונה תחילה ובזדון לבב - שתק ד"ר ויצמן.
כש"סטרומה" על שבע מאות מעפיליה, הורדה תהומה - שתק ד"ר ויצמן.
כש"פטריה" טובעה ומאתיים גופות יהודים היו לטרף לדגי-הים - שתק ד"ר ויצמן.
כשמאות אזרחים הוגלו ממולדתם למחנות ריכוז בארץ גזירה - שתק ד"ר ויצמן.
כשלוחמים עברים עונו עינויי תופת במרתפי הבולשת - שתק ד"ר ויצמן.
כשחיילי הדיביזיה המוטסת ירו בנשים, בזקנים ובילדים ורצחום, או פצעום בכדורי דום-דום ברחובות העיר העברית - שתק ד"ר ויצמן.
כשחיילים ושוטרים בריטיים ערכו מרחץ דמים בקרב ההמונים הבלתי-מזויינים, שהוזעקו לעזרת גבעת-חיים ורשפון הנצורות - שתק ד"ר ויצמן.
כשנערך טבח בין אסירי-ציון במחנה הסודאני - שתק ד"ר ויצמן.
כשברכה פולד נרצחה באכזריות ברברית על-ידי "גיבורים" בריטיים, שהסתתרו מאחורי מכוניתם המשוריינת - שתק ד"ר ויצמן.
כשמעפילי "פידה" עינו את נפשותיהם בצום והודיעו: ציונה או תהומה - שתק ד"ר ויצמן.
כשהבריטים בגדו, התכחשו, רימו, השתתפו ברצח מיליונים ורצחו במו ידיהם - שתק ד"ר ויצמן.
ומתי דיבר ד"ר ויצמן?
כשנהרגו בתל-אביב מספר חיילים בריטיים.
אז עזבתהו שלוותו האולימפית. אז נזדעזע זעזוע עמוק ביותר, ופתח את פיו, ואמר את דברו. אם כי נפשו, כפי שהוא תמיד טוען, בוחלת במלים מפוצצות, השתמש הפעם בביטויים החריפים ביותר. "פשע מתועב" "קלון" וכו'. וגם "הדיפלומטיה" עמדה לו בעת צרה. ברמז שקוף הרחיב את חוג האחראיים עד ל... לא, מוטב שנשתוק. וכך הוא אמר. "הפשע הזה ימיט קלון על כל אלה הקשורים לו במידה כל שהיא" מובן?
אכן, אין זה חשוב, מהי דעת פלוני או אלמוני על המאורעות ברחוב הירקון. חשוב הוא לדעת, מתי ד"ר ויצמן, המוביל במשך חצי יובל שנים את ספינת ישראל בים סוער של דמע ודם - מתי ד"ר ויצמן זה, שותק ומתי הוא מפסיק שתיקתו.