מעצר הסמלים הבריטיים בנתניה

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ח תמוז התש"ז, 16 ביולי 1947
מתוך:
במחתרת כרך ג' ע"מ 203-205
נושאים:
מחתרות - אצ"ל, המנדט הבריטי, לח"י. שלמות המולדת - ירושלים. זכויות אדם - ממשל צבאי
בשידור זה של תחנת הרדיו המחתרתית "קול ציון הלוחמת" מפקד האצ"ל מביע את הערכתו לעיר נתניה ותושביה אשר לא שיתפו פעולה עם הבריטים בהסגרת השבויים. בהזדמנות זו מטיח הארגון ביקורת בסוכנות היהודית וראש העיר של נתניה (עובד בן עמי) אשר קוראים לשיתוף פעולה עם הבריטים ובכך משלימים עם השעבוד.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 מעצר הסמלים הבריטיים בנתניה[1]

שלום לך, נתניה, עיר התכלת, עיר השמש, עיר העבודה, עיר העתיד!

האויב סגר עליך. גייסותיו פלשו לרחובותיך, הפכו בתיך קסרקטין ודרכיך מרמס. הוקפת תיל. נותקת מן העולם. נותקת מן הארץ. גיטו בתוך גיטו.

רוצה האויב לשבור את רוחך. הוא רוצה להפוך את בניך למלשינים ואת תושביך למשתפי פעולה. על כן הוא לוחץ ומאיים במצור ממושך. בהתעללות. בהסגרתך לחסדה של סולדטסקה פרועה.

ולהכניעך נסו גם "המנהיגים" הללו, שנבהלו מגדר תיל, מסבל ומאיומים. ראש מועצתך משתף פעולה. הוא טיפוס של "משתף פעולה". הוא מודאג מקלקול "יחסיו" עם שלטונות הצבא ואינו מודאג כלל מתהליך ההתנוונות והפלייה, בקרב מאות אלפים אחים, שעליו אחראים "האפוטרופסים" שלו. הוא מודאג מן ה"ברוגז" של הצבא הנאצו-בריטי; ואינו מודאג מן התפקיד, שאותו צבא כבוש ממלא בארץ זו, בארצנו השדודה.

משתף פעולה הוא ראש מועצתך, ועל כן הוא גם מסית נגד אלה הלוחמים נגד "ידידיו" מקרב שלטון הכבוש וצבא הכבוש. כך התנהגו ראשי "המועצות" ההן. הם בקשו חסד מידי האויב, התמרמרו על כל נסיון מצד "חמומי המוח" למרידה, שמא ימיט אסון עליהם וכך מתוך פחד מלווה בגידה - הלכו הללו לכלייה, לאחר ששלחו, או ליוו, את אחיהם לכלובים המגודרים, ל"ככרות-החליפין", לתאי הגאזים.

אולם, את, נתניה, אינך וארשה ואינך לודז', אף על פי שראש מועצתך הטיל על עצמו את התפקיד המכובד של ראש מועצת גיטו. את, נתניה, עיר העמל היוצר, עיר הכבוד הלאומי. את לא נכנעת ולא תכנעי. ידוע גם ידוע לנו, כי אף חברי ה"הגנה" שלך דחו, ברוב מכריע, כל הצעה לשתוף פעולה בוגדני עם כוחות האויב, המתנכלים לכולנו, אם כי לפי "תור"...

את במצור, נתניה. לא רק את "תעודות הזהות" של תושביך בודק המשעבד; הוא בודק את זהותך. למי את? לבן-עמי או לעמי? אין לנו ספק בתשובתך, נתניה - עירו של ווייס* - ובך נתגאה, כפי שאת מתגאית בווייס שלך. ובאשר למצור, הוא לא יאריך ימים. לא נעזבך, נתניה, להשתוללות המשעבד. לא יהיו גיטאות במולדת. ולא תהיינה "מועצות זקנים" בציון. לא נבקש חסד מידי האויב; נכריחו לסגת, עד אשר תהיי חפשית. ולא רק את, אלא כל הארץ חפשית תהא, חפשית מצר ואויב; חפשית מגדרות תיל. חפשית משעבוד, חפשית מפחד - חפשית לכל בני עמנו החותרים למולדת ממזרח וממערב, מצפון ומדרום.

עוד שחרר נשחררך, נתניה; עוד נבניך ונבנית. עוד תהיי לעיר ואם בישראל, ליהלום נוצץ בכתר מדינתנו החפשית.

אנו חוזרים ומזכירים - caeterum censeamus - אם תורם היד הפושעת על שבויי המלחמה שלנו - מדם התליינים נשכיר חיצינו.

(שודר בקול ציון הלוחמת)

הארגון הצבאי הלאומי

בארץ ישראל

הערת הסבר (לא חלק מהכרוז המקורי):

חיילי האצ"ל בנתניה עצרו ב-11 ביולי 1947 שני סמלים בשרות הריגול הבריטי והביאום למקום סתר.

הצבא הבריטי הטיל מיד מצור על העיר וערך, במשך שבועיים ימים חיפושים מבית לבית. החיפושים היו לשוא.

כדי להוכיח למשעבד, כי אין הוא יכול להתעלל בעיר עברית ותושביה וכדי לאלצו להסיר את המצור מהעיר ערכנו, ביום 16 ביולי, התקפות נרחבות על כחות הצבא הבריטי בירושלים, ליד פתח-תקוה וזכרון יעקב, בהן נגרמו לו, לפי ההודעה הרשמית, חמש עשרה אבידות בהרוגים ופצועים.

בימים הבאים הוספנו להתקיף בירושלים, רעננה, פררס חנה, חיפה ובכל רחבי הארץ. כמו כן שבנו ופגענו בצינור הנפט קירקוק-חיפה. על המבצעים הרבים ההם לא היינו מודיעים אלא על-ידי קומוניקט קצר לעתונות המקומית והבין-לאומית.

התקפות אחרות נעשו על-ידי לח''י. בהודעה רשמית של השלטון הבריטי, שפורסמה בין השאר ב"הארץ" מיום 24 ביולי 1947, נקבע, כי בשבוע אחד בלבד, בין ה-16 לבין ה-22 ביולי, בוצעו חמשים ואחד מעשי טירור, בהם נהרגו תשעה ונפצעו שבעים ואחד.

התקפות המחתרת היו בימים ההם כה תכופות עד אשר ביום ה-4 באוגוסט 1947 מצא השלטון הבריטי לנחוץ להודיע, כי "היממה האחרונה היא, מאז ה-16 ביולי, הראשונה בלי מעשי טירור" (עתון "הארץ" מיום ה-5 באוגוסט 1947).

[1] עם אישור פסקי דין המוות על-ידי מפקדו של צבא-הכיבוש - על אף התערבותה של ועדת או"ם - ניתנה הוראה לכל יחידות האצ"ל לעצור קצינים בריטיים.

* הכוונה ליעקב וייס חייל המחתרת אשר הועלה לגרדום.