מר בן-גוריון מאיים

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ה' חשון התש"ח, 19 באוקטובר 1947
מתוך:
במחתרת כרך ד' ע"מ 31-33
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה. מדינות - ברית המועצות (רוסיה). אישים - דוד בן-גוריון, משה שרת. מחתרות - הגנה, המנדט הבריטי. תפוצות - הסוכנות היהודית. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בשידור זה של תחנת הרדיו המחתרתית "קול ציון הלוחמת" מפקד האצ"ל מטיח ביקורת בבן גוריון אשר כבר לקח לעצמו את המנהיגות ועוזר בבריטים לבצע אסון במימוש תכנית החלוקה. למרות איומיו של בן גוריון המחתרת משיבה לו כי אינם פוחדים וישתפו עם הסוכנות פעולה רק אם ילחמו כנגד הבריטים ולמען שלמות המולדת.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 מר בן-גוריון מאיים

התנשאות יהירה ועוורון פוליטי - אלו הן שתי תכונות, שבהן הצטיינו אנשי הסוכנות מאז ומתמיד. אך יהירותם ועוורונם הגיעו לשיא בשבוע שעבר עם הופעתו של בן-גוריון בארץ-ישראל ועם הופעתו של שרתוק ב"אגם ההצלחה".

בן-גוריון דיבר כאילו הוא כבר הושלט בסמכות דיקטטורית לא רק על החלק השמיני של ארץ-ישראל אלא על חצי כדור הארץ. הוא, אמנם הזכיר איזו סכנה פעוטה הנשקפת לנו בחדשים הקרובים - היא סכנת החורבן מידי האויב ושכיריו - אבל זה בא רק, כדי להוכיח את ה"ריאליזם" של בן-גוריון. העיקר בדבריו היתה ה"הכרעה" שכאילו כבר נפלה, ההזמנה לפקידים בריטיים, שישארו לשרת (את מי?) תחת ממשלתו, והרמז, כי בקרוב כבר יפתחו מחנות רכוז יהודיים ואף יוקמו גרדומים בידי עושי דברו של הוד מעלתו בן-גוריון.

גדול האימפרסיוניסטים בארץ-ישראל אינו רואה מה עלול עוד להתרחש על שולחן הניתוחים בניו-יורק, שעליו הוא שם את גופה החי של המולדת. הוא אינו שם לב לרמזים של ג'ונסון האמריקאי ביחס לשטח שהוקצב למדינת הגיטו.[1] הוא אינו מתבונן בהצעת הרביזיה הכללית של צאראפקין הרוסי. הוא אינו רואה את הנטייה הכללית לקצץ אף בהמלצות האומללות של רוב הוועדה, נטיה טבעית לאור העובדה שהסוכנות היהודית צוהלת לקראת אסון החלוקה. הוא גם אינו רואה את מה שמתהווה באמת סביב הארץ ובתוכה. רק אחת הוא ראה: את כורסת ראש ממשלה שממרומיה נשלחות פקודות לתלות את ה"פורשים".

"הפורשים", כמובן, מודאגים מעט מאד מאיומיו של בן-גוריון. הם מודאגים - את זאת לא נכחד - מהשתכרותו של בן-גוריון, העלולה להמיט אסונות על כל העם. וכדי לעזור לו קצת להתפכח, הרינו רוצים להשמיע באזניו דברים קצרים ופשוטים מאד:

בדמיונך, בן-גוריון, ראית אותנו עומדים בתור ארוך וכל אחד מבקש רחמים על עצמו, שיהיה ראוי להתקבל ל"שורות הבטחון"[2] שלך. אל תשלה את עצמך. עוד מים רבים יזרמו בירדן עד שנוכל להגיע לכלל מסקנה, שעלינו להפקיד את דגלנו בידי ההיסטוריה. את מה שעומד להתרחש בארץ בעתיד הקרוב רואים אנו בעינים יותר פקוחות מעיניך המסנוורות בשאיפת השלטון. על כן יודעים אנו, כי עוד תפקידים גדולים, תפקידים היסטוריים, יוטלו עלינו בימים באים. ואת אלה נמלא. תחת דגלנו. שום פתויים ושום איומים לא יועילו. אם יימצא בסיס לשיתוף, נסכים לשיתוף, על אף כל מה שעוללתם לנו בעבר. אם לא יימצא הבסיס, או אם היהירות הטפשית תבטלו, נילחם לבדנו. ועוד יראה העם, ועוד ילמד העולם, כיצד נלחמים את מלחמת ההכרעה פורצי החומות של מבצר עכו. זאת ועוד: גם ביום בו נדע, כי המסגרת שלנו אינה יכולה עוד לשרת את האומה בתנאי-קיום חדשים - המסגרת הארגונית איננה נצחית; נצחי הוא הרעיון ונצחי זכרם של אלה שנתנו נפשם למענו - גם ביום ההוא מאומה לא נבקש ממך, בן-גוריון. השמעת? מאומה. כי את חובתנו אנו עושים; ואת חובתנו נעשה עד תומה.


[1] הנציג האמריקאי תבע תיקונים ביחס לתכנית שהוצעה על-ידי ועדת האו"מ ובמפורש הזכיר כי יפו צריכה להיכלל במדינה הערבית.

[2] מר בן-גוריון הודיע לעתונות, כי הסוכנות לא תנהל שום משא ומתן עם הפורשים , כי הפורשים חייבים לפרק מיד את ארגונם ; כי ביחס לכל אחד מחבריהם יהיה דיון - ואם יימצא ראוי, יתקבל לשורות הבטחון (כלומר: לארגון "ההגנה"). "אם הפורשים ימשיכו בפעולותיהם, ייעשה נגדם מה שכל ממשלה עושה במצב זה".

כידוע, נפתח - בערך חדשיים לאחר הודעה פסקנית זו - משא ומתן בין הסוכנות היהודית ובין הארגון הצבאי הלאומי על הסכם מבצעי בין "ההגנה" ובינינו.

כתוצאה ממשא ומתן רשמי זה הושג ואושר ההסכם בין שני הארגונים - אף אם מר בן-גוריון ותומכיו עשו את אשר עשו, כפי שיתואר להלן, כדי למנוע את השגת ההסכם או לחבל בו לאחר שהושג.