משלחת הכנסת לקונגרס
משלחת הכנסת לקונגרס
(מעריב, 28.11.1975)
א.
את עיקר עבודתה עשתה המשלחת בתוך הקונגרס על שני בתיו; בקרב מנהיגיהן וחבריהן של שתי המפלגות. לפני בואנו הפיצה סוכנות הביון המרכזית מסמך, הטוען כי מדינת ישראל חזקה עתה מאוד ואינה זקוקה לסיוע צבאי, כפי שמוצע לתיתו לה. סנטורים ידועי-שם וחברי בית הנציגים רבי-השפעה שאלו לתגובתנו לטיעון זה. היו לנו מספר הזדמנויות, בפומבי ובפרטיות, להשיב ולהסביר. אמרנו לאנשי-שיחנו:
איננו טוענים לחולשה. ישראל חזקה. כזאת היא צריכה להיות. איננו צריכים להיות מעמסה על ארצות הברית אלא בעלת בריתה. אבל מבחינת הסיוע הצבאי יש להתחשב במספרים ובעובדות. גם היום יחסי הכוחות בין מדינתנו ובין אויביה הם, במידה ניכרת, לרעתנו. בתותחים היחס אחד לחמישה, בטנקים ובמטוסים בערך אחד לשלושה. איש לא יוכל לומר, כי עם מוקף אויבים צריך לראות בדיספרופורציה זו משהו טבעי; בוודאי שיש להקטינה.
אבל באחרונה קמה במזרח התיכון תופעה חדשה. מדינות ערב החלו מקבלות נשק חדיש, בכמויות עצומות, הן מן המזרח והן מן המערב. מחסניה של ברית המועצות לא נסגרו גם לפני מצרים והם פתוחים לרווחה לפני סוריה, עיראק, לוב, אלז'יריה. מדינות המערב, מצידן, סיפקו נשק לאויבינו בסכום האדיר של 14 מיליארד דולר, ומאחר שאנחנו תמיד נדבר עמכם, כידידים, בגילוי לב, נציין כי ארצות הברית עשתה עיסקת נשק עם ערב הסעודית בלב בסכום של 2.2 מיליארד דולר. על יסוד הניסיון, חובת כולנו להניח, כי אם תקראנה מלחמה יעמוד חימוש זה, יחד עם חיילות משלוח, לרשותם של תוקפינו.
כולנו רוצים למנוע מלחמה חדשה במזרח התיכון. מניעת מלחמה אינה עדיין עשיית שלום שאליו אנו שואפים. אבל הדאגה לאי-חידושן של פעולות איבה היא כשלעצמה רבת-חשיבות. קיצוץ הסיוע הצבאי יכול לקרב אותן. שתי סיבות לדבר. האחת עובדתית. במשך תקופת-זמן מסוימת, מחמת כמויות הנשק האדירות הנשלחות לאויבינו מן העולם הקומוניסטי והחופשי גם יחד, עלול הפער בינינו וביניהם כה להתרחב עד שקשה יהיה מאוד לצמצמו.
הגורם השני הוא פסיכולוגי. הערבים יכולים להגיע לכלל מסקנה, כי ישראל נחלשת, כי אמריקה נקרעת מעליה, ואז הם עלולים להתפתות לחישוב מוטעה ולחדש פעולות איבה. אנחנו ננצח, אבל באיזה מחיר? המסקנה ברורה. כל מי שרוצה למנוע מלחמה חדשה במזרח התיכון צריך לדאוג לכך, כי הסיוע הצבאי לישראל לא יקוצץ; בהמעטתו טמונה סכנה לחידושן של פעולות האיבה.
אחד הסנטורים, אשר שמו הולך לפניו, אמר לי, כי נימוקינו נתקבלו בהבנה ובהסכמה על ידי חבריו.
ב.
בין כותלי הקונגרס נשמנו ידידות. חבר בית הנציגים, אשר מסר לנו על הטענות נגד הסיוע המוצע לישראל, נשא באחד המפגשים המרובים, נאום רב-רושם. הוא דיבר על הרגישות המוצדקת של ישראל לאבידות, בעורכו, מבחינה זו, השוואה יחסית בין עמנו הקטן ובין העם האמריקני. דיבר ידיד אמת, מתוך שכנוע פנימי, הנובע מהכרה מוסרית; האיש הרשים את כל שומעיו על ידי שילוב ההיגיון ברגש.
"האומה האמיצה", "בעלת בריתנו", "שותפות ערכים בקיום דמוקרטיה" – מלים מכבדות אלו חזרו ונישנו בנאומים פומביים ובשיחות פרטיות. היינו נוכחים בישיבת הסנאט, שבה קוים הדיון המיוחד, הדחוף, על החלטתה של עצרת או"ם, שניסתה להטיל בציונות את כתם הגזענות. מנהיג הרוב הדמוקרטי ומנהיג המיעוט הרפובליקני, וכן סנטורים משתי המפלגות, גינו את ההחלטה ההיא במלים חריפות. החלטת הסנאט, המגנה את החלטת האו"ם המבישה, נתקבלה פה אחד.
עלי לציין בהקשר זה, כי העיתונות האמריקנית החופשית עלתה בחריפות תגובותיה על כל מה שנאמר מפי הדוברים הרשמיים, הרשות המבצעת, או המחוקקת. אין להניח, כי אי-פעם היתה לציונות עיתונות אוהדת כזו, אם בארצות הברית או בכל מדינה אחרת. קמה לנו בימים אלה דעת קהל אדירה ברחבי אמריקה. (יש להיזהר מפני השפעה שלילית וסכנת שינוי לרעה. קראתי את הפרסום הערבי על פני עמוד שלם של "ניו-יורק טיימס". יש בו הרבה צהלה ועוד יותר שִׂטנה ורעל. עדי כתיבת שורות אלו לא נתפרסמה שום תגובה יהודית. חובה לקרוא ליהודים ולציונים באמריקה לא להפקיר את העיתונות לתעמולה עוינת).
נשוב לקונגרס. אין ספק, כי זה היום מבצר של ידידות לישראל. יושב-ראש בית הנציגים, מר אלברט, קרא בפומבי לדאוג לביטחונה של ישראל כאילו היתה חלק בלתי נפרד של ארצות הברית. הוא, כמובן, לא התכוון לביטול עצמאותה של מדינתנו; אך בחר במלים המרחיקות לכת ביותר כדי לציין את חובת ארצות הברית לסייע בקיום כושר ההגנה של ישראל.
עם כל הגילויים האלה של ידידות, הבנה ותמיכה יכלה עין בוחנת למצוא גם נטיות אחרות בקרב חברי הקונגרס. ישנם כאלה התובעים במפגיע צמצום העזרה האמריקנית לישראל. מצבה הכספי הקשה של ניו-יורק רבתי, האבטלה הרבה, תופעות עוני שעדיין לא חוסל, משמשים למחוקקים הללו נימוקים לתביעתם.
אי אפשר לומר כי נימוקים אלה אינם משפיעים על דעת הקהל. על יסוד ההתבוננות מקרוב, בחיוב ובשלילה, התרשמנו, כי לשנה הקרובה יאושר הסיוע, כפי שהוצע, או יהיה בו קיצוץ לא רב. לא כן ביחס לשנים הבאות. מי שטען, כי סיוע בממדים כאלה מובטח לנו לחמש, או אפילו עשרי שנים, הישלה את עצמו ואת שומעיו. אם לא יקרה נס ולא תבוא, במקום הנסיגה הכלכלית, פריחה משקית אדירה בארצות הברית יש יסוד להניחו, כי ממדי הסיוע בעתיד יוקטנו במידה משמעותית. מוטב להיערך לאפשרות כזו בעוד מועד.
ג.
תופעה חדשה, מיוחדת, מצאנו בדמותם וביחסם של חברי הקונגרס היהודים בסנאט, נוסף על שני חבריו הוותיקים הידועים, יעבץ וריביקוף, יש חבר צעיר, יהודי גאה, מר סטון. הוא נשא נאום בקבלת פנים רשמית למשלחתנו. הסנטור החדש אמר באוזני עמיתיו, בהתלהבות רבה: הנני יהודי. העם היהודי יחיה. מדינת ישראל תהיה קיימת. כל המזימות נגדנו יתנפצו. התגאינו באיש הצעיר הזה; דבריו הזכירו לנו את תקופת הנעורים של הציונות. אין עוד מסתירים את היהדות; מתגאים בה.
כך נהוגים גם חברי בית הנציגים היהודים. מספרם עשרים ושניים או שלושה. נמסר לי, כי בימים עברו היה חלק מהם רגיל להתרחק מן העניינים היהודיים ואף לא רצה לדבר על מוצאו הקרוי באמריקה אתני. לא כן בימים אלה.
כל חברי הקונגרס היהודים מדגישים את זיקתם ליהדות ולמדינת ישראל. הם מדגישים במפורש, כי יש להם עניין מיוחד כיהודים במדינה, אשר בני עמם הם מקימיה ואזרחיה. הם גם פועלים למען יהדות סוריה, למען שיבת ציון מברית המועצות, נגד החרם הערבי ועוד. קראנו באוזניהם סעיף אחד, עיקרי, מתוך מסמך גזעני מביש, המופץ בקרב בעלי עסקים אמריקנים. אם הם רוצים להקים חברה או סוכנות, בערב הסעודית, עליהם לחתום על הצהרה, שלפיה אין הפירמה שלהם יהודית, אין לה קשר עם יהודים או עם ציונים, או עם מדינת ישראל. כן מתחייבת החברה האמריקנית שלא להפר את כללי החרם, אשר מרכזו, כידוע פועל בקהיר.
עמיתינו, חברי הקונגרס היהודיים, בוודאי לא יחרישו מול תופעה זו של גזענות ערבית, אשר קנתה לה זכות הפצה בארצות הברית.
קבוצת חברי הקונגרס היהודיים מתכנסת מדי פעם בפעם בגלוי לדון בעניינים המיוחדים הנוגעים לבני עמם ולמדינת ישראל. זה חידוש רב וחיובי. אך אין הוא אופייני ליהודים בלבד.בתקופה האחרונה התחוללה באמריקה מעין מהפכה שקטה של מה שקרוי "אתניות". כושים, פורטוריקנים, אירים ואיטלקים, יוונים ומקסיקנים מגלים כולם נטייה חזקה להפגין את ייחודם ול עוד לטשטשו, בתוך הרוב, כפי שהיה בימים עברו.
נטייה כללית זו משפיעה, בלי ספק, על המיעוט היהודי. אין לומר, כי כך עברה מן העולם ההתבוללות. היא מוסיפה לפעול ולהרחיק מעל עמנו בני דור צעיר. אך גם התופעה הנגדית, הגאווה על היהדות וההתרפקות עליה, גוברת בקרב אחינו בארצות הברית, לרבות הדור הצעיר. חברי הקונגרס היהודים נותנים ביטוי למגמה זו. אף הם אינם חוששים עוד, פן יאמרו כי "שונים" הם. הייחוד המוצאי לא זו בלבד שאינו פוגע עוד באזרחות טובה, אלא הוא נעשה חלק בלתי נפרד ממנה.
ד.
פגישתנו עם נשיא ארצות הברית היתה, לפי טבע הדברים, גם טקסית. מר פורד קיבל אותנו בחמימות של פשטות הליכותיו. מצאנו בחדר הקבינט גם את הגנרל סקאוקרופט, אשר קיבל מידי ד"ר קיסינג'ר את ראשות המועצה לביטחון לאומי. החלפנו עמו דברי נועם הדדיים. גנרל סקאוקרופט הוכיח את ידידותו לישראל במבחנים הרציניים של מלחמת יום הכיפורים.
באוזני הנשיא פורד השמיע יושב-ראש הכנסת דברי ביקורת חריפים על התבטאויותיו האנטי-יהודיות של סאדאת, בימי ביקורו באמריקה, ואת השתתפותה של מצרים בהחלטותיה העוינות של עצרת או"ם. מר פורד, באורח דיפלומטי, לא הגיב על תגובה ישראלית זו. אך הוא ציין את מאמציו לחיזוק כוחה הצבאי של ישראל ואת תמימות הדעים של כל ההנהגה האמריקנית, על פי ביטויו, ביחס להחלטת העצרת המנסה להשוות את הציונות עם גזענות ואפליה גזעית. דבריו על הצורך בהשכנת שלום במזרח התיכון היו כלליים בתכלית.
בפגישה זו הועלתה גם בעיית העלייה מברית המועצות ושחרורם של אסירי ציון. מסרנו לנשיא את רשימתם השמית של אחינו הציונים הנמקים במחנות הריכוז הסובייטיים וביקשנו את התערבותו האישית אצל ליאוניד ברז'נייב. מר פורד הבטיח לנו, כי יפעל למען שתי המטרות גם יחד. כמובן, אין לדעת, מתי תיעשה הפעולה ומה תהיינה תוצאותיה. אך אין ספק, כי התערבות אישית של נשיא ארצות הברית בקרמל יכלה להועיל.
אם אכן כך יהיה ונראה בקרוב הגדלת העלייה מברית המועצות ונקבל בחדווה את אסירי ציון הגאולים – יגיל לבנו על אשר עשינו משהו למען אחינו האמיצים, הסובלים. לכל הדעות, אסור היה שלא להשתמש בהזדמנות לנסות ולעזור להם. נייחל להצלחת המאמץ.
ערב פגישתנו עם הנשיא פורד קיימנו שיחה ממושכת עם מזכיר המדינה ד"ר קיסינג'ר. הדעות, שהובעו בפגישה זו, היו שונות. חילוקי הדעות הם לגיטימיים. את ההודעה המעניינת ביותר מסר ד"ר קיסינג'ר בעצמו. הוא אמר לנו, כי לפי הערכתו (לפני כשבועיים) הגיעה המדיניות של "צעד אחר צעד" לקצהּ. בפגישתנו עמו לא העלה מזכיר המדינה שום הצעה מעשית, שתבוא במקום אותה מדיניות, אשר לפי דעתו, אין עוד אפשרות להמשיך בה. השבוע הוא הזכיר את התכנית לזימון "ועדה בלתי פורמלית". אבל עדיין לא ברור לאיש – מי יודע, האם זה בהיר לד"ר קיסינג'ר עצמו? – מה יהיה הרכבה של ועידה כזו, או מה יהיה תוכן דיוניה ותכליתם.
המסקנה המשתמעת מהודעתו של ד"ר קיסינג'ר – הוא גם שמע עליה – היא כי יש לשוב לכלל של משא ומתן ישיר בין הצדדים על השגת שלם ביניהם. המציאות עצמה הוכיחה, כי אין תחליף לדרך זו. מובן מאליו, כי יש טעם למשא ומתן כזה, רק אם יהיה חופשי לחלוטין מכל מעמסה או משכנתא של תכניות מעצמתיות, אלו או אחרות. ההדגשה הזאת היתה הכרחית.
אמנם, לא כיוונו עדיין למסמך הנושא את שמו של מר סונדרס, כי ביום ההוא, ולמחרתו, לא ידענו עליו דבר (בדיעבד נמסר לנו, כי גם הממשלה הופתעה על ידי הגשת המסמך המסוכן הזה. בכך יש חומרה רבה. אי ההתייעצות המוקדמת אשר הובטחה באופן חגיגי?) בבואנו לתבוע, כי המשא ומתן להשכנת שלום בינינו ובין שכנינו יהיה לא רק ישיר אלא גם חופשי, התכוונו, כמובן, לתוכניות שונות שקדמו להגיגיו של מר סונדרס ושל מנסחי המסמך הנושא את שמו.
נראה לי, כי ייטב לעמנו, אם זו תהיה, בעתיד הקרוב, התביעה המדינית, שהיא גם נוהלית וגם מהותית, של ישראל.
ה.
אין להתעלם מן הביקור במתקנים הביטחוניים, רבי החשיבות האסטרטגית, אשר ערכנו על פי הזמנתו ובעזרתו של חיל האוויר האמריקני. הכנסת האורחים של מפקדי חיל האוויר, לדרגותיהם, היתה מלבבת. וממראה העיניים אפשר היה ללמוד רבות. יש לארצות הברית כוח אדיר, חובק זרועות עולם. כבני חורין הרוצים בהמשך קיומה של חרות האדם, שמחנו כמובן לראות, כי יש כוח כזה. אבל מארחינו הראו לנו, במספרים ובטורים השוואתיים גם את הזינוק האדיר של ברית המועצות בעשר השנים האחרונות בנשק הגרעיני, בטילים ביניבשתיים, בצי בצוללות ועוד.
אולי מותר להביע השערה, כי האמריקנים היו מעוניינים להראות לנו את שני צידי המטבע. ולנו היה חשוב ללמוד על שניהם.
רשימה זו מוקדשת לפעולתה של משלחת הכנסת לקונגרס, על פי הזמנתו. לא אעמוד אפוא, היום על פגישותינו ושיחותינו עם מוסדות יהודיים וציוניים; שאף הן, כמובן, חשובות בעינינו. נראה לי, כי משלחת זו עשתה משהו למען עמנו. יכול אני להעריך את תוצאות ביקורה באופן אובייקטיבי. בשנות שירותיי נפגשתי פעמים רבות עם מנהיגים חשובים של אומות העולם, לרבות אלה של ארצות הברית. אין, אפוא, להניח, כי "אתרשם" במיוחד מפגישה, או שיחה, זו או אחרת. דוקוא משום כך יכולנו לשוב ולציין, כי הביקור לא היה לשווא.
כמובן, אין להפריז. המאורעות בימינו הם רבים; התפתחותם מהירה מאוד. לא עשינו אלא "משהו", וצריך להוסיף ולעשות רבות. אויבינו יצאו למתקפה כללת על הציונות ומדינת היהודים. חובתנו וגם ביכולתנו, לערוך מתקפת-נגד מועילה. יש לנו, בימים אלה בעיקר בארצות הברית, דעת קהל אוהדת טובה. אולי אוהדת יותר מאשר במשך שנים רבות. אבל גם הסכנות הן מרובות. לכן יש להוסיף ולהשפיע עליה בכל אמצעי השכנוע, העומדים לרשותנו, הקשורים בעניין צודק.
עת לעשות.
