ממצור למרחב
ממצור למרחב
אחת מתעודות המלחמה היא לשים לאל את חשבונותיו של האויב. חכמת האיסטרטגיה המדינית-צבאית של מלחמת השחרור היא להבין, מה הן מגמותיו של המשעבד ולסכלן. מבחינה זו הצלחנו בשבועות האחרונים להוריד מהלומות קשות על ראש המשעבד הבריטי.
המשעבד רצה מעל לכל שקט. הוא תמיד רוצה בשקט. אולם בשום תקופה מתקופות שלטונו בארצנו הוא לא היה מעוניין בו כבימים אלה. ישנה ועידת מוסקבה. בועידה זו ידובר, אם באורח רשמי ואם באורח בלתי רשמי, לא רק על גרמניה ואוסטריה, כי אם גם על ענינים אחרים, חשובים מאוד וחיוניים מאוד. בווין רצה להופיע בדיונים אלה עם "חשבון נקי". שאלת ארץ-ישראל נמסרה לארגון האומות המאוחדות ו"השלום הבריטי", השורר במזרח התיכון, הוא יציב, ואין מחריד. לפיכך, לא מיהרו הבריטים עם הטלת המשטר הצבאי, בו איימו עוד בזמן הגשת האולטימטום לסוכנות היהודית. מצב צבאי גורס מרד גלוי, שאין השלטונות מסוגלים להשתלט עליו, ובמקום שקיים מרד גלוי צפויה סכנה לשלום וקיימת אפשרות של התערבות מבחוץ. ביחוד שגם בתוך המצב הצבאי נמשכת - כפי שמדגיש רדיו מוסקבה - המלחמה בצבא הכבוש.
מגמתו השניה חושבה לזמן ארוך יותר. הוא רצה בשקט במשך כל אותה "תקופת ביניים", המתחילה, כביכול, עם הודעתו על מסירת ענין ארץ-ישראל לארגון האומות המאוחדות ונגמרת - איש אינו יודע מתי היא נגמרת. השקט בחדשים או בשנים אלו היה דרוש לבריטים כדי שיוכלו להביא בפני עמי תבל סכסוך "בין-עדתי" שאין לו, כביכול, פתרון ורק אפוטרופסות בריטית, בצורה זו או אחרת, יכולה לפתור אותו.
כי זה היה החשבון - אפשר היה ללמוד מהספדו המר של ה"טיימס" הקובל, כי הארגון הצבאי הלאומי הזים את התקוה (הבריטית!) לקיום השקט בארץ הקדושה, "עד להכרעת ארגון האומות המאוחדות".
חשבונותיו של האויב סוכלו לאורך כל החזית. כך יצאנו-ונצא - ממצור למרחב.
