מנהרת בית הדר

  מנהרת בית הדר[1]

עבדות נרצעת

בקשר לגלוי המנהרה מתחת לבנין המפקדה של צבא הכבוש הבריטי בתל-אביב הננו מודיעים:

א' - מהמיליציה של אדולף בווין לא נתקבלה כל "אזהרה" כי בלשיה גילו את תכנית ההתקפה.

ב' - מעולם לא היתה בחדר המרתף כתבת כלשהי. ואילו זו שצולמה לראווה ולדראון, נכתבה ע"י שליחי המיליציה ברגע שהם התפרצו לבסיסנו, כדי לחבל בו.

ג' - כל מחסן וכל מקום עבודה שלנו מוגן יומם ולילה מפני התנכלות ומנהיגי המיליציה יודעים את זאת. הודענו על כך במפורש.

ד' - דמו של זאב וורבר, שנעזב פצוע בידי חבריו "הגבורים", נופל על ראשם של הקוויזלינגים, ששלחוהו לשרת את האויב, אף במחיר חייו, במקום לשלחו להלחם - כפי שהבטיחו בקולי קולות-ברוצחי עמנו, בגוזלי מולדתנו ובמגרשי מעפילינו.

ה' - מן המפקדה הנאצו-בריטית הזאת, הרודה בעיר העברית, יצאו הפקודות לירות כדי להרוג ב"ליל ווינגייט"; ממנה ניתנו ההוראות לחפושי נשק ולמאסרים המוניים ב-29 ליוני. היא שחלשה על החנקת כלכלתנו והרעבת ילדינו בימי המצב הצבאי; ממנה נשלחו כדורי מוות לאזרחים ולילדים עברים. המפקדה הזאת היא כסרטן בגופה של העיר העברית וסמל העבדות לאזרחיה. בהתקפה על מרכז הטרור הבריטי, שתוכננה בקפדנות, לא היה נפגע שום אזרח; תאריך ההתקפה לא נקבע מראש וקביעתו היתה תלויה בנסיבות.

ו' - עבדי האויב הנרצעים, הרוצים בקיומו של מבצר העריצות בעיר העברי, צריכים בהחלט לקבל את הזמנתו של קצין הבולשת הצבאית שהופנתה אליהם, מתוך הכרת תודה, לכוס משקה. מכל מקום, אין ספק, כי ממשלת הכיבוש תרים כוס לכבוד משרתיה הנאמנים.

אולם העם והנוער - בוז יבוזו להם ולמלאכתם הטמאה.

[1] התקפת מחץ זו שעמדנו לבצעה במקרה שלא היינו מצליחים - ואכן לא הצלחנו - למנוע את הוצאתם להורג של שבויי עכו, תוכננה על היסודות הבאים:

1. דרך המנהרה, אשר על חפירתה עמלו חיילינו ימים ולילות, היתה מוכנסת כמות של חמרי-נפץ שהפעלתם היתה מספקת להחריב את המפקדה הבריטית מבלי לפגוע בבניני הסביבה ודייריהם.

2. המנהרה היתה נסתמת וחמרי הנפץ היו מופעלים בעזרת מנגנון מיוחד, לפי המצאתו של גדעון, שלושה ימים לאחר פירסום אזהרתנו.

3. היינו מפרסמים בעוד מועד אזהרה לבריטים, בה היו נדרשים לפנות את כל איזורי הבטחון שלהם, אשר הבית הזה היה אחד מהם - אחרת יפוצצו.

4. אין ספק כי הבריטים, אחרי נסיונם במלון המלך דויד ועוד, היו שועים הפעם לאזהרה.

3. התוצאה, מבחינת מעמדו של השלטון הבריטי, אינה זקוקה כלל לתיאור. לא היה לה תקדים במלחמת שחרור.

אך שליחי הסוכנות ו"ההגנה" התחקו אחרי אנשינו וגילו לבריטים, מתוך סיכון חייו של חברם, את המנהרה על סף השלמתה.