מנהיג הדור: 'נביא הריאליזם הציוני'

ספר
מאת:
יוסף שופמן
פורסם בתאריך:
כ"ד כסלו התש"פ, 22 בדצמבר 2019
נושאים:
אישים - זאב ז'בוטינסקי. מדיניות חוץ - יסודות מדיניות החוץ. השקפות חיים - ליברליזם
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

שתי ברירות בציונות

לפני העם עמדו שתי ברירות: הברירה של הציונות האוטופיסטית והברירה של הציונות הריאליסטית.

הציונות האוטופיסטית, מה אמרה לעם?

"בעולם שולטים כוחות הרע והחושך. הרע מנצל את החלש, העשיר עושק את העני. על כן גם רע ליהודים. אולם מחר ינצחו כוחות והקידמה, ואז תבוא ישועה על העולם כולו ועל היהודים בתוכו. אולם ליהודים יש עניין מיוחד להראות לעולם כולו, כיצד בונים ארץ שהצדק והיושר שולטים בה. וארץ כזו יכולה לשמש ארץ-ישראל, ומשם נראה לעולם את כוחנו בקידמה. לא   נהייה   ככל   הגויים. לא נבנה את הארץ לפי השגרות ההתיישבותיות המקובלות. נבנה אותה בלי כוח, בלי אלימות, רק בצדק והסברה, ובהרמת מצבו של עם-הארץ. לשם כך עלינו לשלוח לארץ ישראל רק את הנוער האידאליסטי, והעם בתפוצותיו – עליו להשאר במקום מושבו, ולתמוך במיטב כוחותיו בעלם החדש והיפה, אשר יוקם בארץ ישראל".

זאת הייתה התמונה הוורודה שהציונות האוטופיסטית תארה בפני המוני העם.

לעומת הדברים המתוקים של האוטופיסטים, הלם כפטיש קולו של ז'בוטינסקי: "לגולה אין תקומה ואין עתיד. העולם היהודי בארצות הפיזור עתידו לההרס. אין מקלט אחר מחוץ לארץ ישראל. זאת היא בפועלינו ובסוחרינו, ברבנינו ובאפיקורסינו – אם רצוננו להציל את נפשותינו – נקום ונעלה, ומיד אם לא – יהיה מאוחר".

[...]

 

שפל הציונות בזירה הבין לאומית

ראינו לעיל איך הציונות האוטופיסטית במלחמתה בציונות הריאלית של ז'בוטינסקי – הרעילה את נפש העם והשפילה את רוחו. התוצאות ביחס למדיניות הבין-לאומית הציונית היו לא פחות הרסניות. ז'בוטינסקי ראה שני יסודות במדיניות הבין-לאומית, שבאפשרותם והעיקר באינטרסים שלהם לסייע ליסוד המדינה העברית בארץ ישראל בימינו אלה, ולחיסול הפיזור והגולה.

שני  הגורמים הללו הם: א)שיתוף האינטרסים של מדינה עברית חזקה בארץ-ישראל ושל האימפריה הבריטית במזרח התיכון; ב) האנטישמיות בארצות גלותנו.

[...]

שיתוף אינטרסים בין מדינה עברית בארץ ישראל ובין האימפריה הבריטית במזרח התיכון מה פירושו?

בחוגים הקולוניאליים הבריטיים התרוצצו מאז ומתמיד ביחס לארץ ישראל שתי השקפות. האחת טענה שהבריטים צריכים להשען במזרח התיכון ובארץ ישראל בכלל על הערבים. האסכולה השניה טענה, שאין לסכן את כל עתידה של האימפריה במזרח התיכון על ידי התקשרות אך ורק עם הערבים ; להיפך, צריך לעשות ביטוח חוזר בצורת ארץ-ישראל עברית, שזו תהיה הנקודה החזקה במזרח התיכון על כל צרה שלא תבוא.

אולם מתי עלולה ארץ ישראל עברית לשחק תפקיד כה חשוב? רק במקרה שיתרכזו בה מיליוני יהודים אשר יקשרו את גורל מדינתם המחודשת עם האימפריה הבריטית. רק אז תהווה את הגורם לשווי משקל פוליטי נגד הכוח השני במזרח התיכון.

מה עשתה הציונות האוטופיסטית? הסבירה לאנגלים (מטעמים שעליהם דובר למעלה) שאין לדחוק את הקץ, שיש להתנהג במתינות, שרצוננו לבנות מדינה למופת בכל המובנים וזה דורש הרבה זמן.

האנשים הפקחים הללו לא הבינו שע"י עמדתם זו רצחו ממש את התענינותם של האנגלים בארץ ישראל עברית,  כי הרי לאנגלים כדאי יהיה לריב עם הערבים כדי להכין לעצמם נקודת משען איתנה בארץ ישראל, אולם לא כדי לסייע לתקון נפשו של האדם הישראלי בתהליך הדורש מאות שנים.

את הדבר הזה הבין בציונות רק איש אחד וזה היה ז'בוטינסקי; והוא טען ודרש והסביר ללא ליאות- יומם ולילה – שרק תנופה ציונית עצומה יכול לתת לאסכולה הפרו-ציונית באנגליה את הבסיס לנצחון על האסכולה היריבה. אולם גם כאן נתקל בקיר אטום, כי  הרי תנופה ציונית המונית עלולה היתה להרוס את שלטון האוטופיסטיים בקרנות, במגביות ובגיטו היהודי אשר הלך ונוצר בארץ ישראל – ולזה לא היו הציונים האוטופיסטיים מסכימים לעולם.

אותו דבר נשנה גם יחס לגורם הבין-לאומי השני: האנטישמיות. ז'בוטינסקי טען על יסוד המציאות, הידועה עכשיו לכולנו ואשר בנחלי דם אחינו קבלה אישור מחריד, כי כל הגויים הם אנטישמים, אולם כל זמן שהאנטישמיות איננה הופכת את נושאיה לחיות טרף – יש לנו האפשרות לנצלה רק במובן אחד: כדי להפטר מהיהודים מארצם, יסכימו האנטישמיים לעזור לנו בהפיכת ארץ ישראל למדינה עברית שתקבל לחיקה את כל יהודיהן של הארצות האנטישמיות (והרי הן כולן אנטישמיות).

אולם הציונים האוטופיסטיים פחדו שוב, כי במקרה כזה ישמט ההגה מידיהם, והוציאו דיבה, כי תכנית 'אבוקאציה' מעמידה את ז'בוטינסקי בשורה אחת  ובראשם של כל שנאי ישראל. והתוצאות ידועות. הספינה שקעה במצולות הים. הקברניט ושאר העכברים נפשם הצילו – הנוסעים הפשוטים הוכחדו.