משמעות ההכרזה

aaa

העם במלחמתו המכרעת

משמעות ההכרזה

הנקודות העיקריות, שנוסחו בתשובת הסוכנות היהודית להצהרת בווין, הן שתים. אחת שלילית. הוכרז, כי השלטון הבריטי בארץ-ישראל הוא, לאחר הפרת התחייבויותיו הבין-לאומיות, שלטון המבוסס על כוח הזרוע בלבד. הנקודה השניה היא חיובית. נאמר, כי העם העברי יהיה מוכן להקריב כל קרבן שיידרש, כדי להקים מחדש את מדינתו החפשית במולדתו העתיקה.

שתי ההנחות - ושתיהן נכונות - מחייבות מסקנה אחת: מלחמת שחרור. עם שלטון, המושתת על כוח ברוטאלי, אין נושאים ונותנים. לפנות אל יושרו, או לקרוא אל מצפונו - מלאכת-שוא היא ואונאה עצמית. את דרכו של שלטון כזה אינם קובעים גורמים מוסריים; ונימוקים, אין בכוחם לשנות את יחסו. אם ההשתלטות היא מטרתו; אם השעבוד היא שיטתו: אם הכידון הוא יסוד קיומו, אין טעם ואין אפשרות להתדיין עמו מעל במה זו או אחרת. שלטון כזה מוכרחים להפיל. ולהפילו אפשר רק ע"י כך, שמעמידים את נשק החופש מול הכידון המשעבד.

מצד שני, אם מטרת מלחמתנו היא לא "עליה לפי כוח הקליטה" לא "ביטול גזירות" ולא הקלות זמניות, כי אם הקמת המדינה העברית, החופשית והעצמאית, הרי הגדרת מטרה זו, שנדחתה, לאסוננו, לדור שלם, מחייבת, שהשלטון הבריטי יפנה את מקומו לשלטון חדש, לשלטון עברי, משחרר וגואל. השלטון הבריטי. שיסודו האלימות, לא יעשה זאת מרצונו הטוב. לא יעשה זאת גם תחת "לחץ" של תזכירים, מחאות והחלטות, אף אם מוסד מכובד כזה, כמו הקונגרס האמריקאי, יהיה מחברן. רק ע"י מלחמה ממשית, המעוררת, כאבן המושלכת לתוך מים, את גלי המדיניות הבין-לאומית, הריאלית, אפשר להשיג את המטרה ההיסטורית. הן העולם כולו והן אנגליה ילמדו אז, כי השלטון הבריטי במולדתנו יושב באמת על כידונים. וכבר אמר טיילראן: טוב הוא הכידון, אך לשבת עליו קשה מאד.