ממשלת אולטימטומים
הממשלה הבלתי נבחרת הולכת מדחי אל דחי. היא ירשה את חוקי החירום של בווין וגרני והשליטה אותם על מדינת ישראל. היא טלה לידה, בסיוע מועצה, שהיא עצמה מינתה אותה, סמכויות דיקטטוריות בכל שטחי החיים. ממשלה אינה אלא רשות מוציאה אל הפועל. החקיקה שייכת לבית נבחרים: השיפוט שייך לבתי דין מוסמכים, אבל ממשלת בן גוריון- ואולי בן גוריון הממשלה?- שמה את עצמה לרשות מוציאה אל הפועל, לרשות מחוקקת ולרשות משפטית כאחת. ריכוז טוטלי כזה של שליטה אין לו דוגמא אלא במדינות האוטוקרטיות של ימי קדם, או של הפשיזם המודרני.
בתוקף חוקי החירום, שהעניקו לממשלה הזמנית שליטה משולשת זו, הושלכו לבתי הכלא ולמחנות הריכוז מאות אזרחי המדינה. שום האשמה מעשית לא הובאה נגדם;הם גם לא הועמדו לדין בפני שופט אזרחי, אשר בפניו- ורק בפניו- חייב כל אזרח במדינה חופשית לתת את הדין, אם עבר על חוק. "חשודים" הם העצורים הללו. "והחשד בלבד" מספיק, בשביל לשלול מהם, לזמן בלתי מוגבל, את היקר מנכסי אנוש: את החרות. ולא בושו הכולאים להשתמש בנשק חלוד זה, אף על פי שהם עצמם התקוממו נגדו בכל כוח "מחאותיהם" הקולניות,כאשר נפגעו על ידו לתקופה קצרה על ידי המשעבד הבריטי.
הממשלה הבלתי נבחרת הולכת מדחי אל דחי. במקום לדאוג לפרסטיז'ה אמיתית של שלטון רבוני וחופשי:- למדיניות חוץ אמיצה, להכרתת צר ואויב ולגירוש הפולשים, לכלכלת ההמונים ולהעלאת דרגת החיים שלהם- דואגת ממשלת בן גוריון- ואולי בן גוריון הממשלה?- לפרסטיז'ה טפלה של שלטון כוח. הממשלה הזאת עדיין לא הגישה שום דרישה אולטימטיבית לכוחות האויב, הסוגרים מכל עבר על החלק המשוחרר, הקטן, של המולדת והמאלצים אותנו להחזיק צבא עצום על חשבון פת הלחם של ילדינו. היא לא הודיעה לשכירי בריטניה, הפולשים: "צאו את ארצנו ולא- יעבור הצבא העברי לפעולות". להפך. הממשלה הזמנית מנהלת משא ומתן במישרין או בעקיפין, עם שכיר השכירים של פולש הפולשים- עם עבדאללה "השליט הנבון" מטעם האויב הבריטי. לעומת זאת התמחתה הממשלה הבלתי נבחרת בהגשת "אולטימטומים" לאזרחיה היא. בכפר ויטקין הוגש אולטימאטום לעשר דקות; בירושלים הוגש "אולטימאטום" דימוקרטי- לעשרים ורבע שעות ואפילו ביפו הוגש " אולטימאטום". למי? לעצורים בבית כלא, שהנם לכל הדעות חסרי מגן. האולטימאטום תקיף היה. שלושה סעיפים. חמש עשרה דקות. שום משא ומתן. להכנע- או "הצבא יעבור לפעולות". ואחר מכן נשמעת תרועת ניצחון: העצורים נכנעו לאולטימאטום... "ומשנכנעו", הועברו העצורים- לעכו. לעכו זאת, שלתוכה הושלך על ידי המשעבד הבריטי ראש ההגנה בירושלים; לעכו זאת, שבה נמקו במשך שנים מגיני האומה ולוחמי החופש מכל החוגים; לעכו זאת, שבה הועלו לגרדום גדולי גבורי הדור; לעכו זאת, לבסטיליה הבריטית, שסימלה את קלון השיעבוד הבריטי; לעכו זאת, אשר עפ פריצת חומותיה, סימלה את שאיפת החופש הבלתי מנוצחת של האומה העברית; לעכו זאת, שבה יושבים היום מאות פושעים ערביים פליליים- הועברו עצורים פוליטיים עבריים ששפכו את דמם במלחמת השחרור.
אנו יודעים; האולטימאטום הנלעג הזה שהוגש לאסירים וההתאכזרות הזאת באזרחי המדינה אינם אלא פרי יצר של רודנים קטנים. אבל האם באמת עשויים הם להרים את הפרסטיז'ה של השלטון הזמני, שהושפלה למעשה על ידי השלטון עצמו? ספק רב הוא. יזכרו שליטי הקריה, כי ממשלה, המגישה אולטימטומים רק לאזרחיה ומתאכזרת להם, אין לה אלא אותה פרסטיז'ה שלה היא ראויה.