ממשלת מיעוט – בלתי אחראית
ממשלת מיעוט – בלתי אחראית
(מעריב, 19.4.1974)
א.
ראש הממשלה שהתפטרה, מאיר, פעלה מתוך דחף, או באין לנו מידע מקורי, נשאר סימן השאלה, בלא בחינת כל מה שאינו מוטל בספק הוא, ראש הממשלה היוצאת הקדימה התפטרותה לישיבה המיוחדת של הכנסת בגלל חישוב מספרי של תומכיה, מתנגדיה וזונחיה. היה ברור לגברת מאיר, כי ביום החמישי כמו בכל הצבעה מהותית על הב... בממשלתה, היה מספר ... בעדה יורד מתחת למחצית חברי הכנסת.
אם ראש הממשלה היתה מתייצבת להצעת אמון, בלי לשנות את תפקידי השרים, או, במפורש בלי להו... של מר דיין את משרד הביטחון, הרי מתוך 68 ... הניתנים, להלכה, ל"ממשלת ה... במרס", היו יורדים, לפחות ... עשר. ואלה הם: שני צעירי גח"ל היו מוסיפים למנועי את... ממשלה זו; הוא הדין, עם בן-אהרן ומר אליאב; עליהם נוספים 6 חברי מפ"ם ושבעת חברי החטיבה של אחדות העבודה. יש יסוד להניח, כי עוד מספר חברי כנסת מחטיבת מפא"י היו ... קולם מן הממשלה, אבל המספר 17 הוא בדוק על פי הניסיון ... המוקדמות, המפורשות. מיעוט. לרוב חברי הכנסת היו חסרים לגברת מאיר 10...
סעיף 17 לחוק יסוד הממשלה קובע כי הממשלה רשאית לשנות את חילופי התפקידים בין השרים; שינוי זה טעון אישור הכנסת. יועציה האישיים של הגברת מאיר ידעו על האפשרת להפעיל סעיף זה כדי להוציא את תיק הביטחון של מר דיין ולמוסרו לידיו של אחר. על פי כל הסימנים, היה בממשלה רוב למען החלטה כזו, מורכב מחבריה המרכיבים את מפ"ם, אחדות העבודה, וחלק מתוך מפא"י, בראשותו של שר האוצר. אבל הגברת מאיר אמרה, כי אם כזאת ייעשה לשר הביטחון אשר חודש לפני כן הביא בשעת ערב נוגה, את "המתנה הטובה ביותר", לא יהיה עוד לממשלה רוב מינימלי בכנסת בהצבעת ... מ-68 הקולות הרשומים בפנקס הקואליציוני, היו יורדים, לפחות ..., שבהם כלולים שבעה חברי ... שליחי רפ"י. היו נותרים לה, לכל היותר 59 קולות. מיעוט.
מתברר, כי בין שני היצרים, או .. המקרים צפוי היה לממשלה, בראשותה של הגברת מאיר, כישלון במתן האמון, הראשון לאחר כינונה. גברת מאיר החליטה למנוע מפולת צפויה זו. משום כך, או לשם כך, לא הגישה התפטרותה לנשיא שדינה התפטרות הממשלה כולה. בפני חבריה למפלגה השמיעה ראש הממשלה המתפטרת הודעות על קץ הדרך ועל חוסר היכולת להוסיף לשאת בעול. מעל במת הכנסת הסבירה הנואמת הנכבדה את צעדה בתסיסה הציבורית, לרבות בית הנבחרים על שני צדדיו. אבל כל מש... שאינו נטול כושר התבוננות פתוח, יודע, כי מאחורי ההתפטרות הפתאומית עמדה האריתמטיקה, לאו דווקא "תסיסה" או פילוסופיה.
ב.
בין אם היה תכנון מראש של תולדות ההתפטרות, או לאו, הוא נעשה בהסוואה, אף כי סדוקה מאוד בדיעבד. על המגמה, או, ביתר דיוק המזימה, למדנו מן התאריך לבחירות חדשות שנקבע והוצע על ידי מר פנחס ספיר, הסרבן, הנרדף בסיומם, יומיים או ליליים, פן הנשיא יטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר כנסת, שלא נולד ב"הגמוניה". התאריך המדויק היה: ה-23 באוקטובר 1974. מדוע דווקא בסופו של החודש העשירי בשנה, על פי ספירתם? מדוע לא במחצית השנייה של יוני? אין ספק, כי ניתן לערוך את הבחירות המוקדמות תוך שבעה שבועות מאז תחליט הכנסת על התחרותה כחוק. כך הודיע משרד הפנים, החולש על ההכנות לבחירות הכלליות. מדוע, אפוא, צריך לדחות, לעת משבר, את הבחירה לארבעה חודשים מיותרים?
שניים היו הנימוקים של דוברי המערך. הדו"ח הראשון של ועדת אגרנט אינו מספיק, כדי שהציבור ילמד וידע את מהות המחדל, את תוצאותיו ואת האחריות לו; יפורסם הדין וחשבון השני המלא – ונדע. הנימוק הזה אפילו אי אפשר לקרוא בשם תירוץ. ועדת החקירה, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון, לא הותירה במימצאיה העובדתיים שום ספקות ביחס לשלוש הנקודות העיקריות האלו. אבל נניח, שרצוי לקרוא, למען בהירות התמונה, גם את המילואים. הכל מניחים, כי הם עומדים להתפרסם בין מאי ליוני. לכל הדעות, לא יהיו דרושים ארבעה, או חמישה חודשים, כדי לעיין בהם.
הנימוק השני הוא תירץ מתחסד. באוגוסט, אומרים ראשי המערך, יתפרסם פנקס בוחרים חדש ויתווספו עלינו רבבות בעלי זכות בהירה, צעירים. אנחנו, בוודאי, מעוניינים, כי בני הדור הצעיר ירבו להצביע. מאז ומתמיד קיבלנו בקרבם תמיכה גדולה מזו הממוצעת. משתתפי האסיפות שלנו וההצבעות החוזרות בצבא הוכיחו את אמיתות ההנחה הזאת. אבל דין הבחירות המוקדמות חל על כולם. אם הפרלמנט הבריטי מתפזר, כשנתיים לפני תום כהונתו החוקית, ברור, י מאות אלפי אזרחים, אם לא למעלה מזה, אינם מגיעים, בתאריך המוקדם, לכלל קיום זעות ההצבעה. אף על פי כן, מפזרים, על פי כללי הדמוקרטיה, פרלמנט ומקיימים בחירות מוקדמות. אם לקבל את טיעונם של מתחמקינו, אין לדבר סוף. אפשר לקבוע את תאריך הבחירות החדשות לאביב או אולי לסתיו 1975 ויתווספו לנו מאות אלפי בוחרים.
אין שחר לשתי הטענות האלו, אם יש הכרה, כי קיים צורך לאומי, אמיתי, להקדמת בחירות, זהו השיקול הממלכתי המכריע. כל סחבת, כל דחייה, שאינה הכרחית, גורמת לאומה נזק חמור. בבריטניה מקיימים בחירות מוקדמות שבועות ספורים לאחר הודעת הכתר על "ההתפזרות". אצלנו לא ניתן עדיין לערוך במהירות כזו את הבחירות, אך אין שום צורך לדחות אותן לחודשים מרובים. 47 ימים דרושים לנו, על פי הודעת משרד הפנים המוסמך, כדי להשלים את כל הפעולות הקשורות בבחירות מוקדמות; יוצא, אפוא, כי עם תוספת הזמן הדרושה לחקיקת חוק ההתפזרות, אנו יכולים ללכת לקלפיות בסוף יוני, או לכל המאוחר, במחצית יולי 1974. ההפרש בין התאריך האפשרי, לבין המועד המוצע על ידי כל דוברי המערך, הוא של ארבעה חודשים תמימים. ההפרש הוא רציני. העניין הוא חמור. המערך מנסה להערים על הבריות ולסלף את כללי הדמוקרטיה.
ג.
אם הבחירות תידחינה, ללא הצדקה, עד לסוף אוקטובר, קיימת אפשרות לפי חישובי המערך, כי לישראל לא תהיה ממשלה דמוקרטית, פרלמנטרית, ראויה לשמה עד ראשית 1975. הכיצד? עד לכינון הכנסת הנבחרת עוברים לפחות שבועיים, המפרידים בין יום הבחירות לבין ההכרזה הרשמית על תוצאותיהן. נשיא המדינה רשאי להעניק למועמד להרכבת ממשלה חדשה זמן של שישה שבועות. הנה כי כן, עלולים לעבור שמונה שבועות נוספים מיום הבחירות עד התייצבות ממשלה בפני הכנסת. כמובן, הכל תלוי בבוחר. יש סיכוי, כי המערך לא ייצא עוד כסיעה הראשונה, ולא על נציגו יטיל הנשא, בשלב ראשון, את התפקיד של הרכבת הממשלה. רבים, רבים בישראל מייחלים לשינוי זה. אבל יש לזכור, כי תכססני המערך עשו, כאמור, את חשבונם שלהם. מר ספיר ומר אלון רוצים, בהזדמנות החגיגית של בחירות מוקדמות, אך מאוחרות ככל שיינתן להם, להיפטר ממר דיין כשר ביטחון. והם משערים, או מקווים, כי ילידי ה"הגמוניה" ישובו וירכיבו ממשלה שתיקרא בפיהם חדשה. על פי חישובים אלה הם רוצים, כפי שאמרו בגלוי, כי עד ינואר 1975 תישאר על כנה הממשלה שפוטרה על ידי התפטרותה של ראש הממשלה.
מבחינה זו אין הבדל ביניהם לבין חבריהם, אשר החליטו לעשות ניסיון ולהקם ממשלה חדשה, במתכונתה הקודמת; אפילו לא דרושות לנו מרכאות כפולות, כדי לציין את הסתירה מניה וביה בין שני מושגים אלה. אנשי המערך שמעו את הודעתה של מפד"ל, כי היא לא תצטרף עוד אלא לממשלת חרום לאומית. הפעם הם לא ירגזו על שותפתם המסורתית; אולי אפילו ישמחו על סירובה. יעברו, בינתיים, שישה שבועות נוספים. הניסיון הראשון ייכשל. המנדט יוחזר לנשיא. ייעשו מאמצים, כדי להכשיל גם ניסיון שני ואז יאמרו הבריות, כי הכנסת השמינית אינה מסוגלת להקים מתוכה ממשלה אחרת; משום כך יש ללכת לבחירות... בסוף אוקטובר. בינתיים מכהנת ותוסיף לכהן הממשלה שהתפטרה.
איזוהי הממשלה? הווה אומר, ממשלת המטבח והמחדל, אשר המיטה על עמנו אסון היסטורי והביאה אותו למשבר לאומי, החמור ביותר מאז חידש את עצמאותו הממלכתית. העיקר הוא, כי הממשלה, בהרכבה זה, הוכיחה שאין היא מסוגלת לגבור על המשבר. הממשלה קמה ב-10 במרס, אחר מאמצים בלתי משוערים, שנמשכו כעשרה שבועות. מה לא נעשה, כדי לכוננה? על ארבעה חברי כנסת, נתמנו שני שרים, על עשרה הוצעו ארבעה חברי ממשלה. ברגע האחרון נעשה שימוש ציני במידע ביטחוני כמוס, כדי לחדש את המתכונת הקודמת. היא חודשה. אז נאמר לנו, כי קמה לנו ממשלה טובה, מלוכדת, יציבה, שתפעל עד תום תקופת כהונתה של הכנסת השמינית, כלומר ארבע שנים. אך לא עברו אלא ארבעה שבועות, והממשלה נפלה; כל שבועות היציבות, כל אלות ההתלבטות שווא היו. הגברת מאיר וחבריה הבטיחו ושוב לא קיימו, או לא יכלו לקיים, את הבטחתם החגיגית. ממשלה, שהתפוררה לעיני כל, התוכל לנהל את ענייני האומה כשלושת רבעי שנה נוספים?
זו תהיה ממשלת מיעוט, במלוא המשמעות המוסרית של המושג. עם מר דיין כשר הביטחון, אין לה אלא 51 תומכים בכנסת; בלעדיו, אין לה אלא 59 אומרי הן במבחן של אמון. תופעה ממושכת כזו, אין חמורה ממנה. אילו מאמצים השקענו כולנו, אך בייחוד אנחנו אשר שירתנו את עמנו במיעוט פרלמנטרי, כדי להחדיר את ההכרה בצורך לקבל ולכבד את הכלל הדמוקרטי של הכרעת רוב. זה יסוד מסד של חיים פרלמנטריים של עם בן-חורין. עתה יבואו אנשי המערך ויטענו, כי לא הרוב אלא המיעוט יקבע, אולי אפילו בעניינים גורליים, בהם תלוי עתידו של כל אחד מאתנו, של רוב העם. אנשי המערך, הדבקים בשלטונם החד-מפלגתי, אפילו אינם יודעים לאיזו דמורליזציה הם עלולים לגרום בנפש העם, במיוחד בקרב הדור הצעיר.
אומרים לנו, כי גם במדינות דמוקרטיות יש ממשלות מיעוט. איש, כמובן, לא יטען, בבריטניה או בכל ארץ אחרת, כי זהו מצב תקין, רצוי. אך ההבדל המכריע הוא, כי הפרלמנט הבריטי, למשל, יכול כל יום להביע, ברוב קולות, אי-אמון בממשלת המיעוט ולמסור את הבחירה בידי העם הריבוני שתיעשה במשך שלושה שבועות בלבד. אצלנ, אם לא תקום בשבועות הקרובים ממשלה שתישען על הרוב בכנסת, תישאר על כנה במשך חודשים רבים, ממשלה, אשר אי אפשר להזיזה כלל, משום שהאופוזיציה לא תוכל אפילו להציע הבעת אי-אמון בה.
כך היה הפרלמנטריזם מרוקן מכל תוכן. על פי החוק נושאת הממשלה באחריות משותפת על פעולותיה (או מחדליה בפני הכנסת. הביטוי החשוב ביותר לאחריות זו הוא האפשרות הניתנת לבית הנבחרים, להעביר ממשלה חוטאת, כושלת, מכהונתה. אבל אם אפשרות זו מחוסלת למעשה, מה פשרה של אחריות פרלמנטרית משותפת של ממשלה שהיא בבחינת ועד פועל של בית המחוקקים? המשטר הפרלמנטרי בישראל היה ללעג ולקלס בארץ ומחוצה לה.
ד.
דרושות בחירות הרשות בישראל. אמנם הלכנו לקלפיות לפני פחות מארבעה חודשים, אבל לעתים אין מנוס, במדינה דמוקרטית, אלא לשוב ולשאול את פי העם, באיזו הנהגה הוא בוחר. זהו המצב שנוצר בארצנו. שניים הם הגורים המכריעים המוליכים לקיום בחירות מוקדמות. הוכח, כי המערך שואף להוסיף ולהחזיק בשלטון היחיד שלו, אך אינו מסוגל לעשות כן. מנת חלקו היא התפוררות על הרקע של מלחמת שליטה, או ירושה, המחריפה והולכת בקרב חטיבותיו ונציגיו. העם הכאוב ראה, כיצד הוקמה הממשלה, בראשותה של הגברת גולדה מאיר, ואיך התמוטטה כעבור חודש ימים בלבד. מאחר שראשי המערך רוצים, על אף כל אלה, לקיים את השלטון "ההגמוני" שלהם, בלי הסכמת רובו של העם, יש לתת לו את האפשרות לומר במפורש את דעתו, מהי ההנהגה בה הוא בוחר. התפוררותה של ממשלה, זמן כה קצר לאחר כוננה, הלא דבר הוא.
ישנו דבר שני. ועדת חקירה פירסמה דין וחשבון של מימצאיה ומסקנותיה. היא אישרה כי היה מחדל ביטחוני נורא בין ראש השנה ובין יום הכיפורים, אשר בחומרת תוצאותיו אי אפשר כלל להפריז. יש אומרים, כי העם ידע על המחדל עת הלך לקלפיות, ואף על פי כן נתן אמונו בהנהגת המערך. איןאמת בשני הטיעונים. אמנם, אנחנו הבאנו בפני הציבור, לאחר תום הקרבות, את האמת על המחדל. אבל הממשלה לא הודתה בה. נהפוך הוא, היא טענה במשך שבועות רבים כי "הכל היה בסדר", כי לא היה שום מחדל בהפעלת כוחותינו. וכאשר הגברת מאיר נלחצה על ידי האופוזיציה ונאלצה להודות ב"שגיאה פאטאלית", היא לא דיברה על המטבח, ועל באיו, אלא, באופן סתמי, על טעות "שנעשתה", בכוונה אל המודיעין הצבאי. טעות זו באמת היתה. אבל הדו"ח של ועדת אגרנט מוכיח, כי ביום ה-3 באוקטובר סוכם ב"מטבח" לא לחלוק על ההערכה המוטעית ואף לא להביא, במשך השבוע הגורלי, את העובדות לישיבת ממשלה שלא מן המניין. האחריות של הדרג המדיני, אשר כל הרשויות הצבאיות פעלו לפי החלטותיו, אינה מוטלת עוד בספק. בפעם הראשונה ניתן להנחה זו אישור מלא על ידי ועדת חקירה שנתמנתה ונוהלה על ידי נשיא בית המשפט העליון, לאחר בדיקה של חודשים רבים. את זאת למד העם לאחר הבחירות לכנסת השמינית. עתה הוא יודע. ויש לאפשר לו להחיט, האם הוא רוצה, על יסוד מימצאים אלה, בשינוי, או לאו.
אין זה גם נכון, כי בבחירות האחרונות הביע העם אמון בהנהגת המערך. ממשלת המערך הפסידה 9 מנדטים; לאופוזיציה נוספו 8. תוצאות כאלו נחשבות בכל ארץ דמוקרטית כסימן מובהק של מורת-רוח ציבורית ממדיניות הממשלה. אבל זה נכון, כי המערך עדיין יצא כגורם הפרלמנטרי הראשון, אמנם עם הפרש מוקטן מאוד בינו לבין ה.... יש לאפשר לעם להחליט, האם נוכח הגילויים של ועדת אגרנט הוא רוצה לשמור על מעמדם, שקביעתו קדמה להם, או לשנותו.
המערך חרד מפני העימות הדמוקרטי. משום כך הוא מנסה לדחותו ככל האפשר. כמובן, החוק מחייב. רק מי שאינו יודע את עיקריו יכול היה לשער, כי "המפלגה" תוכל להחליט במפורש על בחירות חדשות מאוחרות ועל השארת הממשלה היוצאת על כנה. לאחר התפטרותה של ממשלה, מוטלת על הנשיא החובה כדין להטיל על חבר כנסת אחר את התפקיד להרכיב ממשלה. לו המערך היה נמנע מלהציע לנשי המדינה, ולו באיחור פוגע, מועמד לתפקיד זה, עלולים היו, כבר בשבוע הבא, מחזות הליל של מר ספיר ליהפך לסיוטי יום. בדלית ברירה, החליטו אנשי המערך לבחור מתוכם מועמד, אשר את שמו הם נאלצים למסור לנשיא. אבל כוונתם המיוחלת היא, בהניחם כי הניסיון דווקא לא יצליח, להשאיר את הממשלה הזאת על כנה עוד זמן ניכר.
יש רוב בכנסת, המסוגל לסכל את המזימה האנטי-דמוקרטית, אם ירצה... אנחנו, בוודאי, נגלה אותה לעיני העם. כך נמלא את חובתנו הלאומית והאזרחית. העם יידע.