מרד המעפילים
מרד המעפילים
לא שוא דברנו.
הודענו בפומבי, כי הסוכנות היהודית נכנעה והתחייבה לא להביא מעפילים ממרכז אירופה ומזרחה. לא הכל נטו להאמין . בהאשמתנו. אך היא אושרה במהרה. אישר אותה ד"ר סנה, שהסיק באומץ לב את מסקנותיו. אישרו אותה מעפילי רומניה, שיצאו לדרכם[1] בניגוד להחלטתה של ההנהגה הרשמית.
המעפילים - המורדים - "הפורשים" יבורכו. כך נאה להם וכך יאה לעם הפורק את עול השעבוד. אין "חוק" שיש בכחו לסגור את הדרך ציונה. "חוק" המשעבד ודאי אינו חוק. ואף "חוק עברי", המצווה על גולי העם להישאר בגלותם, אינו חוק. מצווה היא להפר אותו.
המרד של מעפילי קונסטנצה משמש גם אות אזהרה לעתיד לבוא.
אל ידמו בנפשם הוייצמנים והשרתוקים, שהם יצליחו להקים סכר מלאכותי בפני אותו זרם סטיכי, המתפרץ מארצות הדווי למולדת הגואלת. שום "איסורים" לא יועילו. החלטות הנוגדות את צר החיים אינן שוות את הנייר שעליו הן נכתבות. אנחנו הוכחנו את זאת בכל שנות "פרישתנו", עתה באו "פורשי" ההעפלה והוסיפו הוכחה משלהם. והמנהיגים הריאקציוניים חייבים ללמוד לקח. הברירה בידיהם: או ללכת עם העם או להיות מטואטאים על-ידי העם. העם לא יסבול את מדיניות ההשתעבדות של "מנהיגיו". לא תהיה עוד הפקרת אחים בישראל.
עם אחד אנחנו וזר - יהיה אשר יהיה - לא יכתיב לנו את "תור ההצלה" ולא יצור עבורנו את תור המוות.
העם גמר אומר להשתחרר והוא יגיע למחוז חפצו על אפם ועל חמתם של אויבים-משעבדים ושל "מנהיגים" משועבדים.
[1] בעזרתו המכרעת של יוסף קלרמן.
