משפטו של אייכמן וחקירתו

מאמר עיתון: חרות
פורסם בתאריך:
ד' סיון התש"כ, 30 במאי 1960
מתוך:
עמוד 1
נושאים:
מדינות - גרמניה. מדיניות חוץ - דיפלומטיה, יחסי ישראל-גרמניה. ממשל - יחסי רשות מבצעת-רשות שופטת, ממשלה. לאומיות - לאום יהודי (ציונות). משפט - משפט בינלאומי, צדק
"במאמר זה בגין מבקר את דרישתו של שר המשפטים אשר יצא בקריאה משודרת אל העיתונאים שלא לחרוץ את דינו של אייכמן לפני שהוצא ע""י בית דין מוסמך- קריאה אשר מבחינה מוסרית ומדינית אחראית עליה הממשלה. בגין מביא שתי הנחות לסיבת קריאה זו ומגיב להנחה השנייה בטענה כי שר המשפטים התרשם יתר על המידה מכתבות לחץ זרות. ולכן, עלינו לומר לכל הלוחצים, שעליהם לצפות במשפט הפומבי בו נשפט משמיד גרמני בידי שופטים יהודיים. ומכיוון שאיש אינו מוסמך לשפוט את משפטנו, אין זה ראוי כי שר המשפטים ידרוש מן העיתונאים שלא לפרסם את מעשי אייכמן במשפט חשוב ומיוחד שכזה. אולם במהלך חקירתו של אייכמן ישנה פרשה אחרת שהיא חמורה יותר. הוא יושב במעצר סתר, אין אליו גישה פרט לאנשים המייצגים את שירותי הביטחון ושום הודעות רשמיות לגבי החקירה לא פורסמו אלא מתפרסמות רק ידיעות מודלפות לגבי מה שאייכמן אמר והבטיח שיגיד. ולכן, אם הדלפות מסוג זה מתחילות להופיע כבר משלב חקירת ההכנה, עולה השאלה אם ניתן להסתפק בנוהל רגיל של חקירה משטרתית? בפורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו. "
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

בקשר עם לכידתו ומעצרו של אייכמן, פנה שר המשפטים בקריאה משודרת אל העתןנאים שתכנה הוא: אל תחרצו את דינו לפני שהוצא על ידי בית דין מוסמך. מה הניע את מר רוזן להשמיע את דרישתו, עליה אחראית, מבחינה מוסרית ומדינית, הממשלה כולה? בעיתונות פורסמו ידיעות, לפיהן שופטים הביעו בפניו את מורת רוחם על הפרסומים המרובים הנוגעים לאשמתו של אייכמן במסע ההשמדה של מיליונים יהודים. ההייתה התערבות כזו של נציגי הרשות השופטת בישראל? איננו יכולים להשיב לשאלה זו בחיוב או בשלילה. הידיעות הללו, כרבות אחרות, עליהן נעמוד להלן, באו ממקור לא נודע. אך אם נכונות הן, יתכן, כי שר המשפטים פעל בהשפעתם המוסרית ובעצתם המשפטית של אלה, שמהם יבואו שופטיו של רב הטבחים.

קיימת אפשרות שנייה. בעיתונים זרים הועלו ספקות, האם במדינת ישראל ניתן להבטיח לאייכמן, המואשם בהשמדה המונית של בני ישראל, משפט חסר דופי מבחינת התכן והנוהל. שר המשפטים, כפי הנראה, התרשם מסימני השאלה האלה, שהופיעו בעיתונות האנגלית וגם האמריקאית.. הוא רצה להסיר אותם. משום כך החליט להזהיר את העיתונות מפני תחולתו, אף במקרה זה, של חוק בתי המשפט.

אם הנחה זו היא נכונה, חובה לומר, כי שר המשפטים התרשם יתר על המידה מכתבות לחץ נוכריות. הלחץ בעניין משפטו של אייכמן אך החל, הוא עלול לגבור. ויהיה עלינו לומר לכל הלוחצים: איספו ידיכם, אך אל תסבו עיניכם, ממשפט זה. הביטו, מה עוללו לעם היהודי המשמידים הגרמניים, וכיצד יישפט אחד מהם על ידי שופטים יהודיים במשפט פומבי, גלוי. מכולל פרשת הדמים, מוכיח אשמת שופכיהם. אין לנו שום סיבה להידחף, אפילו ברמיזה משתמעת, למצב של הצטדקות. איש אינו מוסמך לשפוט משפטנו. ואם שר המשפטים דורש, מתוך חשש מפני מה יאמרו הגויים, כי העיתונים יחרישו ולא יספרו את הקבוע ואת הידוע על רצח המוני בית ישראל, הרי דרישתו היא, בכל הפשטות, בלתי אפשרית. הוא תובע לא ביחס למשפט, אלא להתנהגותו של אדם מעין summum jus, אך תביעה כזו, כידוע לו, אינה יכולה אלא להביא ל summa injuria. אם העיתונים יוסיםו לכתוב על תאי הגזים ועל תהלוכות המוות, עליהם פקח ואותן ארגן אייכמן, כלום הם ייתבעו לדין על "פרסום דבר שיש בו, כדי להשפיע על מהלך משפט או תוצאותיו?" משפט מעין זה היה, אם לדבר בלשון רכה, מיוחד במינו. מספיק לומר, שאייכמן היה מופיע בו כעד...

אולם במהלך חקירתו של אייכמן ישנה פרשה אחרת. והיא באמת חמורה, מאין כמוה. רב הטבחים יושב במעצר סתר, אין אליו גישה אלא לאנשים המייצגים את שרותי הביטחון, לחוקריו הגלויים ושאינם גלויים. שום הודעה רשמית, מוסמכת, לא פורסמה על מהלך החקירה הלא משפטית הזאת. לעומת זאת מתפרסמות ידיעות מודלפות על מה שאייכמן הבטיח לגלות ועל מה שאמר. בין השאר, פורסם אתמול, שאייכמן קבע באוזני חוקריו, כי "ד'ר קסטנר היה פטריוט יהודי". ולא חרד ולא בוש המדליף לשים בפיו של רב הטבחים, או להעביר מפיו של משמיד המיליוים, את המילים: פטריוט יהודי. אייכמן יקבע, מיהו הנאמן לעם היהודי!

אבל אם הדלפות מסוג זה מתחילות להופיע כבר בשלב של חקירת ההכנה, עולה, בכל חומרתה, השאלה, אם אפשר, במקרה מיוחד זה, להסתפק בנוהל רגיל של חקירה משטרתית? לאור ידיעות אלו, או ביתר דיוק, לאפילתן, יש להוסיף ולשאול: האם אדולף אייכמן נלכד והובא לישראל למען יתן את הדין על חלקו בהשמדת בני עמנו ולמן תגולל, במשפטו, כל פרשת השמדתם בידי הגרמנים, או אולי יש למבצע הלכידה תכלית נוספת?