משומד להכעיס
משומד להכעיס
איננו מכחישים: קראנו בסיפוק רב את הידיעה שהמומר, ג'ורג' מאראנץ ברח מן הארץ. ואף זאת איננו מכחישים: אנחנו גרמנו לכך שיברח ולא ישוב עוד.
כמובן, מאראנץ זה, אויביו בנפש של העם. שלו פנה עורף, מרעיל- בארות שכיר, שקרן מקצועי ומסית שפל, היה מוכרח לספר שקרים גם בקשר עם בריחתו מארצנו, שהיה מטמא אותה בגופו וב"פרי" רוחו העכורה. הוא סיפר שאיימו עליו באקדח, שהוציאו נגדו פסק דין מוות, שדרשו ממנו לעזוב מיד את הארץ וכו'. האמת היא ששליחינו לא הראו לו כל כלי. הם לא יכלו לעשות זאת מסיבה פשוטה: לא היה להם כזה. את האקדח יצר דמיונו המבוהל של המשומד הפחדן. גם לא איימו עליו. אמרו לו במפורש, כי אנו עומדים על בסיס של חופש העתונות. כעתונאי הוא רשאי לפרש את העובדות לפי ראות עיניו ואין אנו חוששים מפני ביקורת, אך אסור לו לבדות עובדות. אסור לו להפיץ בעולם שקר כגון זה, ש"ההגנה" שילמה לאצ"ל 70 אלף לא"י "שכר" ההתקפה על המפקדה הראשית הבריטית וכו'. ואנו דורשים ממנו, שייטיב את דרכו ויחדל לעשות בארץ-ישראל את מלאכת גיבלס, או את מלאכת בווין, או את מלאכת מוסלי.
אך שקרן הנו תמיד גם פחדן. ופחדן מת אלף פעמים לפני מותו. על כן רץ אותו מאראנץ אל ידידיו מן הבולשת הבריטית וזעק בקול מר: רצו להרגני, איימו עלי. הצילו. כי אחרת אבוד אנוכי.
וברח. בפחד ובחרפה. כך יאה לו.
