מצוות התקופה
מצוות התקופה
קיימות במסורת העברית מצוות-עשה ולא-תעשה שהן בבחינת מצוות נצחיות כוחן יפה בכל מקום ובכל עת. אך מלבדן יש גם מצוות שהתקופה מולידתן כשם שהתקופה מוסיפה תוקף מיוחד לצווים ולאיסורים האוניברסליים
המצווה הראשונית של התקופה היא אהבת העם לא אהבה מופשטת לציבור גדול בלתי נודע, הנקרא עם ישראל. אלא אהבה ממשית המוצאת את ביטויה במעשי יום-יום, כלפי כל פרט ופרט בישראל. הכרחית ואפשרית היא אהבה כזאת, מפני שלבני עמנו קרה מה שלא קרה לשום אומה ולשון: נכרתו משפחותינו.
המושג משפחה אינו מצטמצם בהורים, באשה ובבנים המושג היא רחב יותר הוא מקיף ענפים רבים, הצומחים משורש אחד. לב האדם קשור בנימי נימים אל עשרות אנשים, זקנים וצעירים, קרובים ורחוקים שיצאו מחיק משפחה אחת. ואלה אבדו גם אבדו לכל בני דורנו. נשארנו ערירים, ורק המאושרים שבינינו זכו לשמור על יקירי נפשם הקרובים ביותר
את האהבה, שנשאנו בלבותינו אל בני משפחותינו הרבים, עלינו להעביר אל בני העם כולו, אהוב את שכנך, אהוב את בן עירך, אהוב אותם, כאילו היו בני משפחתך. עזור להם במצוקתם. אל תשמור להם טינה בלבך, אל תדחוק את רגלם. אל תקנא ואל תסית בהם. אהוב אותם, כי מתי מעט נשארנו, ובלי אהבה זו, פשוטה ונעלה, לא נוכל להתקדם, ואף לא נוכל להתקיים.
המצווה השניה היא ידיעת נשק. כל יהודי, ללא יוצא מן הכלל, איש ואשה, זקן וילד, חייב לדעת להשתמש בנשק,כי כזאת היא התקופה. ששה מיליון אחים נטבחו, בעיקר מפני שלא ידעו את המלאכה, מפני שנפשם לא היתה מוכנה וידיהם לא למדו לעסוק בה. ועדיין לא כלו הזדים שקמו לכלותנו. אנו מוסיפים לחיות על הר געש. וכל העם, אם הוא בוחר בחיים, חייב להיות למחנה אחד, מחנה למוד קרב ויודע מלחמה.
המצווה השלישית: אגירת ברזל. ההתאמנות היא חשובה, אך אינה מספיקה. דרושים כלי-זין טובים, מוכנים בכל רגע לפעולה. כלי-זין חדישים ומכל המינים. הבו לנו יותר רובים, אקדחים, מכונות יריה כבדות, מכונות יריה קלות, תת-מקלעים; הבו לנו רבבות רימונים, טונות של חמרי נפץ. מיליונים כדורים ועוד. המחנה העברי חייב להיות גם ארסנאל צבאי. שום כמות אינה מספקת. עוד ועוד. ויינתן הכל בברזל. ביחוד הזהב, שערכו כקליפת השום, אם לא נרכוש את העצמאות, שתירכש בברזל ותישמר בברזל.
מצווה רביעית: גידול ובנין. להכניס יהודים למולדת בכל הדרכים ובכל האמצעים. לתקוע יתדות בקרקע, בהר ובשפלה. לבנות בתים. לפתח חרושת. להרחיב קשרי מסחר עם ארצות חוץ. בכל אלה יש לראות היום לא מקורות קיום אישיים, או קיבוציים, אלא מצוות לאומיות ממדרגה ראשונה. כי רק כך נרכוש ונרחיב את כוחנו הכלכלי, המהווה את הבסיס למלחמת השחרור.
מצווה חמישית: מלחמת השחרור. הילחם בשלטון הבריטי, המדכא, המשעבד, ככל שתשיג ידך. אם איש הקרב אתה, הכה בו בנשקך. אם איש העט אתה, גלה את פרצופו ברבים. אם איש הכלכלה אתה, ארגן חרם על תוצרתו, על מסיו ועל הכנסותיו. הפר את חוקיו; אל תציית לפקודותיו. בנה את העצמאות העברית תאים תאים; וזכור, כי התא הראשון - אתה.
ומצווה ששית, שמעולם לא היתה כה חשובה, כה קדושה וכה חיונית לקיום האומה ולהבטחת עתידה, כשם שהיא חשובה, קדושה וחיונית בימים אלה, בהם נמחק מספר החיים, בליל בלהות אחד, שליש העם - הריהי המצווה:
להעמיד בנים.
