מתי מגיבים על שדידת נשק?
מתי מגיבים על שדידת נשק?
הנשק העברי הוא קדוש מכל קדוש. בלעדיו נהיה למרמס לכל רוצח, לכל צר ואויב. לרכוש נשק, זוהי מצווה ראשונה של דורנו. לשמור על הנשק שנרכש - חובה קדושה היא לכולנו.
על כן אין לגנות, לכשעצמם, צעדים, שנוקטים כוחות עבריים, כדי להחזיר נשק עברי שנגנב. או כדי למנוע את שדידתו בעתיד. אולם, עומדת השאלה, משום מה ההפליה הגזעית בין שודדי נשק עברי לבין גונבי נשק עברי? מדוע הפקידו נשק בידי השודדים הבריטיים? מדוע לא היתה כל "הגנה על ההגנה" ביגור, ברוחמה ובדורות, והיתה רק בסלמה? מדוע הופרו כל השבועות והאלות ביחס ל"נשק המגן", כאשר הבריטים שדדוהו, תוך שפיכות-דמים, ומדוע הוצג לראווה כל "כוח העמידה" כאשר המדובר היה בגנבים ערביים.
ומההפליה כלפי חוץ להפליה כלפי פנים.
נניח שאנחנו היינו מגיבים בצורה זו על שדידת נשקנו. מה היו אומרים אז אנשי המרות "האחראיים"? - פרובוקציה, טירוף פושע, הוכחה נוספת לסכנה הנשקפת לישוב מקיומם של פורשים וכו' וכו', בנוסח הידוע. אך מאחר שהפעולה נעשית ע"י "אנשי המרות" הרי היא כולה בסדר, אף על פי שהיא באמת נתנה חומר רב בידי המסיתים להתנגשות עברית-ערבית.
אנחנו לא נדבר על ה"פרובוקציה בסלמה". אך נוקיע את ההליכה לפי קו ההתנגדות הקלה יותר. אם חוק הוא, שאסור לעבור בשתיקה על שדידת נשק עברי. יש לשמור על חוק זה בכל הנסיבות. ואם מישהו מפקיר כלי זין יקרים ורבים בידי האוייב הבריטי. ומגיב בצורה חריפה על גניבת כמה עשרות רובים בידי ערבים, הריהו מוכיח. כי נמשכת בריחתו מן המערכה האמיתית אל מערכה צדדית. שכולנו רוצים למנוע אותה. הזוהי כל תבונת "הנבונים".
